דיכאון היא תופעה נפשית נפוצה שמאופיינת במצב רוח מדוכדך לאורך זמן, אובדן של עניין והנאה בדברים, תחושות של אשמה ודימוי עצמי נמוך, הפרעות בשינה ובתיאבון, תחושת אנרגיה מוחלשת, ריכוז נמוך ועוד.

• בעיות אלה יכולות להיות כרוניות וקבועות או "באות והולכות" לחליפין. הן גורמות לפגיעה משמעותית ביכולתו של הפרט לנהל את תפקידיו בחיי היום-יום וגורמות לירידה משמעותית באיכות החיים.
• דיכאון היא תופעה נפוצה מאוד, הנתונים מתייחסים לכ-121 מליון איש בעולם, אך מדובר כנראה בהערכת חסר ובפועל מדובר במספרים הגדולים במאות אחוזים מכך.
• דיכאון היא אחד הגורמים החמורים בעולם הרפואה לאי תפקוד פיזי ונפשי.
• ניתן לאבחן דיכאון באופן אמין ולהתאים טיפול תרופתי ופסיכולוגי כדי להפסיקו.
• אחוז קטן מהאנשים שסובלים מדיכאון בעולם מקבלים את הטיפול המתאים כנגד דיכאון – הערכות נעות בין 10% ל-25%, בהתאם למדינה, אולם בכל העולם רוב הסובלים מדיכאון אינם מקבלים טיפול, בין אם בשל חוסר מודעותם לבעיה, ובין אם בשל היעדר מערך טיפול מתאים.
• הדיכאון מאפיין את כל הגילאים, אבל קיימת רגישות גבוהה יותר לדיכאון בגילאים המבוגרים. בארה"ב לבדה ישנם כיום כ-6 מליון קשישים הסובלים מדיכאון ורק כ-10% מהם מקבלים טיפול נוגד דיכאון.
• בצורתו הקיצונית ביותר דיכאון יכול לגרום לאובדנות, ולפי הערכות ארגון הבריאות העולמי כמליון איש מתאבדים בעולם מדי שנה.
• רבים מהאנשים המצויים בדיכאון מתנהלים בתוך חייהם מבלי לדעת שהם סובלים מדיכאון ומשלמים על כך מחיר כבד באיכות חייהם לאורך זמן.
• דיכאון מהווה כיום גורם מוביל באי תפקוד של אנשים על פני זמן ולמעשה מהווה כיום הגורם הרביעי בחשיבותו בעולם הרפואה בגרימת אי תפקוד, והשני בחשיבותו בגילאים הצעירים של 15-44 שנים. כ-16 אחוזים מהאוכלוסיה הבוגרת סובלת מדיכאון לפחות פעם אחת לאורך החיים. ארגון הבריאות העולמי מעריך שעד שנת 2020 הוא יהפוך לגורם השני בחומרתו בכלל האוכלוסייה אחרי מחלות הלב, ועד 2030 למחלה החמורה ביותר לאנושות.
• אנו מודעים כיום לחשיבות האיתור המוקדם של מחלות כמו לב וסרטן, ודואגים לחיסונים כנגד מחלות נפוצות כשפעת. עם זאת, סוד גלוי הוא שיותר אנשים נעדרים ולא מתפקדים כראוי במקומות עבודה בשל תופעות נפשיות של דיכאון וחרדה לעומת מחלות מסורתיות של צינון, שפעת וכדומה. הנזק הכלכלי לפרט, לארגונים ולחברה בעקבות דיכאון הוא עצום. בארצות הברית לבדה מוערך הנזק לארגונים בשל דיכאון של עובדים בכ-43 מיליארד דולר בשנה, בישראל הנזק הוא כשלושה מיליארד שקל בשנה.

מכאן שדיכאון הוא אחת מהתופעות המרכזיות שעולם הפסיכולוגיה והרפואה מתמודד עימו כיום ויש ללמוד ולהתייחס אליו בכל הרצינות הראויה. המאמר שלהלן סוקר את תופעת הדיכאון ומספק כלים בסיסיים לאבחון עצמי. לעיתים יש קושי להבחין בין תופעות של דיכאון וחרדה, ולפיכך מומלץ לקרוא בהמשך גם את המאמר על חרדה המצוי כאן.

מהו דיכאון?

המונח "דיכאון" עלול להטעות בגלל השימוש היומיומי במילה דיכאון לתיאור תחושת דכדוך זמנית שיש לאנשים רבים לעיתים קרובות ואינה מבטאת בהכרח בעיה קלינית. תחושות זמניות של עצבות ודכדוך מהוות חלק נורמאלי וטבעי מחיינו, בעיקר כאשר הן קשורות באופן ישיר לאירועים לא נעימים או תחושות פנימיות שליליות. בדיכאון קליני, לעומת זאת, תחושות אלו חורגות מכל פרופורציה של סיבה או גורם חיצוני. בחיי כולנו מתרחשים אירועים שעלולים להביא לעצבות, אבל אנשים שאינם דיכאוניים מסוגלים להתמודד עם אירועים אלו ולהמשיך לתפקד.
ניתן להציג את המונח "דיכאון" כעצבות, דכדוך, או מלנכוליה. אולם, עצבות אינה בהכרח הרגש הדומיננטי אצל האדם הדיכאוני. ניתן לחוות דיכאון גם כתחושת רדימות או ריקנות, או לעתים כחוסר תחושה כלל. האדם הדיכאוני עלול לאבד את יכולתו ליהנות מכל הסובב אותו.
מקובל לראות דיכאון כמחלה שבמהלכה חווה האדם שינוי מהותי במצב רוחו ובדרך בה הוא רואה את עצמו ואת העולם סביבו. דיכאון היא הפרעה ייחודית שנעה בטווח שבין הפרעה קלה וקצרה לבין הפרעה ממושכת וחמורה, שעלולה אפילו לסכן חיים.
הפרעות דיכאוניות מופיעות בצורות שונות, כשם שמחלות אחרות כגון מחלות לב יכולות להופיע במגוון צורות. שלושת המופעים השכיחים הם – דיכאון מז'ורי, דיסתימיה והפרעה דו-קוטבית.
למעשה מדובר במשפחה של הפרעות המכונות "הפרעות במצב הרוח" או "הפרעות אפקטיביות".
עוצמת הדיכאון עשויה להשתנות, החל מאפיזודה דיכאונית מתונה, ועד לבינונית וחמורה. הסימפטומים שיתוארו במאמר זה מאפיינים את כל סוגי הדיכאון אולם עוצמת הסימפטומים והמידה בה הם פוגעים בתפקוד התקין משתנה.

במה שונה דיכאון מעצבות רגילה?

כאמור, כל אחד מאיתנו חש עצוב מפעם לפעם. רובנו חשים כך כתוצאה מחוויות כמו מחלה קשה, פיטורין, מוות במשפחה או גירושין, אך גם כתוצאה מחוויות פחות קשות ומשמעותיות. תחושות אלו שוככות עם חלוף הזמן. דיכאון מופיע כאשר תחושות של עצבות עמוקה וייאוש נמשכים זמן ממושך ומפריעים לשגרת היומיום ולפעולות כמו עבודה או אפילו אכילה ושינה. אנשים מדוכאים חשים חסרי אונים וחסרי תקווה, ומאשימים את עצמם בתחושות אלו. חלקם שוקעים במחשבות על מוות או התאבדות. אנשים בדיכאון הופכים לעתים המומים ומותשים ומפסיקים לעסוק בפעילויות יומיומיות כלשהן. הם עלולים אף לנטוש את משפחותיהם וחבריהם.

האם ניתן לטפל בדיכאון בהצלחה?

בהחלט. הדיכאון הוא מחלה בעלת סבירות גבוהה לריפוי, אם החולה מקבל טיפול מתאים. לפסיכולוגיה ניסיון רב שנים בלימוד וטיפול בדיכאון. קיימת עדיין סטיגמה לגבי קבלת עזרה בבעיות רגשיות ונפשיות, כולל בדיכאון. לרוע המזל, תחושות של דיכאון נתפסות לעתים כחולשה, ולא כסימן לכך שהחיים יצאו מאיזון. חשוב להבין שחולה בדיכאון אינו יכול להבריא בכוחות עצמו. חולי דיכאון שאינם מקבלים עזרה סובלים סבל רב. תחושות בלתי מוסברות ודאגות מלוות ברגש של בדידות, עלולות להחמיר את הדיכאון. לא ניתן להפריז בחשיבות של קבלת עזרה מקצועית במצב זה (ראו בהמשך פירוט על הטיפול הפסיכולוגי והתרופתי בדיכאון).

האם תרופות יעילות לטיפול בדיכאון?

תרופות יכולות להיות יעילות מאוד בהפחתת הסימפטומים של דיכאון עבור רוב החולים. מטפלים רבים מעדיפים שילוב של פסיכותרפיה וטיפול תרופתי שכן מחקרים הוכיחו שזהו השילוב היעיל ביותר לטיפול בדיכאון. חלק מהסובלים מדיכאון מעדיפים שיחות על פני תרופות, במיוחד אם הדיכאון שלהם אינו חמור. כמובן שבכל טיפול תרופתי יש מידה מסוימת של תופעות לוואי אולם בשנים האחרונות יצאו לשוק תרופות מדור חדש עם תופעות לוואי מעטות יותר ובשיקולי התועלת והמחיר בלקיחת תרופות נוגדות דיכאון יש לחיוב משקל רב יותר מהשלילה (בהתעלם כמובן מעצם הסטיגמה של לקיחת תרופות פסיכיאטריות שהוא נושא מורכב ורצוי להתייחס אליו במסגרת השיחות הטיפוליות לפני ובמהלך לקיחת התרופה). הדיכאון עלול לפגוע קשות ביכולתו של האדם לתפקד בחיי היומיום. אבל סיכויי ההחלמה של אנשים דיכאוניים המקבלים טיפול מקצועי ומתאים, גבוהים ביותר. על ידי עבודה עם מטפל מוסמך ומנוסה, יכולים אלו הסובלים מדיכאון לזכות מחדש בשליטה על חייהם.
בכל תקופה נתונה של שנה אחוז לא מבוטל מהאוכלוסיה סובלים ממחלת דיכאון. מחלות דיכאון מפריעות לתפקוד הנורמאלי וגורמות לסבל וכאב לחולים עצמם ולקרובים להם. דיכאון חמור עלול להרוס את חיי החולה ואת חיי משפחתו, אך חלק גדול מסבל זה נגרם לשווא. רוב הסובלים ממחלות דיכאון אינם מחפשים ומקבלים טיפול, למרות שרוב החולים, ואפילו אלו הסובלים מדיכאון חמור, יכולים להחלים. תודות לשנים של מחקרים, קיימות כיום תרופות וטיפולים פסיכולוגיים שיכולים להקל על המצוקה ולהביא לריפוי. לרוע המזל, אנשים רבים אינם מבינים כי דיכאון היא מחלה הניתנת לטיפול. אם אתה, או מישהו הקרוב אליך, שייכים לקבוצת הסובלים מדיכאון שאינם מאובחנים, אנא קרא מאמר זה לעומק ופנה לטיפול מקצועי.

כיצד ניתן לדעת שהדיכאון חמור דיו ודורש עזרה?

ראשית, מדוע להתלבט? אם ישנן תחושות שליליות שפוגעות באיכות החיים כדאי לפנות לייעוץ מקצועי ולו לפגישה אחת שתרגיע את החששות. זו לא בושה לקבל תמיכה וייעוץ מקצועיים. יש לקבל עזרה מקצועית כאשר הסימפטומים של הדיכאון מופיעים ללא סיבה מקדימה ברורה, כאשר התגובות הרגשיות באות בעוצמה שאינה מוסברת על ידי אירועי החיים ובעיקר כאשר הסימפטומים מפריעים לתפקוד היומיומי. עזרה מיידית הכרחית כאשר האדם חווה מחשבות אובדניות.

אושר – חוסן נפשי כנגד דיכאון: מה עושה אותנו מאושרים?

ריאיון של פרופ' אורן קפלן בתכניתה של שירה פליקס בערוץ 10:

אבחנות שונות לדיכאון

דיכאון מז'ורי (מכונה לעיתים גם דיכאון חריף, דיכאון חמור, דיכאון אקוטי או דיכאון קליני)

דיכאון מז'ורי מתאפיין במצבור של סימפטומים שפוגעים ביכולת העבודה, הריכוז השינה והאכילה של הפרט. האדם שסובל מדיכאון מפסיק גם ליהנות מפעולות שבעבר הסבו לו הנאה, סובל ממחשבות אשם וירידה בהערכה ובביטחון העצמי. הופעת הדיכאון מכונה "אפיזודה דיכאונית" וזו עלולה להופיע פעם אחת, פעמיים או מספר פעמים במשך החיים. הטיפול האפשרי הוא תרופתי, פסיכותרפי, ובמקרים חמורים במיוחד או שאינם מגיבים לתרופות – טיפול חשמלי ECT. בשנים האחרונות מצטרף גם טיפול בגרייה מגנטית TMS שאינו גורם תופעות לוואי כמו הטיפול החשמלי (בעיקר לגבי אובדן זיכרון והצורך בהרדמה מלאה).
דיכאון היא מחלה כוללת שמערבת את הגוף, הנפש והמחשבות. היא משפיעה על הדרך בה הפרט אוכל וישן, מרגיש כלפי עצמו ותופס את האחרים. זו אינה עצבות זמנית או מצב חולף. אנשים הסובלים מדיכאון אינם מסוגלים "לאסוף את עצמם" ולהשתקם. ללא טיפול הולם עלולים הסימפטומים להימשך שבועות, חודשים ואף שנים. טיפול מתאים יכול לעזור ליותר מ-80% מהדיכאוניים. כדאי לזכור שלא כל אדם דיכאוני או מאני חווה את כל הסימפטומים וחומרתם משתנה מאדם לאדם.

