ממצאי מחקר: השפעת הסדרה "בטיפול" על עמדות הציבור בישראל לגבי טיפול פסיכולוגי

פרופ' אורן קפלן

oren@psychologia.co.il

פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן, מנהל אקדמי של תוכנית MBA בפסיכולוגיה עסקית וניהולית וראש המחלקה לשיווק ופרסום במסלול האקדמי המכללה למינהל.
המחקר המתואר במאמר זה בוצע במסגרת יחידת המחקר של ביה"ס למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל.

עיקר הממצאים
ממצאי המחקר מורים שהצפייה בסדרה "בטיפול" השפיעה על עמדות הצופים בכל הקשור לטיפול פסיכולוגי וכי באופן כללי צופי הסדרה מביעים עמדות חיוביות יותר במובהק כלפי טיפול פסיכולוגי, בהיבטים שונים, כולל נכונות להתנסות בטיפול, לעומת מי שלא צפה בה.
כמו כן נמצא שככל שמידת הצפייה בסדרה היתה גבוהה יותר, כך נעשו העמדות כלפי הטיפול הפסיכולוגי, הן באופן כללי והן לגבי תועלותיו, חיוביות יותר.
אנשים בעלי ידע קודם בנושא טיפול פסיכולוגי (בין אם מרקע אקדמי ובין אם מכך שעברו טיפול בעצמם) הגיבו אחרת לסדרה מאנשים ללא ידע מוקדם. בעוד שנעדרי הידע המוקדם טענו שהסדרה הקנתה לצופה יכולת התבוננות כמעט מלאה בתהליכי הטיפול הפסיכולוגי, בדומה לסדרה תיעודית, וראו בה סדרה אמינה מאוד, היו בעלי הידע המוקדם ביקורתיים יותר ביחסם לסדרה ונטו פחות לראות בה כמשקפת נאמנה את המציאות. עם זאת, אנשים שהיו או שנמצאים בטיפול פסיכולוגי נטו לאהוב את הסדרה, למרות שחשבו שמה שמתרחש בה אינו משקף את מה שבאמת קורה בטיפול.
ההשפעה הרבה ביותר של הסדרה היתה על מי שלא חוו טיפול פסיכולוגי בעבר, והיא השפיעה על עמדות כלפי טיפול פסיכולוגי ועל נכונות לפנות לטיפול. הסדרה גרמה לצופים רבים לרצות להתנסות בעצמם בטיפול.
בהיבט הכמותי, ניתוח פקטוריאלי (Factor-Analysis) שבוצע על הממצאים מצא שאנשים מתייחסים לסדרה בטיפול בשלושה היבטים:
1: עמדות כלפי התועלת שטיפול פסיכולוגי עשוי להביא
2: עמדות הקשורות לסטיגמה החברתית כלפי טיפול פסיכולוגי
3: עמדות כלפי נזק שעלול טיפול פסיכולוגי להביא
נמצא שככל שפרט צפה ביותר פרקים מהסדרה כך שינוי העמדה שלו כלפיה היה משמעותי יותר לחיוב בשלושת המימדים הללו. ממצא מעניין הוא שגם מי ששמע מחברים על הסדרה שינה את עמדותיו לחיוב, גם אם לא צפה בעצמו בסדרה.

מבוא
מחקרים אפידמיולוגים מורים שפחות מ-40% מאנשים הסובלים מבעיה נפשית פונים לקבלת עזרה, וכ-11% בלבד אכן מקבלים בסופו של דבר טיפול במסגרות מקצועיות שונות של בריאות הנפש (1). סיבות רבות נמנו בספרות המקצועית להימנעות מפניה לטיפול. למשל, הרצון להימנע מחשיפה עצמית (2) – נראה שאנשים תופסים חשיפה עצמית בפני מטפל כסיכון, דבר שמשפיע כמובן על עמדותיהם כלפי פנייה לטיפול וקבלת עזרה. לעומת זאת אנשים שחשים נוחות עם חשיפה עצמית מפתחים עמדות חיוביות כלפי טיפול ולכן גם עשויים לפנות לטיפול ולהפיק ממנו בעת הצורך (3). סיבות נוספות שנמצאו להימנעות מטיפול הם רצון להימנע מכאב נפשי הכרוך בטיפול (4), פחד מהטיפול עצמו (5), חשש מעלויות הטיפול (6) ועוד.
עם זאת, הסיבה הנפוצה ביותר להימנעות מפניה לטיפול היא החשש מסטיגמה חברתית – החשש להיות לא מקובל, להידחות חברתית, להיות מופלה לרעה, להיות מתוייג כ"משוגע" וכדומה (7). חששות אלו גורמות להתפתחותן של עמדות שליליות כלפי הפניה לטיפול נפשי (8) ופגיעה במהלך הטיפול עצמו כמו גם סיומו בטרם עת (9). כמו כן נמצא שהדימוי השלילי של מחלת נפש וטיפולים נפשיים בחברה המערבית עלולים לגרום ירידה בדימוי העצמי, בביטחון העצמי ובחוללות העצמית בהקשר לפניה לטיפול פסיכולוגי והעזרות בו (10).
האמונה שפניה לטיפול פסיכולוגי הינה סימן לחולשה או כישלון גורמת לאנשים רבים להימנע מפניה לקבלת עזרה, גם אם הם חווים כאב נפשי(11). ישנה עם זאת השפעה רבה לאופן בו הסביבה החברתית תופסת את הפניה לטיפול (12). תמיכה חברתית בפניה לטיפול עשויה לעזור לאנשים לפנות לטיפול ומנגד, חשש להיתפס כ"משוגע" על ידי הסביבה מונעת פניה לטיפול (13).
"בטיפול" הינה סדרת טלויזיה ששודרה בשנת 2005 בערוץ הכבלים באופן יומיומי ותיארה את קורותיו של ראובן (השחקן אסי דיין) בטיפול. הסדרה זכתה לפופולריות רבה, ובשנת 2006 זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לדרמה הטובה ביותר ואסי דיין זכה בפרס השחקן הטוב על תפקידו בסדרה.
המחקר הנוכחי בא לבחון האם שידורה של הסדרה גרם לשינוי עמדות בציבור הישראלי כלפי טיפול פסיכולוגי.
מחקרים רבים בוצעו בעבר על השפעתה של הטלויזיה על עמדות והתנהגות של בני אדם בתחומים שונים. התוצאות כמובן שונות לגבי תחומי שונים וקבוצות אוכלוסיה שונות, אך קיימת הסכמה שהטלויזיה עשויה לגרום לשינוי עמדות, התנהגות והרגלים. לדוגמא, צפייה בטלוויזיה משנה עמדות ותפיסות לגבי מיניות (14), תפיסת מוות (15) ואובדנות (16), תפיסה סטריאוטיפית של קבוצות באוכלוסיה (17) ואף על הישגים אקדמיים (18).
השערת המחקר המרכזית שהובילה למחקר הנוכחי היתה שסדרת הטלויזיה "בטיפול" הגבירה את הלגיטימיות של הפניה לטיפול פסיכולוגי בקרב הקהל הישראלי והפחיתה את הסטיגמה השלילית סביב הפניה לטיפול, אך במקביל, חיזקה סטראוטיפים ותפיסות שאינן תמיד נכונות לגבי פסיכותרפיה ואופן פעולתם של פסיכולוגים.

