|
לחם שעשועים ונירוואנה
פורסם ב"מנהלים", גליון 8, 16-17, ינואר 2009
האם אושרם של אזרחיה הוא בתחום אחריותה של המדיניות הציבורית? פרופ' אורן קפלן מציע להקים "טיפות חלב" פסיכולוגיות, שילמדו אנשים להתמודד עם משברים ולממש את עצמם. בטווח הרחוק, חברה בריאה יותר בנפש תחסוך למערכת הרבה כסף ואולי גם לא תיכנס למיתון.
ראיון עם פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן, מרצה וחוקר בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למינהל ועומד בראש המחלקה לשיווק ופרסום של בית הספר
קישורים להרצאה שהועברה ע"י פרופ' אורן קפלן במהלך הכנס פסיכולוגיה של השקעות:
שם ההרצאה: האם מדיניות כלכלית אמורה להיות מכוונת אושר? על שוק ההון בראי זרם הפסיכולוגיה החיובית.
ההרצאה מספקת סקירה על פסיכולוגיה חיובית וההיבטים הכלכליים הקשורים לזרם המחקר בפסיכולוגיה חיובית.
חלק ראשון של ההרצאה
חלק שני של ההרצאה
חלק שלישי של ההרצאה
למאמר סקירה על פסיכולוגיה חיובית
קישור לגרסה גרפית של המאמר
"אין דרך אל האושר – האושר הוא הדרך", אומר פתגם עממי, אשר מקפל בתוכו רעיון שאינו קל ליישום. האושר אינו נמצא מחוצה לנו – באנשים אחרים, בחפצים או בהישגים – אלא בתוכנו. כדי להיות מאושרים, עלינו להיות מאושרים.
כבר אלפי שנים שבני האדם מחפשים אחר נוסחאות להשגת אותו מושג מופשט שנקרא אושר. הוגים לאורךה היסטוריה ניסו לשרטט את הדרכים להרגשה הטובה הזו, שמוגדרת כאושר, והציעו לאחרים ללמוד הרבה או להימנע מדעת, להצליח או לפרוש מהמרוץ, להשיג ממון או להיפטר מהכל. אבל בסופו של דבר, למרות הידע רב השנים, אנשים עדיין מחפשים אחר דרכים חדשות להיות מאושרים.
פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן, סבור שאפשר ללמוד להיות מאושרים, ושלמדינה יש אחריות לכך. הואמציע להקים "טיפות חלב" פסיכולוגיות, שילוו את תושבי המדינה לאורך חייהם, כפי שמלווים תינוקות לאחרלידתם. ההצעה שלו נשמעת חריגה קצת בנוף הישראלי, משום שהיא דורשת שני שינויים קריטיים בחשיבההתרבותית והמדינית שלנו: תכנון לטווח ארוך והקדמת תרופה למכה.
"בתחום הבריאות יש לנו רפואה מונעת, נותנים חיסונים ושומרים על היגיינה. אבל כשמדובר בהתמודדות עםמשברים, אנחנו לא עושים את זה. אנחנו נמצאים כרגע בתחילתו של משבר כלכלי, ולא לכולם יש כלים להתמודדאיתו".
אז לדעתך אושר נובע מהיכולת להתמודד עם קשיים?
"אנשים יכולים לחיות חיים מאושרים יותר אם יידעו להתמודד טוב יותר עם משברים ואם ילמדו להתבונן על החייםבצורה חיובית. זו מחשבה שנובעת מתחום שנקרא פסיכולוגיה חיובית".
אתה מתכוון לפסיכולוגיה הומניסטית שהתפתחה בשנות ה-60 כתגובה לפסיכואנליזה ולביהביוריזם?