סימפטומים של דיכאון

לפי ספר האבחנות של ארגון הבריאות העולמי ICD, אפיזודה דיכאונית מלווה במצב רוח ירוד ובהפחתת פעילות, אנרגיה והנאה שהיו קודם תקינים. אליהם מצטרפים סימפטומים נוספים כמו ירידה בריכוז ובקשב, ירידה בהערכה ובביטחון העצמי, חשיבה שלילית ופסימית, הפרעות בתיאבון ובשינה וכדומה (לא כולם מופיעים).
לפי ספר האבחנות האמריקאי DSM מקובל לבחון האם קיימים לפחות חמישה סימפטומים מהרשימה שלהלן במשך שבועיים רצופים שלא הופיעו קודם לכן. לפחות אחד מהסימפטומים צריך להיות סעיף 1 או 2 אשר גורמים סבל או פגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או בתפקוד חשוב אחר.
1.      מצב רוח מדוכדך רוב היום, כמעט כל יום (אצל מתבגרים וילדים יכול לבוא בביטוי במצב רוח רגזני).
2.      הפחתה משמעותית בעניין והנאה בכל או כמעט בכל הפעילויות השגרתיות, רוב היום כמעט כל יום
3.      הפחתה משמעותית במשקל ללא עשיית דיאטה או הפחתה או הגברה של תיאבון המתרחשת כמעט כל יום
4.      פגיעה בשינה – הפחתה או הגברה משמעותית של זמן השינה המתרחשת כמעט כל יום
5.      אי שקט מוטורי או פסיביות וכבדות מוטורית
6.      לאות או אובדן אנרגיה
7.      תחושות חוסר ערך או אשמה
8.      פגיעה ביכולת החשיבה, הריכוז והקשב או הססנות מוגברת בקבלת החלטות
9.      מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (או פחד ממוות) או מחשבות אובדניות (עם או בלי תוכנית פעולה), או ניסיונות אובדניים.

דיסתימיה

(מכונה לעיתים דיכאון חרדתי מתמיד, דיכאון נוירוטי, הפרעת אישיות דיכאונית)
דיסתימיה היא סוג חמור פחות של דיכאון מבחינת עומק הבעיה, אך בעלת השלכות ארוכות טווח. הדבר כולל סימפטומים כרוניים וארוכי טווח שמחד גיסא אינם פוגעים בתפקוד בצורה כה חמורה כמו במקרה של דיכאון מג'ורי, אך מאידך גיסא מונעים מהפרט לתפקד במלוא המרץ או להרגיש טוב עם עצמו. הבעיה יכולה להימשך אף שנים רבות ולאפיין למעשה את האישיות ואורח החיים של הפרט.  הסובלים מדיסתימיה עלולים לחוות גם אפיזודות של דיכאון חריף, אך הם אינם בהכרח מודעים לכך שהם סובלים מדיכאון.

סימפטומים של דיסתימיה

הקריטריונים דומים למדי לדיכאון מג'ורי אבל מתונים יותר וממושכים על פני זמן. הסימפטומים אינם חמורים דיים כדי שיעמדו בקריטריונים של הפרעה דיכאונית. פעמים רבות ההפרעה מתחילה בגיל ההתבגרות ונמשכת שנים אחדות או אף במשך כל החיים. כאשר ההפרעה מופיעה בגיל מאוחר היא בד"כ קשורה לאפיזודה דיכאונית או לאבל או אירועי חיים שליליים אחרים. הסימפטומים כוללים מצב רוח מדוכדך (או רגזני אצל ילדים ומתבגרים) במשך רוב היום, במשך שנתיים לפחות (שנה אצל ילדים), וכן מאפיינים כגון ירידה בתיאבון, או אכילת יתר, אי שינה או שינה מוגזמת, אנרגיה נמוכה ועייפות, ביטחון עצמי נמוך, קושי להתרכז ולקבל החלטות, תחושות של חוסר אונים ועוד. הקריטריון החשוב ביותר שמבחין דיסתימיה מדיכאון מג'ורי הוא העובדה שבמהלך השנתיים הראשונות, אין עדויות לאפיזודה של דיכאון מז'ורי, התקפה מאנית או היפומאנית, כך שאבחנת דיכאון מג'ורי אינה תקיפה.

דיכאון דו-קוטבי (הפרעה מאנית-דפרסיבית)

סוג נוסף של הפרעה דיכאונית היא הפרעה מאנית דפרסיבית, שמכונה גם דיכאון דו-קוטבי. הפרעה זו כוללת מחזורים של דיכאון ושל התרוממות רוח מאנית. מצבי הרוח יכולים להשתנות בדרמטיות ובמהירות, אבל לרוב מדובר בשינוי הדרגתי. בתקופה הדיכאונית, ניתן לחוות חלק מהסימפטומים של הפרעה דיכאונית, או את כולם, ובתקופה המאנית ניתן לחוות חלק מהסימפטומים המאפיינים מאניה, או את כולם. המאניה משפיעה ברוב המקרים על כושר החשיבה, השיפוט וההתנהגות החברתית. היא באה לביטוי בחדווה נטולת דאגות ובהתרגשות בלתי נשלטת. השפעה זו גורמת לבעיות ולמבוכה רבה. למשל, קבלת החלטות עסקיות ופיננסיות שגויות עלולה להתרחש במהלך התקופה המאנית. התרוממות הרוח מלווה במרץ רב הגורם פעילות יתר, אובדן עכבות, תחושת גדלות ואופטימיות ועוד.
בעיקרון תתכן מאניה שאינה מלווה באפיזודה דיכאונית ואז תנתן אבחנה של מאניה ולא של הפרעה דו קוטבית.היפומניה זוהי דרגה מתונה יותר של מאניה כאשר בצד השני של סולם החומרה ישנה מאניה עם סימפטומים פסיכוטיים בה קיים אובדן בוחן המציאות העלול אף לסכן את הפרט בצורה חמורה.
ציקלותימיה הינה מצב של אי יציבות מתמדת במצב הרוח שכולל מספר רב של תקופות דיכאון או התרוממות רוח בדרגה מתונה. מדובר בתופעה שאינה חמורה מספיק כדי למלא אחר הקריטריונים של הפרעה דו קוטבית אך גורמת לקשיים רבים בתפקוד ובאיכות החיים התקינה.
הסימפטומים של מאניה כוללים תופעות כגון עירנות ועוררות מוגזמות, אינסומניה (אי שינה) חמורה, תחושת התעלות וגדלות, דיבור בלתי פוסק, מחשבות מבולבלות שרודפות זו אחר זו (לחץ דיבור), חשק מיני מוגבר, עלייה משמעותית באנרגיה, שיפוט לקוי והתנהגות חברתית בלתי הולמת.

דיכאון בקרב מתבגרים

שיעור ההתאבדויות בקרב מתבגרים עלה ביותר מ-200% בעשור האחרון. מחקרים אחרונים בארה"ב הראו כי למעלה מ-20% מהמתבגרים בקרב האוכלוסייה הכללית, סובלים מבעיות רגשיות כלשהן וכשליש מהמתבגרים סובלים מדיכאון בשלב כלשהו של התבגרותם.
דיכאון מז'ורי, כולל הפרעה רגשית דו-קוטבית, מופיעים בדרך כלל לראשונה במהלך גיל ההתבגרות וזיהוי מוקדם של אותם תנאים שהביאו להתפרצות המחלה, ישפיעו באופן מהותי על המצב הרגשי של המתבגר.
מחקר אמריקאי הראה שהתאבדות בקרב מתבגרים היא גורם האחראי למותם של בני נוער בין גילאי 15-19 יותר מסרטן ומחלות לב. למרות עובדה זו, פעמים רבות קיים כשל באבחון דיכאון בקרב קבוצת גיל זו, והדבר מביא לבעיות חמורות בלימודים, בעבודה וביחסים בין אישיים, בעיות שפעמים רבות נמשכות גם בחיים הבוגרים.

מדוע קל "לפספס" את הדיכאון בקרב מתבגרים?

גיל ההתבגרות הוא גיל בו קורים באופן טבעי משברים, חוסר איזון רגשי, ראייה עגומה של המציאות, רגישות יתר ונטייה לדרמטיזציה. זו תקופה של מרידות ובדיקת גבולות. האתגר של הפסיכולוג הוא לזהות את הסימפטומים הדיכאוניים שעשויים להתחבא תחת מעטה של סערת רגשות התפתחותית רגילה. האבחון צריך להסתמך לא רק על ראיון קליני פורמאלי, אלא על מידע שניתן לקבל מההורים, המורים והיועצים בבית הספר. יש לקחת בחשבון את אישיותו של המטופל בטרם המשבר וכל מצב של מתח גלוי או סמוי או טראומה שיתכן וגרמו למצב הקליני. הברית הטיפולית חשובה ביותר, מכיוון שהמתבגר עצמו לא תמיד מוכן לחלוק את תחושותיו עם מבוגר זר, אלא אם כן נוצרו ביניהם יחסי אמון. יש לשמור על עקרון החיסיון, אך לא במידה כזו שההורים יוצאו לחלוטין מהטיפול. האבחון יכול לכלול יותר מראיון אחד ולכן אין טעם להאיץ את התהליך. יש לחקור באופן ישיר כל כוונה אובדנית ואין לחשוש שהדבר "יכניס לו רעיונות לראש". מתבגר שאינו בסיכון לא ישקול התאבדות ומחיר ההימנעות מבירור הנושא בצורה ישירה עלול להיות יקר.

מהם הסימפטומים האופייניים לדיכאון בגיל ההתבגרות?

הדיכאון בגיל ההתבגרות מלווה בסימפטומים דומים לדיכאון של מבוגרים, אולם דרושה מידה מסוימת של תחכום בתרגום הסימפטומים של המתבגר למונחים של מבוגר. עצבות קשה יכולה להיות מבוטאת באמצעות לבישת בגדים שחורים, כתיבת שירים שעוסקים במוות או התעסקות מוגזמת במוזיקה בעלת תכנים אנרכיסטיים. הפרעות שינה יכולות להתבטא בצפייה מוגזמת בטלוויזיה לאורך כל הלילה, קושי לקום בבוקר לבית הספר, או שינה במהלך היום. חוסר מוטיבציה או אנרגיה נמוכה מתבטאת בהחמצת שיעורים. ירידה דרמטית בציונים יכולה להעיד על חוסר ריכוז וחשיבה איטית. שעמום יכול להעיד על תחושת דיכאון. חוסר תיאבון עלול להתפתח לבולמיה או אנורקסיה. דיכאון בגיל ההתבגרות יכול להיות משויך בתחילה להפרעת התנהגות, תגובה לטראומה משפחתית כלשהי או כהתמרדות, ויכול לכלול גם התמכרות לאלכוהול או סמים. במקרים החמורים יותר, ידרשו מגוון של בדיקות וטיפולים על מנת להפריד בין הדיכאון הקליני מהפרעות התפתחותיות אחרות.

כיצד ניתן לזהות סיכון אובדני?

בקרב מתבגרים, העיסוק בנושאים הקשורים במוות והתהייה כיצד מותם שלהם ישפיע על בני המשפחה ועל חברים קרובים, אינם בגדר תופעה נדירה. למרבה המזל, מחשבות אלו בדרך כלל אינן מגיעות לידי מימוש. ניסיונות אובדניים מתקשרים בדרך כלל למשבר ייחודי ועמוק בחיי המתבגר שיכול לכלול גם דיכאון. חשוב להבהיר כי אותו משבר יכול להיראות שולי ופעוט בעיני המבוגרים, אך מהותי מאוד עבור המתבגר. פרידה מחבר/ה, ירידה בציונים או תוכחה שלילית ממבוגר משמעותי (בעיקר הורה או מורה) יכולים להוות זרז לניסיון אובדני. ניסיונות אובדניים שכיחים יותר בקרב בני נוער שכבר חוו מצבי מתח חריפים בחייהם. אלו יכולים להיות גירושין של ההורים, מריבות קשות במשפחה, התעללות פיזית או מינית והתמכרות לאלכוהול או לסמים. התאבדות של חבר קרוב או של קרוב משפחה יכולה גם היא להוות זרז למי שנמצא ממילא בקבוצת הסיכון. מתבגר שעובר שינויים אישיותיים ברורים, כולל נסיגה חברתית או שמחלק את רכושו ואת הדברים היקרים לו, יכול לסמן בכך כי הוא עומד לשים קץ לחייו. הניסיונות האובדניים רבים יותר מההתאבדויות שבאמת מצליחות, והדרכים בהן נעשים הניסיונות יכולים להיות תמימים למדי. ישנה נטייה להתייחס אל הניסיונות המינוריים כאל דרכים לקבל תשומת לב, או לא להתייחס אליהם כלל. זו שגיאה, מכיוון שמתבגר שניסה להתאבד ולא חש בעקבות כך הקלה כלשהי או מוצא מהמצב הבלתי אפשרי בו הוא נמצא, עלול לנסות להתאבד בשנית. כל ניסיון התאבדותי מהווה קריאה לעזרה ויש להתייחס אליו ברצינות רבה.

כיצד מתחיל הטיפול הפסיכולוגי במתבגר דיכאוני?

הטיפול במתבגר הדיכאוני מתחיל בראיון ראשוני ויצירת ברית טיפולית באווירה נינוחה. יתכן שהמתבגר יצטרך להגיע גם בימים הבאים כדי לאבחן את כל מגוון הבעיות. המטפל צריך לעודד את האמון והביטחון גם כאשר המתבגר שלילי ומתנגד. יתכן שלמתבגר ביטחון עצמי מעורער ושברירי והוא יטה להשליך את תחושותיו על המטפל. חשוב להבין את ההתנהגות הזו כחלק מהדיכאון ולטפל בה בהתאם.
את הראיון ניתן לקיים בנוכחות או ללא נוכחות ההורה. יש לדון  בחוקי החיסיון, תוך הבנה ברורה כי ישנם נושאים מסוימים שלא יכללו תחת חוקי החיסיון (למשל, כוונות אובדניות). המתבגר הוא משתתף אקטיבי בתהליך הטיפולי והמטפל צריך להציף את הבעיות בפני המטופל והוריו, להציע תקווה והחלמה, להציג את האופציות הטיפוליות ולהגיע לתוכנית טיפולית שמוסכמת על הצדדים. יש לבחון את המצב המשפחתי על מנת להעריך את העזרה שיוכלו בני המשפחה לספק למתבגר, ומהם המשאבים הזמינים בשעת משבר.