רקע – "בטיפול"
הסדרה בטיפול שודרה בערוץ הכבלים במהלך שנת 2005 (וחזרה למסכים בסדרת המשך בתחילת 2008). היא כללה 45 פרקים שבהם תוארו מפגשים של מטופלים שונים עם פסיכולוג וכן תהליך הדרכה שעובר הפסיכולוג עצמו. כל המשתתפים בסדרה היו שחקנים מקצועיים אולם יוצרי הסדרה נעזרו ביועצים פסיכולוגיים לביסוס העלילה בצורה אמינה.
בסיס העלילה תואר באתר האינטרנט של התוכנית:

"ראובן (אסי דיין), פסיכולוג מצליח בדרך כלל, חש שהסדרים המוכרים והטובים בחייו מתרופפים: נישואיו נקלעים למשבר, הילדים המתבגרים שלו מעמידים אותו במבחנים לא קלים וגם מבחינה מקצועית הוא מוצא את עצמו נקלע יותר ויותר למקומות שבהם אין לו תשובות חד משמעיות. הצהרתה של נעמה (איילת זורר), המטופלת האטרקטיבית והמאתגרת שלו, על אהבתה אליו, מחייבת אותו לבדוק מחדש את חייו. גם שאר מטופליו של ראובן מעלים אצלו תהיות בנוגע לחייו שלו: נערה מתבגרת עם עבר של תאונות מעוררות חשד (מאיה מרון), טייס קרב שעבר משבר והושהה בעקבות פעולה צבאית בה השתתף (ליאור אשכנזי) וזוג שקנאה אובססיבית מאיימת להרוס את נישואיו (רמי הויברגר ועלמה זק). דרך המפגש הקבוע שלו עם המטפלת שלו (גילה אלמגור) מידי יום חמישי, אנחנו מגלים איך המטופלים של ראובן משפיעים על חייו. המפגש הזה מהווה מעין סיכום שבועי בו מספר ראובן על השבוע שעבר עליו… הסדרה בנויה בפורמט חדשני: בכל יום בשבוע נפגש ראובן עם מטופל קבוע ובימי חמישי עם המטפלת שלו. "בטיפול" נשענת באומץ על תסריט ועל משחק. אין בה משחקי מצלמה וזוויות צילום לולייניות. הצילום כמעט סטאטי, תזוזת המצלמות מינורית ומספר המצלמות (2) מועט יחסית לסדרת דרמה מושקעת מז`אנר עליון… יוצרי הסדרה נעזרו לאורך כל תהליך הכתיבה והצילום בפסיכולוג וביועצת זוגית צמודים. הגישה הפסיכולוגית שהחליטו היוצרים לאמץ היא הגישה ההתייחסותית, לפיה המטפל מעורב רגשית בטיפול. הוא לא רק מקשיב ומייעץ באופן אובייקטיבי ומנותק, אלא מרשה לעצמו לפרש את התנהגות מטופליו סובייקטיבית."

כפי שניתן להבין מהתיאור האמור, סיפור העלילה אינו סיפור שגרתי של טיפול פסיכולוגי אותו ניתן לקרוא או לשמוע בתיאורי מקרה מקצועיים, כי אם עלילה דרמטית ששמה זרקור על חייו האישיים של הפסיכולוג המטפל ונוגעת בגבולות ובשאלות מורכבות סביב עבודתו, תוך חצייתם בצורה קיצונית לעיתים.
הסידרה ריתקה אנשים רבים ואחוז הצפייה בה היה גבוה מאוד יחסית לעובדה שהסדרה שודרה בערוץ כבלים ולא באחד מערוצי הטלוויזיה המסחרית רווי הרייטינג. הסידרה עוררה דיון ציבורי ואישי שכלל כתבות בעיתון, פורום אינטרנט ייעודי ופעיל, דיונים בתוך פורומי אינטרנט כלליים, ועוד. העניין התעורר הן בקרב אנשים שהיו בטיפול והן בקרב כאלה שמעולם לא הכירו את הטיפול הפסיכולוגי. פסיכולוגים רבים דיווחו שמטופליהם שוחחו עימם בפגישות על הסדרה ואף ערכו השוואות בין התנהגותו של ראובן להתנהגותו של המטפל/ת שלהם.
נורית קנטי (19) מצטטת את הפסיכולוגים יועצי הסדרה "אצלי מספר הפניות עלה פלאים, ואני שומעת על כך גם מעמיתים שלי, היו אלי טלפונים של אנשים שצפו בסדרה, וגם בפורום של הסדרה באינטרנט פונים אלי בעקבותיה. הסדרה הפילה אצל אנשים איזה אסימון, אנשים שהתלבטו ואמרו, 'אם איילת זורר יכולה, גם אני יכול' " (עירית קליינר־פז); "אין לי נתונים סטטיסטיים אך אני מבין שיש יותר פניות גם של אנשים שחוזרים לטיפול, הסדרה עוררה את החזרה לטיפול" (ד"ר רוני באט). פסיכולוגית קלינית נוספת שרואיינה ציינה ש"הסדרה מוכיחה עד כמה הגבול בין וירטואלי למציאות נשחק. הווירטואלי הופך לאמת שעל־פיה נשפטת המציאות. מטופלים באים ושואלים למה את לא אומרת ככה או אחרת, הם יכולים לשאול אם גם אני עוברת דברים כמו שראובן עובר, אם אני מרגישה עוצמות כאלו של רגש. פעם השוו אותי לראובן ואמרו לי במה אני כמוהו. היו ששאלו אם גם לי יש גילה, אם גם אני מרגישה למטופלים שלי מה שראובן מרגיש כלפי אלה שלו" (ד"ר צביה זליגמן).
השיח הציבורי הרחב שנוצר בעקבות הסידרה עורר שאלות על האופן בו היא השפיעה על הציבור. הדבר הביא למחקר הנוכחי שנעשה בעקבות תהליך חוויתי שנעשה בקורס אקדמי במסלול האקדמי המכללה למינהל. מתהליך זה הצטברה כמות משמעותית של ראיונות איכותניים עם אנשים שצפו בסדרה. בעקבות ניתוח הראיונות בוצע גם סקר כמותי על מדגם מייצג של תושבי מדינת ישראל לבדיקת השפעת הסדרה על עמדות הציבור כלפי טיפול פסיכולוגי.