"הפסיכולוגיה החיובית היא זרם שנולד מתוך הפסיכולוגיה ההומניסטית, שלא כל כך תפסה בזמנו משום שלאהיתה מבוססת מחקר. היא נתפסה כפסיכולוגיה נאיבית שאינה מציאותית, משום שטענה שאנשים הם יצוריםחיוביים ביסודם. הפסיכולוגיה התמקדה בפסיכופתולוגיה, בחרדה ובדיכאון שצריך לטפל בהם. הממצאים מראיםשהדיכאון והחרדה בעולם המערבי עלו בעשרות אחוזים מאז שהתחלנו לטפל באנשים בכלים פסיכולוגיים, מהשאומר שגם אם מצליחים לטפל במי שמגיע לקליניקה, לא מצליחים למנוע מספיק.
"אנשים יכולים לחיות חיים מאושרים יותר אם יידעו להתמודד
טוב יותר עם משברים ואם ילמדו להתבונן על החיים בצורה חיובית"
"אחד החוקרים המרכזיים בתחום של פסיכולוגיה חיובית הוא מרטין סליגמן. בעקבות מחקרים שערך בתחום שלחוסר אונים נרכש הוא החל להתעניין באושר וניסה לבדוק זאת בכלים מדעיים. עד אז, רוב העיסוק באושר נעשהבידי פילוסופים ומיסטיקנים. סליגמן התחיל זרם אדיר של מחקר אקדמי בנוגע למה גורם לאנשים להיות מאושרים.המסקנות העיקריות שלו היו שחשוב מאוד שפסיכולוגיה תעסוק בחוזקות. חשוב להתמקד ביכולות ולא בחולשות,כי מחולשות לא ניתן לצמוח".
ואיך זה קשור למדיניות ציבורית?
"ממשלות מנסות להפחית עוני ולהפחית אומללות. אולם, משרד הרווחה עוסק ברווחה (welfare) לא ברווחה של איכות חיים (well being). נשאלת השאלה האם המטרה שלנו היא שאנשים לא יהיו מדוכאים, או שיהיו מאושרים. מטפלים כיום במצבים של פוסט-טראומה בקרב ילדים שנחשפו לירי של קסאמים, אבל אני לא בטוח שמצבם יותרקשה ממצבם של ילדים שנפגעו נפשית מחרם בכיתה. חיי היומיום שלנו קשים באופן רגיל, ועלינו ללמוד לדעת להתמודד אתם".
אבל יש אנשים שמצבם האובייקטיבי טוב יותר, לא? למשל, קל יותר לשאת צרות כשיש לך הרבה כסף לקנות נחמה.
"מחקר ידוע של בריקמן ושות' הוכיח שמידת האושר לא תמיד קשורה למצב אובייקטיבי. הם בדקו את מידת האושר בקרב אנשים שזכו בפיס והשוו אותה לזו של אנשים שהפכו למשותקים. מיד לאחר האירוע היה הבדל,אבל לאחר זמן מה – מידת האושר שלהם היתה זהה. ההסבר הוא שאדם לא קם בכל בוקר ואומר לעצמו: "איזה כיף, אני עשיר", אלא יש לו את חיי היומיום שלו עם הקשיים שבהם”.
אז אנשים עשירים אינם מאושרים יותר?
"אנשים עשירים לא אומללים יותר, אבל הם בהחלט לא מאושרים יותר. מעבר לרמה די בסיסית של קיום בכבוד,אין קשר בין עושר ואושר, ומחקרים רבים מראים זאת. הסיבה העיקרית היא שאנחנו מתרגלים די מהר לאורחחיים מסוים ואז אנחנו לא משווים את עצמנו לעניי העיר, אלא לציפיות שלנו מעצמנו. לכן אדם נהנה לכמה שבועותשל חסד כאשר הוא מקודם בעבודה ומקבל שכר גבוה יותר, אבל לאחר תקופה הוא חוזר לרמת האושר הבסיסיתשלו (ש-50% ממנה ניתן להסביר בתורשה שלו ובתכונות שעמן נולד).
ומה עם השפעתן של דאגות כלכליות?