כיצד יש לטפל בדיכאון בקרב מתבגרים?

כמו בטיפול בדיכאון במבוגרים, ישנם שני מסלולים עיקריים לטיפול – פסיכותרפיה וטיפול תרופתי. כפי שהדבר נכון למבוגרים כך גם עם מתבגרים (או אף יותר במקרה של מתבגרים) רצוי לשלב את שתי הדרכים. מרבית מקרי הדיכאון המתונים בקרב מתבגרים מגיבים לפסיכותרפיה תומכת שכוללת שמיעה אקטיבית, מתן ייעוץ ועידוד. נושאים של התמכרות לאלכוהול ולסמים חייבים להיות נדונים ולכלול הפנייה לגורמים מתאימים. טיפול שכולל את בני המשפחה יכול להיות הזדמנות לטיפול בבעיות ספציפיות נוספות הקשורות פעמים רבות בעקיפין למצב הדיכאון. בנוסף, יש לנסות ולאבחן בעיות נלוות כגון חרדות, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, בעיות למידה כולל קשיי ריכוז והיפר אקטיביות.

מתי יש לפנות לטיפול תרופתי?

עבור רוב מקרי הדיכאון החמורים, בעיקר אלה הכוללים מחשבות אובדניות, טיפול תרופתי הוא הכרחי ולעתים בגדר הצלת חיים של ממש. תרופות אנטי דיכאוניות ותיקות בדרך כלל אינן יעילות בטיפול במתבגרים, בעיקר בשל תופעות הלוואי שלהן, והדבר מוביל להיענות נמוכה מצד המשתמש. הפיתוח של תרופות מסוג SSRI (פרוזק ודומיו) הביא לפתרון לבעיות אלו. התרופות הללו יעילות בקרב מתבגרים בשל פעילותן המהירה יחסית והנטייה הנמוכה להתפתחות של תופעות לוואי. חשוב לתת לתרופה זמן מספיק כדי לפעול (4-6 שבועות) ולבחור במינון מתאים. המגוון הגדול של תרופות SSRI מאפשר התאמה למרבית הסימפטומים הקיימים. רוב המתבגרים מסתגלים למינונים של מבוגרים, ואי תגובה עלול לנבוע מבעיית מינון ולא מבעיה בתרופה עצמה. חשוב לתת למטופל ולמשפחתו הסבר הולם לגבי תופעות לוואי אפשריות. לעיתים נדרשות גם תרופות הרגעה ומפחיתות חרדה בשלב הראשון של הטיפול עד שהתרופות נוגדות הדיכאון נכנסות לפעולה (חודש חודשיים ראשונים בלבד). חשוב להפסיקן תוך זמן קצר יחסית שכן הן גורמות להתמכרות בטווח הארוך.

דיכאון בקרב ילדים

רק בשני העשורים האחרונים החלה התייחסות רצינית לדיכאון בקרב ילדים. עד אז היה מקובל לחשוב שילדים אינם יכולים לקבל אבחנה של דיכאון. הילד המדוכא יכול להעמיד פני חולה, לסרב ללכת לבית ספר, להיצמד להורה או לחשוש ממותו של ההורה. ילדים מבוגרים יותר יכולים להסתבך בצרות בבית ספר, להפוך רגזנים ולחוש שאף אחד לא מבין אותם. מכיוון שהתנהגות נורמאלית משתנה משלב לשלב בילדות, קשה לדעת האם הילד עובר משבר זמני, או שהוא סובל מדיכאון. לעתים, ההורים דואגים מהשינוי בהתנהגות הילד, או שהמורה מציין שהילד אינו כפי שהיה. במקרה כזה יומלץ בד"כ לפנות לבדיקה אצל פסיכולוג או פסיכיאטר שמתמחה בילדים. נושא הדיכאון בילדים לא נחקר דיו ורק בשנים האחרונות יוצאים פרסומים שדנים בנושא בצורה רצינית. במידה והילד משדר מצוקה לא כדאי להסס. ההורים יכולים לפנות, אף ללא השתתפות או עירוב הילד בתהליך, לאיש מקצוע ולקבל ייעוץ.

דיכאון בקרב נשים

נשים סובלות מדיכאון בשיעור כפול מזה של גברים. נראה שגורמים הורמונליים תורמים לשיעור הגבוה של דיכאון בקרב נשים, בעיקר גורמים כמו שינויים במחזור החודשי, הריון, הפלות ודיכאון לאחר לידה. נשים רבות מתמודדות בנוסף עם לחצים של שילוב בין עבודה לטיפול במשפחה, חד הוריות וטיפול הן בילדים והן בהורים מבוגרים. מחקר שפורסם לאחרונה הראה כי נשים שסובלות מתסמונת קדם וסתית חשו הקלה בסימפטומים הרגשיים והפיזיים כאשר הורמוני המין שלהן דוכאו. כאשר ההורמונים חזרו לרמתם הרגילה, אותן נשים פיתחו שוב את הסימפטומים. נשים שלא סבלו מתסמונת קדם וסתית, לא הגיבו למניפולציה זו. מכאן שיש קשר בין פעילות הורמונלית למצבי לחץ ודיכאון. נשים רבות סובלות מרגישות יתר לאחר לידת תינוק. השינויים ההורמונאליים והפיזיים, והאחריות החדשה של טיפול בתינוק, עלולים להוביל לדיכאון לאחר לידה. עצבות מתונה שכיחה מאוד לאחר הלידה, אולם כאשר הסימפטומים מתגברים ונמשכים יותר מכמה ימים, רצוי לקבל עזרה. דיכאון לאחר לידה עלול להיות מסוכן הן לאם והן לתינוק.

ריאיון של פרופ' אורן קפלן בתכניתו של פרופ' רפי קרסו בערוץ 10

על התמודדות נפשית והשפעות פסיכולוגיות של הפלה

דיכאון בקרב גברים

למרות ששיעור הדיכאונות בקרב גברים נמוך מנשים הרי שעדיין מדובר בתופעה נפוצה ביותר. כמו כן יתכן שגברים מודים פחות בדיכאון ורופאים מאבחנים זאת פחות. שיעור ההתאבדויות בקרב גברים הוא פי ארבעה מאשר בקרב נשים, למרות שיותר נשים מנסות להתאבד. מעל גיל 70 שיעור ההתאבדויות בקרב גברים עולה, ומגיע לשיא אחרי גיל 85. דיכאון יכול להשפיע על הבריאות הפיזית של גברים באופן שונה מאשר בקרב נשים. מחקר חדש מראה כי למרות שדיכאון נקשר לסיכון גבוה למחלות לב גם אצל נשים וגם אצל גברים, יותר גברים מתים כתוצאה מכך. דיכאון בקרב גברים מסתתר פעמים רבות מאחורי מעטה של אלכוהול וסמים, או מאחורי ההרגל המקובל של שעות עבודה מרובות. דיכאון בקרב גברים מתבטא פעמים רבות לאו דווקא בתחושות של חוסר אונים ותקווה, אלא ברוגז ועצבנות, ולכן קשה יותר לאבחון. אפילו אם הגבר מודע לדיכאונו, פחות סביר שיפנה לקבלת עזרה, מאשר אישה במצב דומה. תמיכה ועידוד מצד המשפחה יכולים לעשות את ההבדל.

דיכאון בגיל המבוגר

ישנה דעה שגויה לפיה תחושת דיכאון בגיל מבוגר היא נורמאלית. ההיפך הוא הנכון, מרבית הקשישים חשים סיפוק בחייהם. לעתים כשהדיכאון מתפתח הוא נתפס כחלק נורמאלי מההזדקנות. דיכאון בגיל מבוגר, ללא איבחון וטיפול, גורם לסבל מיותר לאדם ולמשפחתו. כשאותו אדם פונה לרופא, הוא בדרך כלל יתלונן על סימפטומים פיזיים, ופחות יטה להתלונן על תחושות של עצבות, חוסר אונים ואובדן עניין בהנאות החיים, או אבל מתמשך. משום שקיימת נטייה לפספס סימפטומים של דיכאון בקרב קשישים, לומדים אנשי המקצוע לאבחן ולטפל בדיכאון זה. הם לומדים כי חלק מהסימפטומים הם תופעות לוואי של תרופות שהקשיש נוטל עקב מחלה פיזית, או שהם נגרמים כתוצאה ממחלה כלשהי. אם אכן מאובחן דיכאון, טיפול תרופתי ופסיכולוגי יכול להפוך את האדם למאושר ומסופק יותר. מחקר שפורסם לאחרונה הראה כי פסיכותרפיה קצרה (טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר שעוזר לאדם בחיי היומיום שלו או עוזר לו להיפטר מחשיבה שלילית) היא יעילה ומפחיתה את הסימפטומים של דיכאון באנשים מבוגרים. פסיכותרפיה יעילה גם עבור אילו שאינם יכולים לקבל טיפול תרופתי. איבחון וטיפול יעילים בדיכאון בגיל מבוגר יכולים להפוך את אותן שנים למהנות ומספקות עבור הקשיש, משפחתו וסביבתו.

ריאיון של פרופ' אורן קפלן בערוץ 2: אושר, דיכאון ומימוש עצמי במחצית השניה של החיים 

תהליך התאבלות המלווה בדיכאון וההבדל בינו לבין דיכאון קליני

תחושות דיכאון הינן תגובה נורמאלית למותו של אדם אהוב (התאבלות) ויכולות להיות מלוות בירידה בתיאבון, ירידה במשקל, נדודי שינה ועוד. למרות שהסימפטומים דומים למצב של דיכאון קליני הרי שמדובר בתגובה טבעית. הבעיה דורשת טיפול כאשר אין שינוי במצב הדיכאון לאורך זמן רב, כאשר קיימת התעסקות רבה במוות המשולבת עם תחושות של אפסיות, אשמה, ירידת ערך עצמי, חוסר תפקוד מתמשך ועוד. במקרים מסוימים עלולות לעלות מחשבות או ניסיונות אובדניים. משכה של התאבלות "נורמאלית" משתנה מחברה לחברה. בחברה היהודית מקובל לחשוב על תקופה של שנה ממות אדם אהוב כזמן סביר, אם כי הבקשה לעזרה מקצועית בהחלט צריכה לעיתים לבוא קודם לכן. תמיכה חברתית היא בסיס חשוב למניעת הפיכתו של תהליך אבל לדיכאון קליני.

מהו דיכאון פנימי (אנדוגני)?

דיכאון נחשב לפנימי כאשר הוא מופיע ללא אירוע חיצוני שלילי או סיטואציה מלחיצה שקדמו לו. טיפול תרופתי נדרש ברוב המקרים של דיכאון פנימי. ישנם אנשי מקצוע שאינם מתייחסים לדיכאון זה כאל קטגוריה בפני עצמה אלא סבורים שבכל דיכאון יש מרכיב של דיכאון פנימי.

מהו דיכאון "לא טיפוסי"?

אינה קטגוריה רשמית, אולם יש המתייחסים לדיכאון זה כאל סוג נפרד. אדם הסובל מדיכאון זה, חווה עלייה בתיאבון וישן יותר מהרגיל. הוא מסוגל לחוות הנאה, אם כי לא ישקיע מאמץ בחיפוש אחר גורמים מהנים. הדיכאון מסוג זה שונה מהדיכאון "הטיפוסי", שמלווה בדרך כלל בירידה בתיאבון, בקשיי שינה ובחוסר יכולת ליהנות מדבר.

הפרעה הסתגלותית עם מצב רוח דיכאוני

דיכאון זה הוא תוצאה של אירוע שלילי שקרה לאדם, למשל פיטורין. דיכאון זה מתפוגג בדרך כלל ככל שחולף הזמן מהאירוע והאדם מתגבר על המשבר שחווה. אבחנה זו ניתנת כאשר מדובר בתגובה לגורם מלחיץ נפשית-חברתית שהופיע בטווח של שלושה חודשים מהופעת הגורם המלחיץ, אינו נמשך יותר משישה חודשים ואינה מלווה בהפרעות אחרות.