שיטה
רקע כללי: המחקר כלל שני חלקים. החלק הראשון היה איכותני והינו תוצר של ראיונות עומק שביצעו סטודנטים במהלך קורס אקדמי. במקור, לא היתה כוונה להשתמש בנתונים אלו לצורך מחקר ורק בתום הקורס לאחר התרשמות מעושר ומשמעות הממצאים הוחלט לערוך ניתוח איכותני על ממצאים אלו. מאחר ששיטת מחקר כזו (בדיעבד) עלולה להביא להטיות בתוצאות, בוצע מחקר המשך כמותי, מתוכנן, מקרי ומייצג. ממצאיו שני תהליכי המחקר יוצגו בהמשך.
המחקר האיכותני: במסגרת קורס בהנחיה מרחוק שמועבר לתלמידי מוסמך במינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל התבקשו הסטודנטים בקורס לאתר אנשים שראו את הסידרה "בטיפול" ולראיין אותם בצורה איכותנית. מדובר במטלה אחת מתוך סדרת מטלות שמועברות בסוג כזה של קורס. בקורס השתתפו 53 סטודנטים ובסך הכל הוגשו 109 דו"חות ראיון וניתוח שבוצעו על ידי הסטודנטים. מעבר לדו"חות עצמם הובעו בעבודות הסטודנטים דעותיהם האישיות והתרשמותם בעקבות התהליך האקדמי-חוויתי שעברו, כך שבפועל כמות הנבדקים על פיהם מבוססים הממצאים שיוצגו להלן גדולה יותר.
כהכנה לקראת ביצוע המטלה התבקשו הסטודנטים לקרוא את תוכן אתר האינטרנט של הסדרה בטיפול, בקטעי וידיאו ששודרו באתר, ובפורום הפתוח של הסדרה. כמו כן התבקשו הסטודנטים לקרוא מאמר שמספר מהו טיפול פסיכולוגי ובמיוחד טיפול פסיכודינמי. הם התבקשו גם לערוך חיפוש בעזרת גוגל אחר דפים ומאמרים נוספים בתחום הפסיכולוגיה ולבסוף לכתוב חיבור קצר המתאר מהו בעיניהם טיפול פסיכולוגי, מה עומד על סדר היום בפורומים השונים באינטרנט בתחום הפסיכולוגיה, ועד כמה הנושא "מדבר" או מעורר אצלם התנגדות אישית.
לאחר סיום החלק הראשון התבקשו הסטודנטים לאתר שני אנשים שונים שצפו בסדרה "בטיפול" לפחות פעם אחת. הם התבקשו להסביר למרואיינים שבעקבות מטלה אקדמית עליהם לראיין אנשים שראו את הסדרה "בטיפול" ולברר איתם מה דעתם על הסדרה, האם דעתם והידע שלהם על טיפול פסיכולוגי השתנה בעקבות הצפייה בסדרה, ואם כן, כיצד. מסיבות אתיות קיבלו הסטודנטים את ההנחיה הבאה: "שימו לב, באופן טבעי חלק מהצופים עברו או עוברים בוודאי גם טיפול פסיכולוגי בעצמם. מסיבות אתיות אין לראיין את האנשים על הטיפול הפסיכולוגי שלהם ואין לכוון את המרואיינים לכיוון זה. עם זאת, במידה והנושא עולה באופן ספונטאני בראיון ושני הצדדים מרגישים נוח לדבר עליו, ניתן כמובן להמשיך בשיחה. הראיון מתמקד בעמדתם של אנשים כלפי טיפול פסיכולוגי ולא בצורך שלהם בטיפול". הסטודנטים התבקשו לצטט מהחומר הגולמי של הראיונות ולהביא את מסקנותיהם.
כל עבודות הסטודנטים רוכזו ולצורך המאמר הנוכחי בוצע ניתוח איכותני על תוכנם. הרעיונות המובעים בהם מוצו לנושאים שקובצו לקטגוריות תוכן בתהליך המקובל במסגרת גישת התיאוריה המעוגנת – Grounded Theory (Glaser & Strauss, 1967).
שאלת המחקר המרכזית שהנחתה את תהליך הניתוח הנוכחי התמקדה בסוגיה מהי ההשפעה של הסדרה בטיפול, הן על מטופלים שהיו/הינם בטיפול פסיכולוגי והן על אנשים שלא חוו מעולם טיפול פסיכולוגי.
כאמור, מאחר והנתונים האיכותניים לא נאספו מראש למטרת מחקר, וההחלטה להשתמש בהם לצורך ביצוע המחקר הנוכחי התקבלה בדיעבד לאחר הבנת חשיבות הממצאים שנתקבלו, הוחלט, כדי לתקף אותם, לצאת בשאלון סקר כמותי ומדעי למדגם המייצג בצורה נאמנה את תושבי מדינת ישראל ואת צופי הסדרה בטיפול. הסקר בוצע בעזרת מכון מחקר מוכר ונאספו בו נתונים על 403 משיבים בשתי שכבות דגימה, האחת כללה 203 משיבים שצפו בסדרה והשניה 200 שלא צפו בה. שאלון הסקר כלל 34 פריטים הכוללים התייחסות לצפיה בתוכנית בטיפול ועמדות כלפיה (ממי שצפה בלבד) וכן שאלות כלליות לגבי עמדות על טיפול פסיכולוגי, ושאלות על הרגלי צפיה בטלויזיה ומאפיינים דמוגרפיים.