"דאגה כלכלית היא מקור בהחלט מרכזי לדברים שאנשים מוטרדים מהם. היא יכולה להוות מקור למשבר אישי,ולא מעט משברי זוגיות בנישואין מתחילים ממשבר כלכלי. עם זאת, פעמים רבות המיקוד על הבעיה הכלכלית הואטריגר לדברים רחבים בהרבה, וזאת בגלל שהמצב הכלכלי לא תמיד עומד בפני עצמו אלא מייצג דברים רביםנוספים (כמו למשל, הדימוי העצמי). קשה להגדיר מקדמי דיכאון מרכזיים. אפשר לומר באופן כללי שמרכיבים שלתורשה משחקים תפקיד מרכזי, ומבחינת המצב בסביבה, משברים, אובדנים, מצבי שינוי ולחץ הם מקור לחרדהודיכאון.
"חשוב שגורמים ציבוריים יטפלו במצב הכלכלי, אבל זה לא יכול להיות סוף הסיפור. שכר המינימום, גם אם יעלהבאחוזים ניכרים, לא יהפוך את האוכלוסיה למאושרת או חסינה יותר מבחינה נפשית. אני טוען, שלמדינה ישאחריות גם לאושר האישי, כלומר לספק לאנשים כלים כדי להיות מאושרים".
איך עושים את זה?
"בין השאר, על ידי תקציבים שיופנו לתחום החינוך והרווחה הפסיכולוגית. חינוך למודעות, בעיקר לדפוסי מחשבותשגורמים לדיכאון ולשיטות פסיכולוגיות יעילות להורדת הדיכאון. סליגמן פיתח סדנאות שהורידו בעשרות אחוזיםתופעות של דיכאון. יש דרך ללמד בני אדם להתמודד עם החיים”.
היות שאין תמימות דעים לגבי הדרך להשגת האושר, איך מחליטים על הכלים שיש לתת לציבור?
"אנחנו חוזרים פה לנושא החוסן, ההתמודדות עם משברים. המיתולוגיה הכי בולטת של המשבר הכלכלי של שנותהשלושים היתה שאנשים קפצו מהגגות. מאחורי הסיפור על משבר כלכלי צף סיפור קשה על המשבר האישי שחוואנשים עם אבדן האמון במדינה, בחברות ובבורסה. אם היה אפשר לשקם את האמון, המשבר היה נעצר, ולא היהנוצר מיתון”.
איך אפשר היה לשקם את האמון?"למשל, אם גוף מאוד עשיר היה מחליט לא לתת לבורסה להתמוטט, לקנות מניות של חברות טובות, כמושהממשלה העלתה את האפשרות לקנות את המניות של הבנקים. הבעיה היום היא לא בעיה כלכלית, כי השוקאטרקטיבי, אלא חוסר אמון וחוסר ביטחון. זהו ההיבט הפסיכולוגי של המשבר. הממשלה צריכה להתמודד עםהמשבר בכלים פיננסיים – לתת רשת ביטחון. זו מעגליות פסיכולוגית, שניתן לטפל בה בכלים פיננסיים. נכון שצריךקודם כל להבטיח לאנשים קורת גג וביטחון. אבל מה שאני טוען זה שהמדיניות הציבורית הכלכלית לא מתייחסתלמדרגה החמישית בפירמידת הצרכים של מאסלו, שהיא מימוש עצמי".
המחשבה שאיזשהו ממשל יקדיש לזה משאבים נשמעת כמעט אוטופית.
קפלן מציין שלא כל כך רחוק מאיתנו, בבריטניה, מתנהל בימים אלה דיון בשאלה האם מתפקידה של מדיניותציבורית להגביר אושר. "מוביל את התנועה הזו ראש האופוזציה, דיוויד קמרון, שעשוי להיות ראש ממשלהבבחירות הבאות.
|
לפניה באמצעות וואטסאפ לחצו כאן