הגורמים לדיכאון

כיום מוסכם שלדיכאון יש מקור ביולוגי ולא רק פסיכולוגי, הקשר בין גוף לנפש נראה הרבה יותר הדוק משהיה נדמה בעבר. שינויים כימיים בגוף משפיעים על מצב הרוח ועל תהליכי החשיבה. בנוסף, מחלות כרוניות קשות כמו מחלות לב או סרטן, עלולות להיות מלוות גם בדיכאון. גורמי מתח ותקופות מעבר משמעותיות בחיים, כמו מוות של אדם קרוב או פיטורין, עלולים לגרום לדיכאון כמו גם גורמים חבויים יותר שמובילים לאובדן הזהות והביטחון העצמי אשר תורמים למצב הדיכאון. לא תמיד קל לזהות את הסיבות לדיכאון והאבחון דורש הערכה זהירה ודיאגנוזה של גורם מיומן ומקצועי. לעתים, הנסיבות שמובילות לדיכאון אינן נמצאות בשליטתו של האדם, אך לעתים גם האדם עצמו אינו מסוגל לראות כי עומדות בפניו מספר אפשרויות וכי ביכולתו להביא לשינוי בחייו.
למרות השוני המשמעותי בין הפרעות מצב הרוח השונות יש ביניהם מכנה משותף. מבחינה חווייתית מקובל לחשוב שהמאניה למרות היותה הפוכה לחלוטין ממצב הדיכאון היא תגובה נפשית שבאה למעשה להתמודד עם אותה בעיה נפשית.
כאמור, כיום מקובל לחשוב שלדיכאון יש גורמים ביולוגיים ברורים ולכן הטיפול בדיכאון צריך לכלול בד"כ גם טיפול תרופתי. ההפרעה בפעילות הכימית במוח דומה להפרעות זמניות ונורמאליות  שמתרחשות כתוצאה ממחלה, כעס או צער, אך היא נמשכת זמן רב יותר ואינה נעלמת עם היעלמות הגורם החיצוני שעורר את הדיכאון. ההפרעה ממשיכה ויוצרת סימפטומים דיכאוניים ולחצים חדשים עבור החולה – עצבות, הפרעות שינה, קושי בריכוז, חוסר יכולת לטפל בצרכים הפיזיים והרגשיים, ניתוק היחסים עם חברים ובני משפחה. כל זאת ללא קיומו בהכרח של גורם "אובייקטיבי" חיצוני (פעמים רבות יש גורם לחץ חיצוני אך הוא אינו מסביר את עוצמת ומשך הבעיה שכן יתכן שאותו אדם עצמו היה מתמודד אחרת בתקופה אחרת בחייו). מדובר לעיתים במעין "מעגל סגור" של דיכאון שממשיך להזין את עצמו ומונע מהפרט לפתור את הקשיים שמהם הוא סובל.
מקובל לחשוב שההפרעה הכימית במוח מוגבלת במשכה ובהחלט יתכן שלאחר שנה עד שלוש שנים תופיע צורה נורמאלית יותר של פעילות כימית גם ללא טיפול תרופתי כלשהו. יחד עם זאת, אם ההפרעה חזקה דייה כדי לגרום לנסיונות אובדניים הסיכון רב (17% מהניסיונות גם יצליחו). מכאן, שיש לטפל בדיכאון כבמחלה בעלת פוטנציאל הרסני. יש להתייחס לכל אמירה כגון "היה עדיף אם הייתי מת", או "הלוואי ויכולתי לקפוץ מהחלון", כאל חום גבוה פתאומי שדורש ביקור אצל רופא. התבטאות שמביעה תכנון מפורט, כגון "אני עומד לקפוץ לגלגלי המכונית המתקרבת", דורשת טיפול חירום מיידי ויתכן שאף אשפוז. יש לזכור שגם אם תהיה החלמה ספונטנית אחרי שנה שנתיים הרי שחווית הדיכאון הקשה עלולה להשפיע על האישיות והביטחון העצמי גם לתקופות ארוכות בהרבה ולכן מניעת התמשכות הדיכאון נמצאת בסדר עדיפות גבוה ביותר.
הדיכאון משתק למעשה את האינסטינקט ההישרדותי. החשיבה האובדנית של אדם מדוכא, אינה דומה למחשבות האובדניות של אדם נורמאלי שנמצא בנקודת משבר בחייו. התאבדויות שנובעות מדיכאון הן פחות מתוכננות והניסיון האובדני יותר מכאיב ומיידי, למשל קפיצה ממכונית נוסעת. הדחף ההתאבדותי יכול לבוא לידי ביטוי בפגיעה עצמית, כגון חיתוך הגוף בסכין. זהו ניסיון להימלט מהכאב הנפשי הבלתי נסבל.
למרות שהמדע התפתח מאוד בשנים האחרונות עדיין מידת הבנתנו על פעילות המוח מוגבלת ביותר. הגורמים לדיכאון יכולים להיות פסיכולוגיים ו/או פיזיולוגיים. גורמים פסיכולוגיים יכולים להיות חוויות ותהליכי חיים שמשפיעים על אופן החשיבה ומצב הרוח. גורמים פיזיולוגיים יכולים להיות למשל שינוי הורמונאלי (תקופת המחזור, הריון, סוף ההיריון, תקופת הבלות). הרמות ההורמונאליות אצל גברים משתנות גם הן, אך באופן בולט פחות. ישנן מחלות כרוניות שדיכאון הוא תופעת  הלוואי שלהן, למשל מחלות לב ופרקינסון. זו כנראה תוצאה של אפקט כימי של אותן מחלות, מכיוון שמחלות שאינן פחות טראומטיות וקשות, אינן גורמות לתופעת לוואי זו.
נראה שיש לדיכאון גם היבט תורשתי. אין מדובר בתופעה של "שחור או לבן", כלומר, אין תורשה וודאית של דיכאון, אך ישנם אנשים שנמצאים בסיכון רב יותר לתגובה דיכאונית ואילו אחרים שנמצאים בסיכון נמוך יותר לדיכאון, גם אם ייחשפו לאותם גורמים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים. מחקרים הראו שהנטייה הגנטית לדיכאון גבוהה יותר בקרב קרובי משפחה, מאשר בקרב ילדים מאומצים או בין בני זוג. יש לזכור שאין אדם שהוא חסין מפני דיכאון בנסיבות מסוימות. אנשים דיכאוניים יכולים להצביע על אירוע או מצב שאחראי לדעתם על חוסר האושר שלהם. יחד עם זאת, אנשים דיכאוניים נוטים לסבול באופן טבעי מרגשות אשם חריפים ביותר גם בלי קשר לאירוע אותו הם תופסים כגורם הדיכאון. היכולת של האדם להגיב לאירוע חיצוני שאינו בהכרח בשליטתו (פיטורין, גירושין, מוות במשפחה וכדומה), תלויה בגורמים רבים, כגון כוחות נפש, תמיכה של חברים וסביבה, בריאות פיזית, תורשה ואפילו מזג האוויר. ההתמודדות תלויה גם בגורמים פסיכולוגיים פנימיים שניתנים לניתוח בטיפול פסיכולוגי – מדוע הביטחון העצמי של האדם נפגע בצורה כה משמעותית? האם הוא יכול למצוא מקור חדש לביטחון עצמי? פסיכותרפיה יכולה לעזור באופן משמעותי במצבים אלו.
לא כל אדם שנתקל באירועי חיים קשים הופך לדיכאוני ולא כל דיכאוני חווה אירועים חמורים כגון אלו. צריך להבין שחלק מהדיכאונות נגרמים כתוצאה מהפרעה פתאומית בפעילות הכימית במוח, ללא גורם ברור שניתן לאבחן, כשם שמיגרנה או שבץ יכולים להופיע בפתאומיות.
כאשר המצב הדיכאוני מתייצב, צצות גם הבעיות הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות. אחרי הכול, איזו דרך יכולה להוביל מהר יותר לפיטורין או לגירושין מאשר התנהגות דיכאונית שאינה מאפשרת לעבוד או לתקשר? איזה מצב פסיכולוגי יכול להיות גרוע יותר לצורך התמודדות עם זהות עצמית פגועה מאשר שנאה עצמית פתולוגית? ואיזו פגיעה יכולה להיות חמורה יותר לביטחון העצמי מאשר הופעה חיצונית מוזנחת כתוצאה מאובדן המוטיבציה להתקלח, להדיח כלים או לבחור בגדים נאים? גם הבריאות נפגעת כתוצאה מהדיכאון, חלק מהדיכאוניים אינם ישנים ואינם אוכלים, חלק ישנים ואוכלים כל הזמן, לפעמים מתוך רצון להישאר ערים, ולעתים משום שזהו הדבר היחיד שנותן להם מעט הנאה ונחמה (פחמימות מגבירות את ייצור הסרוטנין שעוזר בכך). אין כמעט דיכאוני שמסוגל להתעמל או לצאת לאוויר הצח. האפקטים הם מעגליים וגורמים להתגברות הדיכאון.
השאלה הנפוצה "האם הדיכאון הוא בעיקר פסיכולוגי או פיזיולוגי" אינה כלל השאלה העיקרית. הדיכאון יכול להתחיל מהופעתם של אירועים פסיכולוגיים או פיזיולוגיים ובדרך כלל שני הגורמים מעורבים בכך. בכל מקרה, הדיכאון מתפתח במהירות לסדרה של בעיות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות שהולכות ומצטברות. זו הסיבה לכך ששילוב של התערבות פסיכולוגית ופיזיולוגית נותנת את המענה הטוב ביותר עבור מרבית החולים בדיכאון.

הטיפול הפסיכולוגי בדיכאון

ישנן גישות פסיכולוגיות רבות שעוזרות לאנשים בדיכאון להחלים. פסיכותרפיה מציעה לאנשים את האפשרות לזהות את הגורמים שהביאו לדיכאון שלהם ולטפל בסיבות הפסיכולוגיות, ההתנהגותיות והבינאישיות שגרמו לדיכאון. הטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לאנשים דיכאוניים בנושאים הבאים:
להצביע על הבעיות שתרמו לדיכאון ולעזור להם להבין אילו היבטים בבעיות אלו הם יכולים לפתור או לשפר. הם יכולים לעזור לאדם לשפר את הקיום הרגשי והמנטלי שלו. הם יכולים להראות למטופל כיצד התמודד בעבר עם רגשות דומים.
הטיפול עשוי לשנות דפוסי חשיבה מעוותים שנלווים לרגשות של חוסר אונים וחוסר תקווה שמאפיינים דיכאון. למשל, אנשים דיכאוניים נוטים להכללות ולחשיבה במונחים של "תמיד" או "אף פעם". הם גם נוטים להתייחס לאירועים כלליים באופן אישי. מטפל מיומן יכול להציע נקודת מבט חיובית יותר על החיים.
מטפלים יכולים לבחון חשיבה וצורות התנהגות אחרות שיוצרות בעיות ושתורמות לדיכאון. הם יכולים לעזור למטופל דיכאוני להבין ולשפר דפוסי התקשרות עם אנשים אחרים, והשיפור יוביל לשינוי בדיכאון.
המטפל יכול לעזור לאדם לזכות בתחושות של שליטה על חייו והנאה מהם. האדם לומד לבחור בחירות וליהנות מחדש מפעילויות.
כל טיפול פסיכולוגי הוא בראש ובראשונה פתיחת מסלול לעזרה עצמית, כלומר, להחזיר למטופל את יכולותיו לעזור לעצמו.
אדם שחווה אפיזודה של דיכאון, רבים סיכוייו לחוות אפיזודה נוספת. קיימות עדויות לכך שפסיכותרפיה יכולה להפחית את הסיכון לאפיזודות עתידיות, או להחליש את עוצמתן. באמצעות הטיפול הפסיכולוגי, יכול האדם ללמוד טכניקות להתמודדות עם הכאב או עם דיכאון עתידי.
אין שיטה פסיכולוגית אחת שנחשבת ליעילה על פני האחרות. מחקרים הראו שפעמים רבות דווקא אישיות המטפל וטיב הקשר שנוצר עימו מנבאים בצורה טובה את הצלחת הטיפול יותר מגישתו התיאורטית של המטפל. לפיכך סוגים רבים של פסיכותרפיה, יכולים לעזור לאנשים הסובלים מדיכאון. השיחות עם הפסיכולוג יכולות לעזור למטופל להתבונן לתוך עצמו ולפתור את בעיותיו דרך חילופי דברים עם המטפל. לעיתים בשלב החריף של הדיכאון אין אפשרות להגיע להבנות עמוקות ויש צורך בטיפול תומך בגישה קוגניטיבית התנהגותית, לעתים אף בליווי "שיעורי בית" בין מפגשים. לאחר שיפור מסוים במצב הדיכאון ניתן להגיע לטיפול דינמי שעוסק הן בעולם הפנימי של המטופל והן ביחסיו הבינאישיים עם הסביבה. באופן כללי, מחלות דיכאון חמורות ומתמשכות דורשות טיפול תרופתי בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי.
לקבלת רקע על סוגי הטיפולים הפסיכולוגיים השונים ועובדות שונות לגבי טיפול פסיכולוגי פנו לקישור הבא באתרנו:
http://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

בסקירת המאמרים שלנו הצגנו בדצמבר 2008 מאמר בשם "פסיכותרפיה לדיכאון אצל מבוגרים: מטה-אנליזה של מחקרים השוואתיים על תוצאות". מטרת המחקר היתה לבדוק האם קיימים טיפולים פסיכולוגיים יעילים יותר לדיכאון. לצורך זאת ביצעו מחברי המחקר סדרה סקירות סטטיסטיות שבהם הושוו 7 סוגי טיפול פסיכולוגיים שונים לדיכאון בעוצמה קלה עד בינונית.
הממצאים לא מצאו כל אינדיקציה לכך שיש טיפול פסיכולוגי עדיף על פני טיפול אחר. ממצאים אלו תואמים לממצאים שנמצאו לפני זמן רב על כך שאין הבדל משמעותי בין שיטות טיפול פסיכולוגי באופן כללי. לשיטת הטיפול כוח הסבר של 10% בלבד על הצלחת הטיפול. יתרת כוח הניבוי נובע מאישיות המטפל (30% כוח הסבר) ובעיקר מרמת המוטיבציה והגישה של המטופל שמגיע לטיפול (60%). מכאן שהאינטראקציה בין המטפל למטופל היא המקור המרכזי להצלחת הטיפול הפסיכולוגי ולא הגישה הפסיכולוגית התיאורטית של המטפל.
נפרט להלן 7 סוגים של טיפולים פסיכולוגים אשר נסקרו במאמר האמור מאת קויצ'פרס ושותפיו מ-2008, כאמור, המחקר לא מצא עדיפות או נחיתות לאף אחד מסוגי הטיפולים הללו:

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive–behavior therapy (CBT
בטיפול זה המטפל מתמקד על השפעתם של מחשבות בעייתיות של המטופל על התנהגותו הנוכחית ועל תפקודו העתידי. CBT נועד להעריך, לאתגר ולשנות את המחשבות והאמונות הבעייתיות הללו בעזרת הבניה מחדש קוגניטיבית. בשיטת טיפול זו המטפל שם דגש רב על "שיעורי בית" ופעילויות המתרחשות מחוץ לחדר הטיפול. המטפל מפעיל השפעה אקטיבית באינטראקציה הטיפולית ונושאי השיחה בטיפול קשורים לגישה פסיכו-חינוכית שבה מלמד המטפל את המטופל דרכים חדשות להתמודד עם מצבי לחץ. ניתן להבחין בין שני סוגים CBTעיקריים. הראשון הוא CBT שבו להבניה מחדש הקוגניטיבית של המחשבות והאמונות יש תפקיד מרכזי – למשל לפי הפרוטוקול הטיפולי שפיתחו בק ושותפיו במאמרם מ-1979. השני הוא CBT שבו בנוסף לרכיב האמור יש מרכיבים נוספים וחשובים אף יותר, למשל, הפעלה התנהגותית של המטופל, אימון למיומנויות חברתיות, הרפיה, מיומנויות להתמודדות ועוד. דוגמה לגישה זו היא קורס להתמודדות עם דיכאון כפי שמופיע במאמרם של לווינסון ושות' מ-1984.