ממצאי הניתוח האיכותני של הראיונות עם צופי הסדרה לפי אשכולות התוכן שהוגדרו

עמדות שונות לגבי טיפול פסיכולוגי טרם הצפייה בסדרה
ניתן היה לזהות חלוקה של המרואיינים לשתי קבוצות מרכזיות. הקבוצה הראשונה כללה את בעלי הידע המוקדם בנושא טיפול פסיכולוגי, בין אם על בסיס לימודים אקדמיים בתחום הפסיכולוגיה ובין אם על בסיס התנסות אישית בסיטואציה טיפולית כזו או אחרת. המרואיינים בקבוצה זו הביעו לרוב עמדה חיובית לגבי טיפול שבאה לביטוי בביטויים כגון: "טיפול פסיכולוגי הינו הכרחי בסיטואציות מסוימות", "אני מאוד מעריכה אנשים הפונים לעזרה". הקבוצה השנייה כללה אנשים ללא ידע מוקדם, טרם הצפייה בסדרה. קבוצה זו אופיינה בהטרוגניות עמדות כלפי טיפול פסיכולוגי המבוססות על שמועות, אמונות ועוד, שנעה בין התנגדות מוחלטת לטיפול ותפיסה שטיפול נועד לאוכלוסיה בעייתית ו"משוגעת", לבין פתיחות ותמיכה בפנייה לטיפול. אחד המרואיינים ניסח זאת כך: "כששמעתי את המילים 'טיפול פסיכולוגי' לא היו לזה קונוטציות טובות. מה שעלה לי בראש זה אנשים עם בעיות קשות מאוד או לחילופין אנשים עשירים מאוד שאין להם מה לעשות עם כספם".
המרואיינים הסכימו כי הסדרה בטיפול אינה מקוטלגת בג'אנר מקובל כמו סידרת דרמה או טלנובלה, זאת בשל היותה תוכנית יומית, ללא השקעה מיוחדת בתפאורה כפי שנהוג בסדרות אחרות כדי לעורר את עניין הצופים. הודגשה ייחודית התוכנית בכך שישנה בה התמקדות מלאה בראובן המטפל ובמטופל שמולו שמתחלף מידי יום. המרואיינים חשו שסדרה כזו מצריכה ריכוז רב על מנת להתמקד ולהבין את התכנים, יחסית לתוכנית טלוויזיה אחרות.

השפעת הסדרה בטיפול
השפעתה של הסדרה על תפיסות הצופים סווגה למספר נושאים כפי שיוצגו להלן.

מאפייני המטופלים, והסיבות בגינם הם פונים לטיפול
חלק מהמרואיינים החזיקו בדעה כי הפונים לטיפול פסיכולוגי הינם אנשים המוגדרים בעייתיים או אפילו מופרעים המצויים בשולי החברה, לטענתם הסדרה שינתה את התפיסה הזו, בכך שבמסגרתה גם אנשים משכילים ומצליחים זקוקים לתמיכה פסיכולוגית. כמו כן חל שינוי בתפיסה הרווחת בקרב הצופים לגבי סיבת הפניה לטיפול. לפני הצפייה בסדרה רובם דברו שמדובר לרוב בבעיה ספציפית וממוקדת, שאותה מעלים תוך ציפייה לקבל עצה וכלים להתמודדות. מרואיינים סיפרו שלמדו מהתוכנית שאנשים רבים פונים לטיפול בשל צורך כללי לשוחח עם איש מקצוע ומתוך צורך לחשיבה והתבוננות על החיים, לא בהכרח סביב בעייה ממוקדת. כלומר ניתן לראות שינוי של ממש בהגדרה של הטיפול הפסיכולוגי ומהותו כפי שנתפסת על ידי המרואיינים: "פעם חשבתי שפסיכולוג זה לאנשים פסיכים ולכן הוא גם נקרא ככה, אבל אפשר לומר שהתוכנית נתנה לי תרגום פשוט מה זה פסיכולוג – איש מקצוע אשר מוסמך לתת את חוות דעתו המקצועית לכל אדם אשר פונה אליו, בין אם זה רופא או עקרת בית ולא צריך להיות פסיכים כדי להגיע אליו"; "בעבר לא כל כך האמנתי בטיפול, לא נראה לי שיכול לעזור לאנשים, היום אני הרבה יותר פתוחה לנושא וחשה פחות התנגדות נראה לי שהסדרה קרבה אותי לנושא. כיום אני חושבת שטיפול יכול להוציא מאנשים דברים מתחת לפני השטח שגורמים לבעיותיהם… אנחנו חושבים שדברים מסוימים קורים רק לנו, ורק אנחנו נמצאים במצב הזה, אבל כולנו בסופו של דבר עוברים את אותן הבעיות וזה נתן לי פרספקטיבה אחרת".
מצד שני, היו כמובן גם הסתייגויות, לדוגמא: "אני חושבת שטיפול לא מתאים לכל אחד. לדוגמא ידין היה מטופל שלא היה צריך לעבור טיפול. הוא טיפוס סגור, מאוד בטוח בעצמו ובמה שהוא עושה. אני חושבת שהוא טיפל חזק מדי בידין ולכן אף פגע בו. הטיפול גרם לו לחשוב, להרגיש, ויכול להיות שזה מה שגרם לו לאי תפקוד בשעת טיסה ולהתרסקות".

מהלך הטיפול
הסדרה הציגה את התהליך הטיפולי של הדמויות שונות, ובכך אפשרה לצופים ללא ניסיון אישי בטיפול, צפייה, ומתוך כך לימוד של המאפיינים הטיפוליים. אחד המרואיינים סיפר למשל כי תמיד דמיין את הסיטואציה הטיפולית כך שהמטופל שוכב על ספה, ולא יוצר מבט ישיר עם המטפל, ובעקבות הסדרה הבין כי זה לא מחויב המציאות, וש"אפשר להיות נינוחים ולשוחח בגובה העיניים". מרואיינת אחרת סברה לפני הסדרה, ש"טיפול פסיכולוגי מונחה בצורה יבשה וקרה על ידי הפסיכולוג" שלא מאפשר למטופל לסטות לכיוונים שלא נוגעים לנושא המטופל, והסדרה שנתה את תפיסתה. עמדה נפוצה נוספת שהובעה הייתה שטיפול פסיכולוגי הינו ממושך ולא מתרחשות במהלכו התפתחויות רבות. צופים רבים חשו בעקבות הסדרה שבמסגרת הטיפול הפסיכולוגי ישנה לעיתים התקדמות מהירה לכיוונים חדשים גם של המטפל וגם של המטופל.
מרואיין אחר ביטא טרוניה כלפי טיפול בכך ש "קיבלתי את הרושם שהטיפול מורכב משאלות מנחות כשבעצם הפסיכולוג לא אומר כלום, לא נותן הנחיות קונקרטיות, לא נותן תשובות לשאלות המטופלים, ולא נותן בסוף פתרונות". מרואיינים רבים ראו חסרונות בטיפול הפסיכולוגי בכך שזמן הטיפול קצוב ולעיתים נגמר הזמן דווקא שנוגעים בנקודות מהותיות. כמו כן הובע חשש מהתמכרות ותלותיות בין המטפל למטופל.

האינטראקציה בין המטפל למטופל
כל המרואיינים במחקר התייחסו בעיקר לדמות המטפל בסדרה. מספר מרואיינים טענו כי דמות הפסיכולוגית המדריכה (שגולמה על ידי גילה אלמגור), היא דמות המטפל הקלאסית כפי שהעלו בדמיונם, וכעת קיבלו את הרושם שהטיפול הפסיכולוגי האמיתי, כפי שהגדירו, מתנהל דווקא במתווה של "שיחה בין חברים", וזאת בשל אופיו החברותי והפתוח של ראובן הפסיכולוג. לחלק מהמרואיינים דווקא הפריעה סוגיה זו, במיוחד בכך שהסדרה מציגה את הפסיכולוג כאדם המביא את חייו האישיים אל תוך הטיפול: "קצת מפחיד אותי לחשוב שאדם עם בעיה פסיכולוגית מגיע לטיפול ופתאום יכול למצוא עצמו כשהמטפל שלו לא מרוכז במאת האחוזים בו, אלא טרוד בבעיותיו שלו ומערב רגשות אישיים שאינם צריכים להיות קשורים למטופל"; "הבעיות בחייו של ראובן הן אלו שהשפיעו על הדרך בה טיפל במטופלים שלו ולדעתי היה צריך לנתק את עצמו בעניין זה, ולא לתת לבעיותיו להשפיע על צורת ודרך הטיפול שלו".
התנודה בין הפתעה חיובית מפתיחותו של ראובן לרתיעה משבירת הגבולות בהתנהגותו אפיינה את מרבית הראיונות. לעיתים חיבוק שנתן הפסיכולוג למטופלת בסוף אחת הפגישות נתפס כמחווה אנושית ללא כוונות מיניות שמחזק את האמון במטפל ושוברת את תדמית המטפל קר-הרגשות, ולעיתים היוותה התנהגות זו סימן שלילי ומרתיע. "לא הייתי מודעת לכך שקיים סוג מטפלים כמו ראובן. בעקרון לא התחברתי לטיפוס המטפל שמייצג ראובן. אני חושבת שהוא מעורב מדי בטיפול, ומעדיפה מטפל שהוא יותר שמרני. במקרה של נעמה, אני חושבת שזה ממש לא לעניין להתאהב במטופלת ולערב אותה ברגשות הללו".
נושא נוסף שמשך תשומת לב היה העובדה שגם פסיכולוג פונה בעצמו לטיפול, ומקבל כלים שונים להתמודדות, הן עם עצמו והן עם מטופליו. נושא זה היה חדשני ולא ידוע למרבית הצופים, כולל אלו בעלי ניסיון אישי בטיפול: " בתוכנית הציגו את האנושיות של הפסיכולוג והראו במקביל את הבעיות שעוברות עליו … זה שינה לי את התפיסה של פסיכולוג ככל יכול ושהוא פה רק בשבילנו"; "נכון שזה מאוד מובן שפסיכולוגים הם גם אנשים עם רגשות מחשבות ובעיות, אבל האופן שבו אסי דיין התנהג מול המטופלים שלו, והאופן שבו הוא התנהג מול גילה כל כך שונה, שזה גרם לי לחשוב שפסיכולוגים הם סוג של שחקנים. הפרק מאוד העציב אותי וגרם לי לחשוב על הפסיכולוגית שלי"; "הצפייה בפסיכולוג שמקבל עזרה, זה כמו ללכת לדיאטנית שמנה, לא בדיוק מעורר אמון מוטיבציה וחשק"; "הרגשתי קצת מוזר. בדרך כלל כמטופלת את בעצם חווה את החד ממדיות של המטפל. כלומר הוא לא חושף בפניך את המחשבות האמיתיות שלו, את התפיסה שלו… כצופה בסדרה נחשפתי לצד השני של המטבע, לטיפול שלו עצמו. הרב ממדיות הזו של לראות את כל התמונה, יש בה משהו מאוד מסקרן, על גבול הפיקנטריה, נראה לי שזה החלום הרטוב של כל מטופל לדעת מה קורה עם המטפל". ניכר שהטיפול שעובר הפסיכולוג עורר אמביוולנציה אצל צופים רבים. מחד זה הגביר את תפיסת האנושיות של המטפל בצורה חיובית ומאידך ניפץ את הפנטזיה שהמטפל "כל יכול" ועומד לרשות המטופל בכל מצב. מעניין לציין שלא היתה כמעט התייחסות לעצם קבלת ההדרכה של המטפל והשפעתה לאחר מכן על הטיפול שהוא נותן.