טיפול תומך לא-מנחה (Nondirective supportive therapy (SUP

מדובר בשיטת טיפול לא מובנית ללא הפעלה של טכניקה פסיכולוגית ייחודית. הגישה פועלת בשיטות מקובלות המשותפות לרבים מהטיפולים הפסיכולוגיים, למשל, לאפשר למטופל לבטא את עצמו ולשתף בחוויותיו וברגשותיו, לבטא אמפתיה ולשמש מקור לתמיכה נפשית ורגשית בתוך ה-setting הטיפולי. גישה זו אינה מתיימרת לספק פתרונות או מיומנויות חדשות. היא מתבססת על ההנחה שהקלה של בעיות אישיות יכולה להיווצר באמצעות שיחה ודיון עם אחרים. גישה זו מתוארת בספרות בד"כ כייעוץ או טיפול תומך. אחת מהגישות האופייניות לסוג טיפול זה מיוחסת לעבודתו של רוג'רס משנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. לפי גישתו יש חשיבות מיוחדת ומרפאת לאמפתיה ולשיקוף שנותן המטפל למטופל אשר מביע את מחשבותיו ורגשותיו בפני המטפל.

טיפול התנהגותי מפעיל (Behavioral activation therapy (BA

טיפול מסוג זה נועד להגביר פעילות חיובית ומהנה של המטופל בסביבתו ועם האנשים הסובבים אותו. פעמים רבות נכלל בטיפול זה אימון למיומנויות חברתיות. למרות שגישה זו פותחה על ידי לווינסון ושותפיו כפי שמתואר במאמרם משנת 1976, נכללים בה עקרונות נוספים שאינם משוייכים ללווינסון. יש חוקרים שמשייכים לגישה זו גם את פרוטוקול ה-CBT של בק מ-1979 בגלל הדמיון בעקרונותיהם.

טיפול פסיכודינאמי (Psychodynamic therapy (DYN

המטרה העיקרית של הטיפול הפסיכודינאמי היא להגביר את מודעותו של המטופל לגבי עצמו וליצור אצלו תובנה לגבי קונפליקטים לא מודעים. הנחת היסוד של הטיפול הפסיכודינאמי היא שגורמים לא מודעים של המטופל בילדותו ולאורך ההיסטוריה האישית שלו, ובעיקר ביחסים הבינאישיים שלו עם דמויות קרובות, משפיעים באופן משמעותי על חייו בהווה ועל קשיים פסיכולוגיים עימם הוא מתמודד. בשיטת טיפול זו המטפל מתרכז בעברו של המטופל, במערכות היחסים שלו בעבר ובהווה, בקונפליקטים שלו וכדומה, ובאופן בו גורמים אלו משפיעים על תפקודו. המטפל בגישה זו מעודד את המטופל להעלות חומרים מהלא-מודע בעזרת חלומות, משאלות, פנטזיות ואסוציאציות חופשיות. יש להדגיש שבמהלך המחקר הנוכחי נבחנה השפעתו ויעילותו רק של טיפול פסיכודינאמי קצר מועד כדי שניתן יהיה להשוות בין יעילותם של הטיפולים השונים בניטרול גורם אורך הטיפול.

טיפול של פתרון בעיות (Problem-solving therapy (PST

טיפול זה מוגדר כהתערבות שבה מפעילים את התהליכים הבאים: הגדרה של בעיות אישיות, יצירת מספר פתרונות אפשריים לכל בעיה, בחירת הפתרון העדיף, יישומו של הפתרון בצורה סיסטמתית ומתוכננת, הערכה אחר הביצוע של התוצאות וקביעת היעד הבא לטיפול. למשל, גישתו של Nezu מ-1986 ושל מיינורס-ווליס ושות' מ-1995.

פסיכותרפיה בין-אישית (Interpersonal psychotherapy (IPT

גישה זו מובנה מאוד ומבוססת על פרוטוקול נוקשה שנועד להתייחס לנושאים בין-אישיים בדיכאון תוך התעלמות מכל רכיב אחר של הדיכאון. הנחת היסוד של גישה זו היא שאם המערכת הבין אישית של הפרט תשתפר יחלוף עימה גם הדיכאון על הסימפטומים השונים שבו. לגישה זו אין מערכת תיאורטית מקיפה והיא נובעת מעבודותיהם של סאליבן, מאייר ובולבי. הגרסה הנוכחית בה משתמשים בגישה זו פותחה על ידי ג'ראלד קלרמן ומיירנה וויסמן בשנות ה-80.

אימון למיומנויות חברתיות (Social skills training (SST

אימון למיומנויות חברתיות היא סוג של טיפול התנהגותי שבו מלמדים את המטופל מיומנויות שעוזרות לו בבניה ושיקום של מערכות יחסים בין-אישיות, כמו גם בלימה של יחסים שאינם מיטיבים עימו. ברוב הגרסאות של השיטה המטופלים מאומנים להיות אסרטיביים ובאמצעות זאת לעמוד על זכותם לבטא רגשות בצורה אוטנטית שמכבדת ולא מעליבה.

הטיפול התרופתי בדיכאון

קבלת טיפול תרופתי נוגד דיכאון מומלץ לפנות לרופא פסיכיאטר לייעוץ. כיום ישנם גם רופאי משפחה הנותנים תרופות פסיכיאטריות מסוימות אך בד"כ מומלץ להימנע מכך ולפנות לרופא מומחה בפסיכיאטריה.

כיצד התרופות האנטי דיכאוניות מרפאות דיכאון?

ישנם סוגים שונים של תרופות אנטי דיכאוניות, כולן עובדות על עיקרון העלאת רמת נוירו טרנסמיטורים מסוימים במוח (בדרך כלל סרוטנין, נוראפינפרין ודופאמין). לא ברור עדיין מדוע העלאת אותם נוירוטרנסמיטורים מפחיתה את חומרת הדיכאון. תיאוריה אחת גורסת כי העלאת ריכוז הנוירוטרנסמיטורים מביאה לשינויים בריכוז הרצפטורים (קולטנים) במוח, שאליהם אותם נוירוטרנסמיטורים נקשרים. השינוי הזה הוא שמביא לשיפור.

האם התרופות האנטי דיכאוניות הן למעשה סמים ממריצי מצב רוח ?

התשובה שלילית. בניגוד לממריצים שמשפרים את מצב הרוח של כל מי שנוטל אותם, התרופות האנטי דיכאוניות ישפרו את מצב הרוח של אנשים דיכאוניים בלבד. הבדל נוסף הוא שממריצים מביאים לשיפור מיידי ומהיר, בעוד שההשפעה של התרופות האנטי דיכאוניות איטית יותר ואורכת מספר שבועות. הממריצים יוצרים מצב מלאכותי, ואילו התרופות האנטי דיכאוניות גורמים למוח להגביר את הייצור הטבעי של הנוירוטרנסמיטורים.

איזה אחוז מהאנשים הדיכאוניים יגיב לתרופות אנטי דיכאוניות?

כשני שליש מהסובלים מהפרעה במצב הרוח יגיבו לכל סוג של תרופה אנטי דיכאונית. אנשים שאינם מגיבים לסוג התרופה הראשון שנטלו, יגיבו בדרך כלל לסוג השני.

כיצד מרגישים כשמגיבים ל תרופה אנטי דיכאונית?

האם אחוש אופוריה כשהדיכאון שלי יגיב ל תרופה אנטי דיכאונית?

התיאור השכיח ביותר של האפקטים של התרופות האנטי דיכאוניות, הוא שהדיכאון כאילו עוזב את האדם, והחולה מרגיש נורמאלי. אנשים שמגיבים לתרופות האנטי דיכאוניות אינם חשים אופוריה. הם חשים עצבות כשקורים להם אירועים עצובים, וחשים שימחה כשקורים להם דברים משמחים. העצב שהם חשים כתוצאה מאכזבות, אינו דיכאון אלא תחושת דכדוך רגילה. התרופות האנטי דיכאוניות אינן גורמות אושר, אלא מטיבות עם הדיכאון. לא ניתן לקבל אושר בצורת גלולה.

כיצד ניתן לדעת שהטיפול נכשל? כיצד ניתן לדעת מתי להחליף טיפולים?

הטיפול האנטי דיכאוני אינו יעיל כאשר החולה ממשיך להיות מדוכא. כאשר מצב זה מתרחש, יבקש החולה בדרך כלל להחליף תרופה. לרוב הטיפול אינו מופסק בטרם עברו 8 שבועות מתחילתו. כל שינוי בלקיחת התרופה חייב להיות מתואם עם הרופא המטפל.

הקטגוריות העיקריות של תרופות האנטי דיכאוניות

ישנם סיווגים רבים לתרופות אלו. שני סוגים של תרופות האנטי דיכאוניות נמצאות בשימוש כבר למעלה משלושים שנה. אלו האנטי דיכאוניים הטריציליקים והמעכבים המונואמיניים. ישנם גם תרופות אנטי דיכאוניות חדישות יותר, חלקן עם תופעות לוואי מועטות בלבד, אולם אף אחת מהן לא הוכחה כיעילה יותר משני הסוגים הותיקים הללו. למעשה, ישנם חולים רבים שאינם מגיבים ל תרופות האנטי דיכאוניות החדישות, ומטופלים בהצלחה בתרופות הותיקות.

התרופות האנטי דיכאוניות הטריציליקיות (tricyclic antidepressant TCA) כוללות תרופות כמו אימפירמין(Impiramine) (טופאניל, אמיטריפטיניל, אלאוויל), דספארמין (Desipramine) , נורפראמין, נורטריפילין(Nortriptyline) (אוונטיל ופאמלור).
המדכאים המונואמינים (Monoamine oxidase inhibitors MAOI)

כוללים טרניקלופארמין (פאראנט), פנאלאזין(נארדיל), ואיזוקרבואקסיד (מארפלן), שייצורו הופסק לאחרונה בארה"ב.
קבוצה פופולארית נוספת של תרופות אנטי דיכאוניות מוכרת בעיקר מהפרוזק ששייך למשפחה של SSRI(Serotonin reuptake inhibitors). התרופות הראשונות מסוג זה ששווקו בארה"ב היו הפלוקאטין (פרוזאק),הסרטאלין (זולופט) והפרוקסטין (פאקסיל) שהגיעו מעט אחר כך. יש בסדרה זו מספר רב של תרופות המשווקות בשמות שונים.

טיפול בצמח מרפא

בשנים האחרונות הובע עניין רב בשימוש בצמחי מרפא לצורך טיפול בדיכאון ובחרדה. לדוגמה, צמח בשם St. John’s Wort שמשמש בעיקר לטיפול בחרדה מתונה,שימש עד כה בעיקר באירופה וכעת החלו לגלות בו עניין גם בארה"ב. מחקר שפורסם לאחרונה על ידי המוסד הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב לא תמך בשימוש בצמח עבור דיכאון מז'ורי, אך מחקרי המשך יערכו עבור סוגי דיכאון חלשים יותר. מחקר נוסף הראה כי St. John’s Wort פועל על צומת מטאבולית חשובה שמשמשת לפעילות של תרופות שונות, לטיפול באיידס, במחלות לב, דיכאון ותרופות נגד דחיית שתלים. לכן, המלצת המחקר היתה להזהיר את החולים משימוש בצמח זה עד קבלת תוצאות על אופן השפעתו בסוגים נוספים של דיכאון. צמחי מרפא נוספים שטרם נבדקו הם יופדרה,ג'ינקו, אכיניצאה וג'ינסאנג. כל טיפול בצמחי מרפא צריך להינתן רק לאחר התייעצות עם רופא.

טיפול חשמלי ECT

טיפול חשמלי היא דרך יעילה לטיפול באנשים הלוקים בדיכאון ובהפרעות מצב רוח אחרות. ניתן לטפל באמצעותECT בחולים עם דיכאון חמור שאינו מגיב לטיפול בתרופות אנטי דיכאוניות, חולים שסובלים מתופעות לוואי חמורות וחולים הסובלים מדיכאון כה חריף שיש לשפר את מצבם במהירות. שימוש ב ECT נעשה הן לטיפול בדיכאון והן לטיפול במאניה. ישנם אנשים הסובלים ממחלות גופניות חמורות שאינן מאפשרות להם ליטול תרופות אנטי דיכאוניות ולסבול מתופעות הלוואי שלהן, וה ECT מאפשר את החלמתם. ECT מביא לשיפור המצב הדיכאוני תוך שבועיים שלושה ולכן חולים החייבים להחלים במהירות, יכולים להיות מועמדים מצוינים לטיפול.
לטיפול בחשמל יצא מוניטין שלילי בשל העובדה שבעבר הוא בוצע ללא הרדמה וגרם סבל רב לחולים. כיום מדובר בטיפול שניתן תחת הרדמה ונחשב כטיפול יעיל וטוב. סדרה של טיפולי ECT כוללת בדרך כלל בין שישה לשנים עשר טיפולים. החולה מקבל תרופות שגורמות לשינה, רפיון השרירים והפחתת הרוק ו/או הרדמה כללית. הזרם החשמלי מועבר למוח באמצעות אלקטרודות. הזרם גורם לפעילות מוחית (EEG) שנראית כמו התפרצות חזקה. הטענה היא שהתפרצות זו היא שמביאה לשיפור הקליני שנראה לאחר סדרת טיפולים. מדיווחים של אנשים שטופלו ב ECT עולה כי 80% מהם חשו כי הטיפול הועיל להם ו 75% טענו כי קבלת הטיפול אינה מפחידה יותר מטיפול אצל רופא השיניים. ה-ECT הוא טיפול יעל ביותר בדיכאון, אולם יש ללוות אותו בטיפול של תרופות אנטי דיכאוניות. אם לא ניתן טיפול תרופתי, יש סיכוי של 50% לנסיגה במצב לאחר שישה חודשים.
אין עדות לנזק מוחי כתוצאה מ ECT. אישה שקיבלה למעלה מ 1,000 טפולים של CT, ומתה מסיבות טבעיות, עברה ניתוח מוחי לאחר מותה ולא נמצאה כל ראייה לנזק מוחי שנגרם לה. יחד עם זאת, ECT גורם לבעיות זיכרון זמניות לאחר הטיפול שעלולות להימשך אף מספר חודשים. חלק מהמטופלים מתלוננים על בעיות זיכרון שנמשכות זמן רב יותר, אם כי לא נמצאה עדות לכך במבחנים פסיכולוגיים.

מה כדאי לחפש אצל הרופא הפסיכיאטר המטפל?
כיצד תדעו שהיא/הוא מבינים את הדיכאון?

ישנם מספר דברים שיש לבדוק במידה  ואתה מחפש רופא שירשום עבורך תרופות אנטי דיכאוניות. אם אתה מטופל בפסיכותרפיה, כדאי לבדוק את עמדת הרופא לגבי טיפול פסיכולוגי בדיכאון. לא כדאי לבחור רופא ששולל פסיכותרפיה שכן הדיכאון אינו מושפע רק מגורמים ביולוגיים והטיפול בשיחות בשילוב עם הטיפול התרופתי עשוי להיות היעיל ביותר. תמיד מומלץ לשאול את הרופא מהי השקפתו לגבי דיכאון, הגורמים לו והטיפול בו. במידה ומדובר בטיפול פרטי מומלץ לבדוק לפני הפגישה הראשונה את תנאי התשלום והאם ניתן לקבל החזר מקופת החולים.
אספקט נוסף הוא היא המידה שבה משתף הרופא את המטופל בתהליך קבלת ההחלטות. אפשר למשל לשאול במהלך הפגישה "כיצד תחליט מהו הטיפול המתאים עבורי?" ולראות האם אתה חש נוח עם התשובה שקיבלת. אפשר ללמוד הרבה מהדרך בה רופא יענה על שאלה כזו, וקיים הבדל בין רופא שיברך על שאלות כגון זו, ובין רופא שיתרגז ויענה עליה בחוסר סבלנות.

מה עליי לעשות אם התרופה האנטי דיכאונית אינה עובדת?

אנשים רבים מחליטים שהתרופה אותה נטלו אינה מועילה מכיוון שהם מצפים לחוש שיפור מיידי עם נטילת התרופה. יש להבין כי על מנת שהתרופה תשפיע, יש להגיע לכמות מסוימת של חומר בדם, במשך תקופת זמן מסוימת. הזמן המינימאלי להשפעה הוא כחודש חודשיים ועד תום תקופה זו אין להפסיק את נטילת התרופה, אלא אם כן היא גורמת לתופעות לוואי חמורות. עבור תרופות רבות יש להעלות את המינון כל תקופה מסוימת, ותקופת החודשיים שצוינה לעיל מתייחסת להעלאת המינון האחרונה, ולא לזמן שחלף מתחילת נטילת התרופה.
במידה והתרופה האנטי דיכאונית הביאה לשיפור חלקי במצב, אך לא לריפוי מלא של הדיכאון, ניתן להעלות את המינון עד לתחושת הקלה, או עד שמופיעה החמרה בתופעות הלוואי, לשלב תרופה נוספת או להחליף לתרופה אחרת. הרופא המטפל הוא הגורם היחידי שמוסמך לקבל החלטות בנושא וזו הסיבה שכדאי לפנות למומחה בפסיכיאטריה לטיפול בדיכאון ולא להסתפק ברופא המשפחה.

תרופות נוגדות דיכאון – מי הכי יעילה? ממצאי מחקר עדכני

השורה התחתונה: מחקר עדכני מ-2009 השווה בין 12 תרופות נוגדות דיכאון והגיע למסקנה שציפרלקס(Escitalopram) ולוסטראל (Sertraline) אמורות להיות כנראה ברירות המחדל הראשונות למצבי דיכאון מאג'ורי. עם זאת, יש לסייג זאת ולומר שלחלק מהתרופות האחרות כנגד דיכאון יתרונות לסימפטומים אחרים, או שנותנות מענה למצבים מיוחדים, או שמופעלות כאלטרנטיבה לאחר קושי שעלה בהפעלת ברירת המחדל. יודגש שמומלץ לקבל ייעוץ ייעודי בכל מקרה של נטילת תרופות נוגדות דיכאון מרופא פסיכיאטר מומחה. לאחר התאמת התרופה לאורך זמן ניתן לעיתים להמשיך את הטיפול דרך רופא המשפחה.
המאמר האמור מדגיש, כפי שציינו בסקירתנו עד כה, שדיכאון מאג'ורי (Major Depression) היא אחת מהמחלות הנפשיות הנפוצות ביותר באוכלוסיה הכללית אשר משפיעה על יותר מ-16 אחוזים ממבוגרים לאורך חייהם.המאמר גורס שדיכאון מאג'ורי ניתן לטיפול תרופתי, אך שהדור הראשון של הטיפול בדיכאון, כמו למשל בתרופות טריציקליות, אינו משמש כיום יותר כברירת מחדל ראשונה, ומקומו הוחלף בתרופות מהדור השני הכוללות תרופות מסוג "חוסמי ספיגה חוזרת של סרוטונין" – SSRI, SNRI ואחרים, רובן מבוססות על פעולה במערכת הסרוטונין. תרופות מסוג זה נחשבות כיום כהמלצת השימוש הראשונה בדיכאון, ורק אם מסיבה כלשהי הטיפול אינו יעיל או גורר תופעות לוואי משתמשים בתרופות מסוג אחר.
מחקרים רבים נעשו בעבר כדי להשוות בין יעילותן של תרופות שונות, ואכן נמצאו הבדלים, אלא שאלו היו לא עקביים בין המחקרים השונים. מטרתו של מחקר הסקירה הנוכחי היה להשוות בין 12 תרופות פופולאריות לשימוש כיום כנגד דיכאון כפי שנבחנו במספר רב של מחקרים. שיטת המחקר השתמשה ב"מטה אנליזה מרובת טיפולים" (MTM), שנקראת גם "מטה אנליזה רשתית (Network Meta-analysis) שהיא טכניקה סטטיסטית שמאפשרת ביצוע השוואות ישירות ועקיפות גם יחד, וזאת גם כאשר לא בוצעה השוואה ישירה. לדבר חשיבות כיוון שלא כל 12 התרופות השוו בכל מחקר, ולכן היה צורך להשליך בין ממצאי מחקרים מסוימים למחקרים אחרים בהשוואות עקיפות.
המחקר הנוכחי פורסם בכתב העת  – The Lancet בעברית, "אזמל המנתחים", שהוא אחד מהוותיקים ביותר בעולם הרפואה – נוסד בשנת 1823. כתב עת יוקרתי זה מפרסם מדי פעם סקירות מקצועיות מקיפות שזוכות לחשיפה ופרסום רב בעולם הרפואה. אחת מסקירותיו האחרונות למשל היה על העדר יעילותן של תרופות הומאופטיות ועורר סערה גדולה בעולם. לפיכך ממצאי המחקר הנוכחי משמעותיים שכן לפרסומים מכתב עת זה מוניטין והם נחשבים לאמינים בעיניהם של רופאים רבים.
המחקר סקר 117 מחקרים שבחנו בסך הכל כ-26 אלף אנשים שקיבלו טיפול נוגד דיכאון מאג'ורי אוניפולרי בכל המינונים המקובלים בין השנים 1991 ל-2007. בטבלה שלהלן מופיעות 12 התרופות שהושוו במחקר. ברשימה הרצ"ב ניתן לראות את שמו של החומר הגנרי, מותגי התרופות הנפוצים בישראל ובעולם לחומר זה, שימושים נוספים או ייחודיים לכל תרופה מעבר לשימוש בה בדיכאון וכן המינונים המצויים בשימוש בתרופה.

הממצאים העיקריים שעולים מהמחקרים מורים ש:
תרופות מספר 4, 8, 11 ו-12 (מסומנות בטבלה אפור) נמצאו כיעילות יותר באופן מובהק מאשר תרופות מספר 3, 5, 6, 9 ו-10.
תרופה 10 היתה פחות אפקטיביות מכל שאר התרופות נוגדות הדיכאון.
תרופות 4 ו-11 (למשל, ציפרלקס ולוסטראל, בהתאמה) הן האפקטיביות ביותר לטיפול בדיכאון מאחר והן התקבלו הכי טוב – גרמו לפחות תופעות לוואי ולכן הביאו לפחות הפסקות נטילה של התרופה לעומת תרופות 3, 6, 9, 10 ו-12. יש לציין לפיכך שאפקטיביות התרופה אינה באה לביטוי רק ביעילותה כנגד דיכאון, אלא גם במידה בה היא גורמת לפחות תופעות לוואי וכך לדבקות רבה יותר של המטופלים לנטול אותה וכך להתגברות על הסימפטומים.
תרופה 11 (למשל, לוסטראל) אמורה להיות כנראה בחירת המחדל הראשונה לטיפול בדיכאון בינוני עד חמור במבוגרים מאחר והיא כוללת את האיזון הטוב ביותר בין תועלת, התקבלות (פחות תופעות לוואי והפסקות) ומחיר רכישה זול יחסית.

תמיכה סביבתית

באילו עוד דרכים עוזרים המטפלים לאנשים דיכאוניים ולקרובים להם?

המעורבות והתמיכה של משפחה וחברים יכולות להוות גורם משמעותי בעזרה לאדם הדיכאוני. המשתתפים ב"קבוצת התמיכה" יכולים לעזור בכך שיעודדו את האדם היקר להם לדבוק בטיפול ולהתאמן בטכניקות ההתמודדות והשיטות לפתרון בעיות שנלמדו במסגרת הפסיכותרפיה. חיים משותפים עם אדם דיכאוני יכולים להיות קשים ביותר ושוחקים את בני המשפחה והחברים. הכאב שבהתבוננות באדם יקר שסובל מדיכאון, עלול להביא לתחושות של חוסר אונים ואובדן. תרפיה משפחתית או זוגית, יכולה להיות יעילה בכך שתאסוף יחדיו את כל האנשים שהושפעו מהדיכאון ותעזור להם למצוא דרכים יעילות להתמודדות משותפת. סוג כזה של פסיכותרפיה יכול גם לספק הזדמנות לאנשים שמעולם לא חוו דיכאון, ללמוד יותר על המחלה ולזהות דרכים יעילות לתמיכה בסובל מדיכאון.

כיצד יכולים בני משפחה וחברים לעזור לאדם הנמצא בדיכאון?

הדבר החשוב ביותר שניתן לעשות הוא לעזור לאותו אדם לקבל אבחון וטיפול מתאימים. בנוסף, יש לעודד אותו להמשיך בטיפול עד להיעלמות הסימפטומים או לחפש טיפול אחר אם לא חלה הטבה במצבו. לעתים, המצב דורש קביעת הפגישה עם הרופא המטפל עבור המטופל וליוויו לשם. יש גם לפקח אחר נטילת התרופות. הבעיה העיקרית שבמצבים דיכאוניים יש נטייה לפאסיביות שעלולה לחבל בטיפול. בנושא זה התמיכה הסביבתית חשובה כדי ליצור ולשמר את הטיפול, הן הפסיכולוגי והן התרופתי.
נושא שני וחשוב לא פחות הוא התמיכה הרגשית באדם החולה. התמיכה כוללת הבנה של המצב, סבלנות רבה, חיבה ועידוד. יש לעודד את החולה לשוחח ולהקשיב לדבריו. אין לפסול את התחושות שעולות במהלך השיחה, אבל כדאי להצביע גם על נקודות שיכולות לעורר תקווה. אין להתעלם מאמירות אובדניות ויש לדווח עליהן מייד לפסיכולוג ולרופא המטפל. רצוי להזמין את האדם המדוכא להצטרף להליכות, לסרטים ולפעילויות נוספות, ולא להתאכזב אם הוא דוחה את ההצעות שוב ושוב. יש לעודד השתתפות בפעילויות שבעבר הסבו לו הנאה (תחביבים, ספורט, פעילויות דת), אבל לעשות זאת בהדרגה. האדם המדוכא זקוק לחברה, אך יותר מדי דרישות עלולות להגביר אצלו את תחושת הכישלון.
משפחות רבות מתקשות להבין שדיכאון היא מחלה ככל המחלות. כשם שנדרשת תמיכה כאשר בן משפחה חולה בדלקת ריאות או עובר ניתוח כך גם יש להכיר בעובדה שדיכאון היא מחלה ויש לטפל בה באופן כזה. טיפול נכון ומסור יעזור לרוב החולים להבריא תוך פרק זמן סביר.

עיינו בשאלונים לבדיקה עצמית של דיכאון

The post דיכאון: טיפול אבחון והתמודדות appeared first on PSY.

למאמר סקירה מקיף על דיכאון

חלק מהמידע המופיע במאמר זה מבוסס על נתונים ומידע של הארגון האמריקאי להפרעות חרדה ובאישורו ©

תורגם, נערך ועודכן ע"י הפסיכולוגים קרן ואורן קפלן. מומלץ לפנות גם לאתר הארגון בשפה האנגלית:

Anxiety Disorders Association of America ADAA

הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות  נפשיות הפוגעות במבוגרים וילדים. חרדה פוגעת במגוון רב של אוכלוסיות, כולל אוכלוסיות בריאות ונורמטיביות, זו אולי הבעיה הנפשית הנפוצה יותר בקרב אוכלוסיה בריאה ומתפקדת. מובן שאנשים הסובלים מבעיות נפשיות נוספות עלולים לפתח גם הפרעות חרדה במקביל.
הפרעות חרדה עלולות להתפתח ממספר גורמים ולא תמיד ניתן לזהות את הסיבה הבלעדית לבעיה. מקובל לחשוב שחרדה מושפעת מגורמים פסיכולוגיים כמו אישיות, אירועי חיים וסגנון חיים, כמו גם גורמים פיזיולוגיים כגון תורשה, תהליכים כימיים במוח וכדומה. מובן שישנה גם אינטראקציה בין שני סוגי הגורמים, לדוגמה, ידוע שמצבי לחץ גורמים לתגובות פיזיולוגיות מסוגים שונים.
הערכות סטטיסטיות מדווחות על שכ 5 עד 10 אחוזים מהאוכלוסיה סובלים מהפרעות חרדה בעוצמות שונות. אחוזים גבוהים בהרבה מוערכים לגבי קיומה של הפרעת חרדה כלשהי במהלך החיים, רוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחיים המאופיינת ברמת חרדה גבוהה, בין אם היא מאובחנת פורמלית כהפרעת חרדה, ובין אם קיימת כחלק מהחוויה האנושית.
למרות שכיום ישנם טיפולים יעילים למדי בתופעה, פחות משליש מהסובלים פונים לטיפול. הדבר מושפע בעיקר מחוסר מודעות ומסטיגמות לגבי הטיפול הנפשי.
הפרעות החרדה מחולקות לקטגוריות בעלות שוני משמעותי ביניהן. המשותף בין כולן הוא מנגנון נפשי דומה, אולם ההתמודדות הנפשית השונה עם החרדה יוצרת תגובות שונות.