אמינות והזדהות
הסדרה בטיפול אפשרה למעשה פתח הצצה להתנהלות טיפולית, שהינה אינטימית לרוב, ונעשית בחדרי חדרים. אפשרות זו לכשעצמה עניינה וריתקה את הצופים השונים. יש לציין שניכר הבדל משמעותי בין שתי קבוצות המרואיינים בהתייחסותם לאמינותה הנתפסת של הסדרה. בקרב בעלי ידע וניסיון קודם הובעה התייחסות רבה יותר לסוגיית האמינות. רובם טענו כי בשל רצון להשיג עניין ואחוזי צפייה גבוה יותר, הסדרה לא משקפת נאמנה את המציאות הטיפולית: "המטפל נתן עצות שאף פסיכולוג לא היה נותן למטופל שלו"; "ההתפתחויות בטיפול מהירות מידי"; "אמנם נראה שיש הקבלה לטיפול פסיכולוגי, אך עדיין, זו רק תוכנית טלוויזיה זו לא המציאות".
לעומתם, רוב המרואיינים ללא הידע והנסיון המוקדם סברו שהסדרה בטיפול אמינה ומציאותית: "מדובר ממש במסמך תיעודי של מקרים שלא מן הנמנע כי אכן נתקלים בהם במציאות"; הסדרה מצוינת, מציגה מצבים אמיתיים ומעבירה את חווית הטיפול בצורה אותנטית. אני חושב שהסדרה עשתה שירות מצוין לא רק למטפלים אלא בעיקר למטופלים פוטנציאלים שעד היום חשו רתיעה מהפניה לטיפול".
יחד עם זאת יש לציין כי סיפור התאהבות הפסיכולוג ראובן במטופלת נעמה יצר אצל מרבית מהמרואיינים תחושת אי נוחות, ולטענתם חוסר אתיקה מסוג זה גרע מאמינות הסדרה, שלטענת חלק מהם נראתה תלושה מהמציאות. בנוסף, היו מספר מרואיינות שהביעו חשש לפנות לפסיכולוג גבר בעקבות הסצינה האמורה בסדרה.
נראה שקיים קשר בין מידת ההזדהות שחשו הצופים עם אחת או יותר מהדמויות וכן עם הסיטואציה הטיפולית לבין אמינות הסדרה הנתפסת בעינם. מבנה הסדרה שמאפשר כניסה לעולמן של הדמויות השונות הפונות לראובן הפסיכולוג לצורך טיפול באופן חד שבועי אפשר כנראה לרבים מהצופים להזדהות, ולו במעט, עם אחת מהן. היו צופים שאף בחרו את אחת הדמויות וצפו רק בטיפול שלה. אחת המרואיינות שחשה הזדהות עם דמות הילדה המתעמלת שקרובה לגיל בתה סברה שהפרקים שעסקו בה היו כתובים טוב יותר משאר פרקי הסדרה. שני מרואיינים גברים בחרו לצפות רק בפרקים העוקבים אחר דמותו של ידין הטייס, וטענו כי הדבר מתקשר לרקע הצבאי שלהם, ולהבנתם כי טייסים הם גם אנושיים ולעיתים פגיעים. רבים תיארו תחושה והזדהות בעוצמה רבה: "אני זוכרת שאחרי הפרק הראשון של איילה הרגשתי כאילו עברתי טיפול בעצמי, נשאבתי לזה. אחרי הפרק הסתכלתי על השעון ולא האמנתי שעברה רק חצי שעה, הרגשתי כאילו עבר הרבה יותר זמן"; "איילה הייתה הדמות המועדפת עלי… בא לי לחבק אותה". אחת המרואיינות סיפרה כי חשה קשר אישי עם הדמויות שלמדה להכיר במשך השבוע , ואפילו המשיכה לחשוב עליהם לאחר הסדרה. אחרת טענה כי יש לה הרגשה שלפעמים היא עוברת את הטיפול וההזדהות היא מוחלטת. צופה קבועה של הסדרה טענה שהיתה לה תחושה המתעצמת מפרק לפרק עד כדי כך שניתן היה אף לחוש כאילו היא עצמה יושבת מול הפסיכולוג ומקבלת טיפול. זו היתה לתחושתה "מעין תרפיה אישית המאפשרת לקבל ערך מוסף משמעותי".
מצד שני, היו מרואיינים שחשו ניכור מול הסדרה. לדוגמא, אחד המרואיינים סבר ש"הסדרה יוצרת רושם שטיפול פסיכולוגי הוא לעשירון העליון בלבד ועלולה לפגוע במעמדות אחרים שאינם מזדהים עם הטייס, המתעמלת המקצועית והזוג העשיר "; "לדעתי טיפול פסיכולוגי הוא בעיקר לעשירים מתפנקים, כי לעניים אין זמן וכסף לבזבז על בעיותיהם האישיות והם מוצאים את הכוח מבפנים להתמודד עם בעיותיהם"; "הציגו את כל המטופלים כבעלי משרות בכירות בלבד, מה שמצד אחד צמצמם את הסטיגמה אך מצד שני גורם לתפוס את הטיפול כדבר יקר – רק מי שיש לו כסף יכול להרשות לעצמו לפנות לטיפול".
יש לציין כי בעלי הניסיון הקודם הזכירו פחות במסגרת הריאיון את הזדהותם עם דמויות אלו ואחרות, אלא הרבו בתיאור התחושה, שהתכנית סיפקה להם הזדמנות לראות בעצם איך הם נראים בפגישות שלהם, ואפשרה להם התבוננות כמו במראה, שהיוותה מקור להשוואה לטיפול אותו הם עברו: "בתור אחת שהייתה בטיפול זה היה סוג של השוואה. לראות אם מה שקרה אצלי קורה גם במקומות אחרים."; "לא חשבתי לעצמי שמטופלים יכולים להתנהג בצורה כל כך בוטה למטפל. בעקבות זאת אני מרשה לעצמי יותר בוטות קצת בטיפול. אני אגיד מה שאני חושבת גם אם זה מעליב… אך עדיין לא בצורה קיצונית כמו בסדרה"; "כל זה גורם לי לחשוב על הטיפול שלי, ועל דברים שאולי אפשר היה לעשות אחרת, הרי בסדרה בכל פרק יש איזו פריצת דרך או משהו מסעיר שקורה ואילו אנחנו מתקדמים כך לאט"; "זה כמו להציץ על עצמך בטיפול, מעין קלטת וידאו אך במקום לראות אותי, יש מישהו אחר".