רוב האנשים שסובלים מחרדה מנהלים חיים רגילים ואז זה תוקף אותם.
צפו בסרט הקצר שלנו כיצד "דויד" פונה לטיפול

על חרדה והטיפול בה

חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי.
נהוג לציין שפחד מתמקד במשהו ממשי שאפשר להגדירו, לעומת החרדה שאי אפשר להגדיר את מקורה. עם זאת ההבחנה הזו מטושטשת מעט כיוון שגם אם ניתן להגדיר את מקור הפחד, ישנם עדיין מרכיבים רבים של אי וודאות במצב או במקור, ואת אלו נכנה בוודאי גורמים המעוררים חרדה. לפיכך ההבחנה בין פחד לחרדה הינה יותר סמנטית מאשר רלוונטית לנושא הטיפול בחרדה. אפשר להרגיש חרדה לגבי העתיד, לגבי בטחון ובטיחות, לגבי מצבים של אי ודאות. ניתן לחוש חרדה מאובדן שליטה, או אפילו מפני אתגר.
חרדה היא התנהגות פיסיולוגית ותגובה פסיכולוגית גם יחד. ברמה הפיסיולוגית החרדה מעוררת תגובות גופניות כמו דפיקות לב מואצות, מתח שרירים, יובש בפה, הזעה. ברמה הפסיכולוגית החרדה מעוררת שיתוק, ניתוק מהעצמי ואף תחושה או חשש למות או להשתגע. לפיכך, כדי להתמודד עם מצבי חרדה יש ללמוד איך להקטין את התגובות הפיסיולוגיות ולא רק לטפל בביטוי הפסיכולוגי של החרדה, כפי שנפוץ לחשוב.
מצבי חרדה מתגלים בצורות ובעוצמות שונות. ממצב של חוסר נוחות ועד דפיקות לב מואצות, רעד, הזעה, סחרחורת. ישנן תגובות למצב מסוים נתון וממשי המעורר תגובות מוגזמות ולעיתים נוצרות אף פוביות הגורמות להימנעות מאותם מצבים מאיימים. החרדה יכולה לתקוף גם ע"י עצם החשיבה על אותו מצב או דבר מפחיד. ישנם מצבי חרדה ספונטאניים התוקפים ללא כל אזהרה מוקדמת, וישנם מצבי חרדה הנבנים בצורה הדרגתית כתגובה למפגש עם מושא החרדה או ע"י הדמיון.
ישנן  גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה.  על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול.
גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי.
כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים.
הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך.
באופן מיטבי כדאי פעמים רבות לנקוט בגישה משולבת. למשל, לעיתים נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר.

מקורות החרדה בעידן המודרני

מצבי חרדה שכיחים מאוד כיום בחברה המודרנית, הרבה יותר מאשר בעבר. מה הסיבה שבעיות אלו כה נפוצות בתקופתנו? האם דרך חיינו המודרנית מקדמת מצבי חרדה? הרי במשך אלפי שנות היסטוריה נחשף המין האנושי לאירועים מאתגרים כמלחמות, רעב, מגפות ומחלות. ולמרות כל זאת נראה שמצבי החרדה אופייניים לתקופתנו המודרנית. מה הגורם לכך? מקובל לציין לפחות שלושה גורמים מרכזיים המשפיעים: 1. קצב החיים המודרניים; 2. חוסר הסכמה לגבי הערכים והסטנדרטים שעל פיהם עלינו לחיות; 3. דרגת הניכור החברתי בתקופה שלאחר המהפכה התעשייתית.
קצב החיים המודרניים עלה בצורה דרמטית בעשורים האחרונים. סרטים מלפני כ 50 שנה מראים שאנשים חיו בקצב איטי יותר מאשר בימינו. אנו מתמודדים עם תמורות ללא תקדים בשינויים טכנולוגיים וסביבתיים, אשר הולכים ומואצים יותר ויותר, זאת ללא יכולת מצידינו להטמיע את השינויים ולהתאים את עצמנו לסגנון החיים החדש. הדבר דומה במידה מסוימת לנהג רכב הנוסע ומאיץ בירידה וחושש בכל רקע לאובדן הבלמים והשליטה. מצב כזה יוצר כמובן חוסר אונים ולחץ. עצם השינוי במערכת הסטנדרטים והערכים ב-50 שנה האחרונות מכניס גם הוא חלל וחוסר ודאות המגבירים את הלחץ. הדבר מוזן מהתקשורת והאינטרנט המציפים אותנו במידע בזמן אמת אותו לא ניתן לעבד ולעכל. עלינו חלה המשימה להדוף את העומס המכוון אלינו מהסביבה ולמלא את חלל חיינו בתוכן ומשמעות. אלו סוגי התמודדויות שלא היו אופייניות לתושב העולם המצוי בתחילת המאה הקודמת, והם שינוי באופן משמעותי את המאזן הנפשי של האדם המצוי בן תקופתנו. אלו פערים הגורמים לחלק גדול מאתנו ללחצים וחרדות. חלק גדול מתופעת החרדה בעולם המודרני נובע מחוסר יכולתנו להיות מחוברים להווייתנו ולאחרים מסביבנו, מה שמאיים ומלחיץ אותנו.
החיים בתקופה שלאחר המהפכה התעשייתית מאופיינים בניתוק וניכור. בהיסטוריה של המין האנושי האנשים היו מחוברים אל הטבע. בתקופה הנוכחית אנו מתנהלים לעבודה דרך כבישים מהירים, אוכלים אוכל מעובד, לובשים בגדים שיוצרו בארצות רחוקות, מבלים חלק ניכר מזמננו מול מסך הטלוויזיה או צג המחשב. אין לנו קשר עם השכנים ובקושי עם משפחתנו הסובבת אותנו. אפילו כשאנו קונים מזון אורגני בחנות טבע, אנו רוכשים גלולות טבעיות של ויטמינים בתוך קופסת פלסטיק מודרנית שיוצרו באופן תעשייתי. ילדים שגודלו בתחילת המאה הקודמת ע"י סבים וסבתות חיו בתוך המשפחה המורחבת. כיום יש נתק ואחוז גבוה של גירושין מזעזע את יסודות המשפחה. שיעור הגרושים בארה"ב כיום גבוה משיעור הזוגות שנותרים נשואים. ישנה עליה מתמדת בשיעור ההתמכרויות לאלכוהול וסמים, ולהבדיל, גם להתמכרות לעבודה, ממון וצריכה. השינויים החברתיים הללו המאיימים על המסורת יצרו תנועות פונדמנטליסטיות אשר חלקן תרגמו את המאבק במודרניזציה הגלובלית למאבק אלים וטרור. אין ספק ששילוב כל הגורמים האמורים עם התקפות טרור ומלחמות מגבירים את החרדה, ואולי הוא ההסבר לשכיחותה ההולך וגובר של התופעה.

מדריך לטיפול

הפרעות חרדה הן אמיתיות, רציניות וניתן לטפל בהן. המומחים סבורים כי הפרעות חרדה הן תולדה של שילוב של גורמים פסיכולוגיים, סביבתיים וביולוגיים, ומבחינה זו דומות להפרעות פיזיולוגיות רבות אחרות, כדוגמת מחלות לב וסוכרת.
ניתן לסייע למרבית האנשים הסובלים מהפרעת חרדה באמצעות טיפול מקצועי. הצלחת הטיפול משתנה מאדם לאדם. ישנם אנשים אשר יגיבו לטיפול לאחר מספר שבועות או חודשים מועט, בעוד שלאחרים תידרש לשם כך תקופה של שנה ואף יותר. לעתים הטיפול מורכב, כיוון שפעמים רבות אנשים סובלים מיותר מהפרעת חרדה אחת, או שהם סובלים מדיכאון או התמכרות לחומרים ממכרים, ומכאן החשיבות הרבה של התאמת הטיפול לצרכיו של הפרט.
על אף העובדה כי הטיפול מותאם אישית לחולה, מספר גישות סטנדרטיות הוכיחו את יעילותן. המטפלים ישתמשו באחת השיטות הללו, או בשילוב של מספר שיטות.

טיפולים פסיכולוגיים

טיפול דינמי (גישה פסיכואנליטית)

הטיפול הדינמי מניח מקורות לא מודעים לחרדה ויוצר באמצעות תהליך טיפולי ארוך טווח מסע אל העצמי בו המטופל מפתח מודעות רבה יותר לחלקיו הפנימיים ולקונפליקטים הבלתי פתורים שבו. הגישה דורשת טיפול ארוך טווח של חודשים לפחות. היא עשויה להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים, אך לא תמיד מספיקה או מתאימה להסרת הסימפטומים המטרידים שעולים מהפרעת החרדה. לפיכך מומלץ גם בטיפול דינמי לשלב גישות נוספות כפי שיפורטו בהמשך.

טיפול התנהגותי (Behavior Therapy)

מטרתו של הטיפול ההתנהגותי לשנות את ההתנהגות הבלתי רצויה ולשלוט בה. האדם לומד להתמודד עם מצבים קשים, פעמים רבות באמצעות חשיפה מבוקרת לאותם מצבים. סוג זה של טיפול נותן לפרט תחושה של שליטה על חייו.

טיפול קוגניטיבי (Cognitive Therapy)

מטרתו של הטיפול הקוגניטיבי לשנות דפוסי חשיבה בלתי מועילים או מזיקים. הפרט בוחן את רגשותיו ולומד להבחין בין מחשבות מציאותיות למחשבות בלתי מציאותיות. בדומה לטיפול ההתנהגותי, הפרט מעורב באופן פעיל בתהליך החלמתו ומקבל תחושת שליטה על חייו.

טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT Cognitive Behavior Therapy)

מטפלים רבים עושים שימוש בשילוב של טיפול קוגניטיבי והתנהגותי. אחד היתרונות של טיפול מסוג זה הוא כי המטופל לומד על כישורי החלמה אשר יכולים להועיל לו לאורך חייו.

טכניקות של הרפיה ודמיון מודרך

טכניקות של התרגעות מסייעים לפרט לפתח יכולת להתמודד במידה רבה יותר של יעילות עם גורמי הלחץ המובילים לחרדה, כמו-גם עם חלק מהתסמינים הפיסיים של החרדה. הטכניקות הנלמדות כוללות תרגול של נשימה נכונה.

היפנוזה

השימוש בהיפנוזה עשוי להשתלב בצורה יעילה בכל סוג של טיפול בהפרעות חרדה. לסקירה על הטיפול באמצעות היפנוזה פנו לקישור  הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1a.htm

EMDR

מדובר בגישה חדשנית לטיפול בהפרעות חרדה שונות. לסקירה על הטיפול באמצעות EMDR פנו לקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr2.htm

טיפול ממוקד קצר מועד

רצ"ב קישור:
http://www.psychologia.co.il/short2.htm

טיפול תרופתי

למרבית הפרעות החרדה יש גם מקור ביולוגי מסוים ולכן ניתן לרוב לטפל בהן באמצעות תרופות. טיפול תרופתי עשוי להיות מועיל ולרוב נעשה שימוש בטיפול תרופתי בשילוב עם אחת או יותר משיטות הטיפול הפסיכולוגיות המצוינות לעיל. לעתים נעשה שימוש בתרופות נוגדות דכאון או תרופות להורדת רמת החרדה על מנת להקל על תסמינים קשים ועל מנת שאפשר יהיה להתקדם עם סוגים נוספים של טיפול. טיפול תרופתי יעיל עבור אנשים רבים ומהווה אפשרות טיפול ארוכת טווח או קצרת טווח, תלוי בפרט המטופל.
טיפול תרופתי, ובעיקר באמצעות תרופות נגד דיכאון, עשוי להיות מועיל ביותר בטיפול בהפרעות חרדה ולרוב נעשה שימוש בו בשילוב עם סוגי טיפול אחרים, כדוגמת תרפיה קוגניטיבית-התנהגותית. תרופות נגד דיכאון ותרופות להקלת חרדה נועדו להקלת התסמינים, ומתן אפשרות להתקדם עם סוג אחר של טיפול. טיפול תרופתי עשוי להיות לטווח קצר ולעתים דרוש לאורך זמן רב, תלוי בחולה.
התרופות הנפוצות לשימוש בהפרעות חרדה הן ממשפחת (SSRI (selective serotonin reuptake inhibitors. כמו כן יש שימוש בבנזודיאזיפינים, (benzodiazepines) טריציקליקים (tricyclic), חסמי בטא (beta blockers), ו- MAOI (Monoamine oxidase inhibitors).

טיפול באמצעות עזרה עצמית Self help – ראו בפרק האחרון של המאמר הנוכחי.