פנייה והימצאות בטיפול
חלק מהמרואיינים ציינו שהסדרה גרמה להם רצון להתנסות בעצמם בטיפול: "כצופה בתוכנית הייתי יכול לפסול מספר סטיגמות שהיו לי בנוגע לטיפול פסיכולוגי כמו למשל לראות שאנשים לא פונים לפסיכולוג בגלל דברים קיצוניים בחייהם, ולמעשה אין צורך להתבייש בעובדה שפונים לפסיכולוג, זהו עוד סוג של שרות שניתן, ונעשה נפוץ יותר ויותר בעולם המודרני"; "מאז שהתחלתי לצפות בסדרה אני אוספת חומר על התחום ואולי בסופו של דבר אעזור אומץ ללכת לטיפול". היו מרואיינים שסיפרו שתוך כדי הצפייה בסדרה יצרו קשר עם מטפל לצורך התנסות אישית. יחד עם זאת, מספר לא מבוטל של מרואיינים טענו שלמרות הצפייה בתוכנית יהיה להם "קשה להיפתח ולדבר על נושאים אינטימיים בפני זרים".
מרואיינים שהיו או עדיין נמצאים בטיפול הושפעו גם הם מהסדרה, ולעיתים אף רצו להחליף בעקבות זאת מטפל. לדוגמא, "בעקבות הצפייה בסדרה ראיתי שישנו סוג של טיפול אקטיבי יותר בו המטפל נוקט עמדה ומכוון את מטופליו ללא כל חשש. אין ספק, שאני צריכה סוג של מטפל כמו ראובן, שיכוון לי את החיים."; "אני שוקל לעזוב את הפסיכולוג שלי ולמצוא מישהו קצת יותר דומיננטי ומעורב שכל טיפול איתו יהיה 'פגז' אולי מישהו כמו ראובן.". עם זאת, רוב המרואיינים בקבוצה זו חוו אינטגרציה טובה בין הסדרה לחוויה הטיפולית שלהם: "הידע שלי לא השתנה בעקבות הסדרה אך דעתי על הטיפול השתנתה ואין לי בעיה לדבר על זה עם אחרים". אחת המרואיינות סיפרה שהסדרה אפשרה לה לשתף את בן זוגה בחוויה הטיפולית אותה עברה בעבר, דבר שמאוד קירב ביניהם. היו כמובן כאלה שגרסו שהסדרה לא שינתה את עמדתם החיובית ממילא כלפי טיפול פסיכולוגי אלא היוותה עבורם "סידרת טלוויזיה שכיף לצפות בה".
נושאים מסויימים עוררו עניין מיוחד, לדוגמא, הטיפול הזוגי. "אני מאד מזדהה עם הטיפול הזוגי שהיה בסדרה, חבל שלא הלכנו יחד, אולי זה היה עוזר"; "אני נפרדתי מחברתי לפני כחצי שנה ומאז עובר תקופה קשה של התמודדות. בטיפול הזוגי של מיכאל ואורנה שמתי לב שבעיות שהיו לי בחיי הזוגיות חוזרות ונמצאות גם אצל זוגות אחרים, ולכן התעמקתי במה שנאמר שם וגם הייתי קשוב לתשובות וההכוונה של ראובן. לאחר הסדרה קפצה לי המודעות מאיפה באו חלק ניכר מהויכוחים והבעיות בחיי הזוגיות".
לסיום חלק זה יוצגו מספר ציטוטים הממחישים את הטרוגניות העמדות שעלתה בעקבות הסדרה לגבי הפניה לטיפול פסיכולוגי: "הסדרה שינתה לי את החיים, היא הצילה אותי מעצמי ועזרה לי להבין שטיפול יכול להיות יעיל עבורי. אני מרגישה שהפניה לטיפול חיזקה אותי ומצטערת על כל שנייה שלא עשיתי זאת קודם."; "הסדרה לא שינתה כלל את דעתי על פסיכולוגים, ולהיפך נראה לי שרובם יותר מתוסבכים מהמטופלים שלהם. למשל ראובן, לעצמו הוא לא מצליח לעזור אז בטח שלא לאחרים, אני לא מבינה , פתאום נהיה אופנתי ללכת לפסיכולוג. אני מעדיפה לשלם 400 שקל על זוג נעליים חדשות ואני בטוחה שאני ארגיש הרבה יותר טוב מאשר אחרי שיחה עם איזה פסיכולוג"; "חלק ממה שמשך אותי בסדרה ובעקבות זאת גם הסכמתי לבקשתה הישנה של אשתי ללכת לטיפול זוגי, היה הדיאלוגים השנונים וזה שנוכחתי שהמטפל לא רק מקשיב אלא ממש מפרש את ההתנהגות של המטופלים ומביע דעה. יחד עם זאת הלכנו לטיפול זוגי ומאד התאכזבנו, כנראה הדברים יפים בסדרה אבל בחיים דרושים הרבה 'פרקים' עד שמגיעים, אם בכלל, למטפל הנכון, להבנה ולתוצאות"; "אני עברתי טיפול פסיכולוגי כמעט שנה לאחר שאבי נפטר והסדרה ממש החזירה אותי לשם. במיוחד הרגשתי שאני מתגעגעת לטיפול וכמעט קנאתי בדמויות על המסך שהיה להם בפני מי לפתוח את הלב ככה"; "אמנם מניסיוני האישי הדברים לא קורים במהירות שכזו, לוקח זמן עד שמבשילים ומתמודדים עם הבעיה, אך ללא ספק לאחר צפייה בכל הפרקים זה עושה לי חשק לחזור ולנסות טיפול חוזר אצל מטפל כמו ראובן"; "הפסקתי לפני מספר חודשים טיפול עקב חוסר חיבור אישי עם המטפל, פשוט לא הרגשתי נח איתו, הסדרה החדירה לי תקווה חדשה לחיבור אפשרי עם גורם טיפולי חדש".

תוצאות הסקר הכמותי
מאחר והפירוט הסטטיסטי אינו מתאים למסגרת המאמר הנוכחי נציין רק את הממצאים העיקריים של הניתוח ללא פירוט סטטיסטי. כדי לבחון את דפוס העמדות כלפי טיפול פסיכולוגי, ובהמשך ההבדל בעמדות אלו בין הצופים בתוכנית שאלו שלא צפו, בוצע ניתוח גורמים על פריטי השאלון שהתייחסו לעמדות הנבדקים כלפי טיפול פסיכולוגי. ניתוח גורמים מאפשר לבחון את עולמות התוכן המרכזיים שבאים לידי ביטוי בשאלון. נמצאו שלושה נושאים מרכזיים שנובעים מסקר העמדות. הגורם (הנושא) הראשון הורכב מהפריטים הבאים: כל אדם יכול להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי; מהי עמדתך באופן כללי כלפי טיפול פסיכולוגי; טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לאנשים להשתנות; אם מישהו קרוב לי היה במצוקה הייתי מציע לו לפנות לטיפול פסיכולוגי; במקרה הצורך הייתי מוכן לפנות לטיפול פסיכולוגי; אני חושב שפסיכולוגים הם אנשים חיובים ומיוחדים; אני מכיר אנשים שטיפול פסיכולוגי עזר להם. ניתוח התוכן של הפריטים הללו הביא אותנו לכנותו "עמדות כלפי התועלת שטיפול פסיכולוגי עשוי להביא".
הגורם השני הורכב מהפריטים הבאים: מי שהולך לטיפול פסיכולוגי הוא אדם חלש; טיפול פסיכולוגי נועד לחולי נפש ולא לאנשים בריאים; יותר מידי אנשים הולכים כיום לטיפול פסיכולוגי; טיפול פסיכולוגי זה קצת התפנקות. לפיכך כונה גורם זה "עמדות הקשורות לסטיגמה החברתית כלפי טיפול פסיכולוגי".
הגורם השלישי הורכב מהפריטים הבאים: אני מכיר אנשים שטיפול פסיכולוגי הזיק להם; אני לא סומך על פסיכולוגים. לפיכך כונה גורם זה "עמדות כלפי נזק שעלול טיפול פסיכולוגי להביא".
כדי לבחון הבדלים בעמדות הצופים בתוכנית בטיפול לאלו שלא צפו בתוכנית וכן בעוצמת הצפייה/אי צפייה של כל אחד מהם נבנה משתנה בלתי תלוי עם 4 דרגות:
1. צופים "כבדים" בתוכנית שראו מעל 5 פרקים (77 נבדקים 19.1% מהמדגם).
2. צופים "קלים" בתוכנית שראו עד 5 פרקים (126 נבדקים המהווים 31.3% מהמדגם).
3. אנשים שלא צפו בתוכנית אבל שמעו עליה (86 נבדקים המהווים 21.3% מהמדגם).
4. אנשים שלא צפו בתוכנית ולא שמעו עליה מעולם (114 נבדקים המהווים 28.3% מהמדגם).

המשתנה התלוי היה כמובן ציוני שלושת הגורמים שנמצאו בשלב הקודם.
כדי לבדוק את השפעת רמת הצפייה/אי צפייה בתוכנית על עמדות הנבדקים בוצע ניתוח שונות חד כיווני שבו בנמצא הבדל מובהק בעמדות בשלושת המשתנים התלויים בין רמות הצפייה/אי צפייה השונות. הממוצעים מורים על קשר עולה בין עוצמת הצפייה לעוצמת העמדות, כלומר, ככל שעוצמת הצפייה עולה כך גם העמדות כלפי הטיפול הפסיכולוגי נעשות חיוביות יותר. גם מדדים לבדיקת עוצמת הקשר מראים על קשר מובהק בין שני המשתנים.
כדי לבדוק האם הצפיה בסדרה קשורה למידת הצפיה בטלויזיה באופן כללי בוצע מבחן חי בריבוע בין המשתנה האם צפה/לא צפה בסדרה לבין המשתנה ששאל לגבי כמות הצפיה בטלוויזיה בשעות באופן כללי. נמצאה תלות מובהקת בין שני המשתנים, כלומר, הנטייה לצפות בטלוויזיה באופן כללי מנבאת את מידת הצפייה בתוכנית בטיפול.

לסיום, להלן מספר נתונים סטטיסטיים שעשויים להדגים את השפעת הסדרה על הצופים בה בהקשר לשיפור עמדותיהם כלפי טיפול פסיכולוגי:

מראה מקום

1. Vogel, Wade, and Haake, 2006
2. Cepeda-Benito & Short, 1998; Kelly & Achter, 1995; Vogel & Wester, 2003
3. Vogel, & Wester, 2003
4. Komiya, Good, & Sherrod, 2000
5. Kushner & Sher, 1989
6. Vogel & Wester, 2003
7. Corrigan, 2004, Corrigan & Penn, 1999, Deane & Chamberlain, 1994; Corrigan & Matthews, 2003
8. Vogel, Wester, Wei, & Boysen, 2005
9. Sirey, Bruce, Alexopoulos, Perlick, Friedman, et al., 2001
10. Corrigan, 1998, 2004; Holmes & River, 1998; Link, Struening, Neese-Todd, Asmussen, & Phelan, 2001
11. Fisher et al., 1982; Fisher, Nadler, & Whitcher-Alagna, 1983; Nadler & Fisher, 1986
12. Vogel, Wester, Wei, & Boysen, 2005.
13. Rickwood & Braithwaite, 1994
14. Ward, 2002.
15. Schiappa, Gregg, & Hewes, 2004.
16. Zalsman et al., 2005.
17. Davies et al., 2002
18. Thompson & Austin, 2003
19. קנטי נורית, 2006