סטטיסטיקה ועובדות לגבי הפרעות חרדה

• הפרעות חרדה הן סוג הבעיה הנפשית השכיחה ביותר בארה"ב הפוגעת ב 19.1 מיליון (13.3%) מכלל האוכלוסייה הבוגרת בארה"ב (גילאי 18 עד 54).
• בהסתמך על מחקר שנערך ע"י ADAA בשם "הנטל הכלכלי של הפרעות חרדה" ובהסתמך על נתונים שנאספו ע"י האגודה והתפרסמו בכתב העת לפסיכיאטרייה קלינית, העלות הכוללת של טיפול בהפרעות חרדה בארה"ב בלבד היא מעל 42 מיליארד דולר לשנה, כמעט שליש מהסכום הכולל של 148 מיליארד דולר שמשלמת המדינה עבור שירותי בריאות נפש. מעל 22 מיליארד דולר נובעים משימוש חוזר בשירותי הבריאות, מאחר שהאנשים הסובלים מהפרעות חרדה מבקשים להקל על תסמינים הדומים לחולי פיזי.
• הסבירות שאנשים הסובלים מהפרעת חרדה יפנו לרופא לצורך טיפול היא פי 3 עד 5 יותר מאשר אנשים שאינם סובלים מהפרעה זו, והסבירות לאשפוזם בבית החולים בעקבות הפרעות 
• פסיכיאטריות היא פי 6 גבוהה יותר, לעומת אלה שאינם סובלים מחרדה.

לחץ ומתח נפשי

לחץ הוא מושג השאול מתוך עולם הפיסיקה ואשר מתאר הפעלת כוח של גורם אחד על גורם אחר. הלחץ האנושי הוא אנלוגיה למצב הפיסיקלי האמור והוא מייצג מצב בו הסביבה או עולמו הפנימי של הפרט מפעילים עליו דרישות לפעולה כלשהי. בניגוד ללחץ הפיסיקלי שאותו ניתן למדוד באמצעים אובייקטיביים, הלחץ האנושי הוא סובייקטיבי ולכן יש קושי להתייחס אליו בכלים מדויקים.
המונח לחץ מופיע בהקשרים פסיכולוגיים שונים. לעיתים הוא מתואר ככוח שמפעילה הסביבה. לדוגמא, הורה דורש מילדו להתאמץ בלימודיו. נהוג לומר שהוא "מלחיץ" את הילד כדי שישתפר בהישגיו וישקיע יותר בבית הספר. לעיתים לחץ מתואר כתגובה של הפרט. לדוגמא, אנשים מדווחים על כך שהם "לחוצים", כלומר, מרגישים חסרי יכולת להתמודד עם המציאות ברמה כזו או אחרת. לחץ הוא גם תופעה פיזיולוגית אותה ניתן למדוד באמצעים מכאניים. לדוגמא, הפוליגרף – גלאי השקר, פועל על עקרונות של מדידת לחץ פיזיולוגי מתוך הנחה שאדם שמשקר מגיב בשינויים של דופק, לחץ דם, מוליכות חשמלית של העור, הזעה ועוד.
בשעת לחץ האדם תופס את המצב ככזה שדורש ממנו להגביר מאמץ ולגייס כוחות לפעולה, בצורה מועצמת יחסית למצבי שגרה. על פי רוב לחץ נתפס כדבר שלילי, אך יש להגיש שהוא אינו בהכרח כך, הוא עשוי להיחוות כאתגר ולהביא להישגים ומקור לגאווה. יש אנשים שנמשכים למצבי לחץ ותופסים אותם כמצבים "מעניינים" אשר נותנים "טעם לחיים". עם זאת, לחץ המופעל בעוצמה גבוהה מידי יחסית ליכולתו של הפרט להתמודד איתו, או לחץ שמופעל באופן כרוני לאורך זמן ארוך מידי, נחווים בצורה שלילית ועלולים לגרום לנזקים נפשיים ואף גופניים.
אנשים שונים חסינים בצורה שונה מפני השפעותיו השלילי של הלחץ. הדבר תלוי במגוון רחב של גורמים. לדוגמא, גיל – ילדים וקשישים פגיעים יותר ממבוגרים למצבי לחץ, אנשים הסובלים מקשיים פסיכולוגיים שונים מתקשים גם להתמודד עם מצבי לחץ כיוון שיש להם פחות משאבים נפשיים זמינים, היסטורית התמודדות אישית עם מצב לחץ ספציפי עשויה גם היא להשפיע, לדוגמא, אדם שנכשל בעבר בבחינה במקצוע מסוים ירגיש לחוץ יותר בבחינה נוספת באותו תחום, לעומת בחינה במקצוע אחר בו הצליח
בעברו. לבסוף, מקורות התמיכה המשפחתית, הסביבתית והתרבותית של הפרט הם גורם חשוב לתחושת הביטחון של הפרט וליכולתו להתמודד עם מצבי לחץ.
יש להדגיש שהתמודדות עם לחץ היא גם מיומנות נרכשת. מודעות עצמית, תרגול של מיומנויות להרגעה עצמית ודמיון מודרך, ספורט ועוד, עשויים לשמש ככלים להתמודדות יעילה עם מצבי לחץ. במצבים קיצוניים ניתן להשתמש בתרופות שיוצרות הרגעה במערכת. לדוגמא, התגלה שנפגעי טראומה שמגיעים למיון בית החולים ומטופלים בתרופות הרגעה שמורידות את קצב הלב חשופים פחות להיווצרות סינדרום פוסט טראומטי יחסית למטופלים שלא קיבלו תרופות שכאלה.
הטיפול ב"לחץ" תלוי בגורמים רבים ואין טיפול אחד שמתאים לכל מצבי הלחץ. ראשית יש לאבחן את מקורות הלחץ, להבין אותם ולהיות מודע לכל ההיבטים של הלחץ עבור האדם הספציפי. לעיתים מדובר בהתמודדות עם מצב ספציפי כמו למשל ספורטאי שמתמודד עם תחרויות או סטודנט שמתמודד עם בחינות. קיומו של מצב הלחץ אינו מעיד בהכרח על בעיה להתמודד עם הלחץ או על חרדה שנוצרת בעקבותיו. עם זאת, הוא משמש פוטנציאל להסתבכות של המצב וכישלון בהתמודדות עלול להביא לתגובה נפשית שלילית כמו חרדה, פוסט טראומה, דיכאון ועוד. לפיכך אדם שמכיר בכך שלפניו התמודדות עם לחץ משמעותי צריך לעבור הכנה נפשית כלשהי (לפחות בינו לבין עצמו) כדי לעבור בשלום את ההתמודדות הזו. עם זאת, לעיתים מצב הלחץ אינו אירוע אחד חזק ומזוהה. לעיתים הלחץ הוא דווקא אוסף של פרטים קטנים שכל אחד מהם נראה בלתי משמעותי. עם זאת, צירופם יחד של כל הגורמים גורם למצב לחץ חזק. לדוגמא, מנהל של עובדים רבים נאלץ להתמודד עם בקשות רבות של עובדיו שלרובם עליו לסרב. כל בקשה כזו בנפרד אינו מהווה עומס נפשי, אבל צירוף של כולם ביחד הופך את תפקידו לעול שמפעיל עליו מצב לחץ כרוני. כך גם תפקידו של מנהל בארגון שנמצא תמיד בהתמודד מול השעון ומול המשימות השוטפות של הארגון. הבעיה איננה לשרוד יום או שבוע בארגון אלא בהצטברות הכוללת של המתחים שאורח חיים כזה יוצר עבור אותו מנהל. במקרה כזה נדרש ניתוח מעמיק של התפקיד ושל ההתנהלות בתפקיד ומציאת איזונים חדשים שיאזנו בין דרישות הארגון והסביבה לבין יכולותיו המעשיות של הפרט להתמודד עם דרישות אלו. אנשים רבים, בעיקר בעולם המערבי רווי המתח וההישגיות, מוצאים עצמם מתנהלים בתוך אורח חיים לחוץ באופן כרוני ומחפשים שינוי שיפסיק את סגנון החיים הזה. זו אולי הסיבה בגללה הרבה אנשים נמשכים כיום לתרבות המזרח הרחוק, מדיטציה, יוגה, טאי צ'י ושיטות נוספות שמגיעות מעולמות רוחניים של המזרח, כיוון שאלו מכוונות לאיזון נפשי נכון והורדת תחושת הלחץ שמרגיש הפרט בהתמודדותו הקבועה עם חייו.
מחקרים זיהו דפוס אישיות של אנשים המכונים "סוג A" לעומת "סוג B". סוג A הם אנשים שאורח חייהם לחוץ יותר, הם הישגיים מאוד ומכניסים עצמם למצבי לחץ בצורה יזומה. מסתבר שאלו אנשים שחשופים יותר גם למחלות לב ולחץ דם לעומת אנשי סוג B שאמנם פחות הישגיים, ואולי גם מגיעים לפיכך להישגים פחותים בקריירה (בקריטריונים של העולם המערבי), אבל נהנים כנראה מאורח חיים בריא ורגוע יותר.
כיצד ניתן לטפל בלחץ? השיטות דומות מאוד לשיטות הטיפול בחרדה כפי שהוסברו קודם לכן. ההבדל המשמעותי בין הטיפול בלחץ (שאינו מלווה בחרדה) לעומת הטיפול בחרדה (או לחץ וחרדה ביחד) הוא שבמקרה הראשון מדובר בטיפול מונע שמטרתו לוודא שהפרט יוכל להתמודד בהצלחה עם אתגריו מבלי לשלם על כך מחיר נפשי כבד, בעוד שבמקרה השני "המחיר" כבר שולם או משולם שכן האדם סובל מחרדה ופגיעה באיכות חייו ונדרש לעשות תיקון משמעותי יותר כדי לחזור לחיי השגרה.

הפרעות החרדה לסוגיהן השונים

המספרים והאחוזים שלהלן מתייחסים לגודל האוכלוסייה הכוללת בארה"ב הסובלת מהפרעת חרדה בזמן נתון.

הפרעת חרדה מוכללת GAD

* 4 מיליון איש, 2.8% מאוכלוסית ארה"ב.
* הסבירות שנשים תסבולנה כפולה מהסבירות שגברים יסבלו מהפרעת חרדה מוכללת.
* לרוב – הפרעת החרדה מלווה בהפרעות אחרות.

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD -Obsessive Compulsive Disorder)

* שכיחות זהה בקרב גברים ונשים.
* שליש מכלל המבוגרים הסובלים מההפרעה חוו את התסמינים הראשונים בילדותם.
* בשנת 1999 היווה התשלום עבור המטופלים ב-OCD כ 6 אחוזים מכלל העלות שמשלמת מדינת ארה"ב לשירותי בריאות הנפש, 148 מיליארד דולר.

הפרעת פניקה (Panic Disorder)

* 2.4 מיליון איש, 1.7%.
* הסבירות שנשים תסבולנה כפולה מהסבירות שגברים יסבלו מהפרעה זו.
* אחוז הלוקים בהפרעה זו במשולב עם דיכאון עמוק גבוה.

הפרעת דחק פוסט טראומתית PTSD

* יותר נשים מגברים סובלים מהפרעה זו.
* אונס נחשב כגורם העיקרי היוצר PTSD, כאשר 65% מהגברים ו 45.9% מהנשים שנאנסו יפתחו את ההפרעה.
* התעללות מינית בתקופת הילדות מהווה גורם ניבויי חזק של סבירות לפתח בשלב כלשהו בחיים הפרעה מסוג PTSD.

חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder)

* 5.3מיליון איש, 3.7%.
* שכיחותה בקרב גברים ונשים זהה.

פוביה פשוטה/ספציפית (Specific phobia)

* 6.3 מיליון איש, 4.4%.
* הסבירות שנשים תסבולנה מההפרעה כפולה מהסבירות שגברים יסבלו מהפרעה זו.
* 11.5 מיליון (8%) מכלל אוכלוסיית הבוגרים באמריקה מושפעים מפוביה כלשהי (הפרעת חרדה חברתית, פוביה ספציפית, אגורפוביה – פחד ממקומות פתוחים).

התקפי חרדה Panic Disorder

התקפי חרדה מכונים גם התקפי פניקה או הפרעת פניקה. משמעות השם נובע מתגובת בהלה חריפה שמתרחשת שוב ושוב ללא סכנה מציאותית אובייקטיבית.
אנשים הסובלים מהתקפי חרדה חווים אפיזודות של בהלה אשר גורמת להם להרגיש כאילו יש להם התקף לב או שהם עומדים להשתגע, ללא כל סיבה נראית לעין. תסמינים כוללים דפיקות לב, כאב או אי נוחות בחזה, הזעה, רעידות, תחושות של דקירות, שריפה פנימית, תחושה של חנק, פחד ממוות, פחד מאובדן שליטה ועוד. התקפי חרדה מופיעים פעמים רבות יחד עם אגורפוביה, או גוררים אחריהם היווצרות אגורפוביה (המנעות ממקומות מהם המילוט עלול להיות קשה בעת ההתקף – ראו פירוט בהמשך).

התקף חרדה

התקף מוגדר כהופעה פתאומית ורבת עוצמה של בהלה, פחד או אי נוחות, המגיעה לשיאה בתוך 10 דקות לערך וכוללת לפחות ארבעה מהתסמינים הבאים, ללא אינדיקציה לאירוע רפואי אובייקטיבי (כגון התקף לב, לחץ דם גבוה וכדומה):
* תחושה של סכנה קרבה
* הצורך להימלט
* דפיקות לב
* הזעת יתר
* רעידות
* קוצר נשימה
* תחושה של מחנק
* כאב, דקירות או אי נוחות בחזה
* בחילה או אי נוחות בדרכי העיכול
* סחרחורת
* דפרסונליזציה: תחושה שהדברים אינם מציאותיים.
* פחד מאובדן שליטה או פחד מ"יציאה מהדעת"
* פחד ממוות
* דקירות קלות
* גלי קור או חום

ישנם שלושה סוגים של התקפות פניקה:
* פתאומית – ההתקפה מופיעה "יש מאין", ללא כל אזהרה וללא כל סיבה הנראית לעין.
* מצבית – מצבים שבהם הפרט תמיד סובל מהתקף, למשל כניסה למנהרה.
* נטייה למצביות – מצבים בהם קיימת סבירות שהפרט יסבול מהתקפת פניקה, אם כי זו אינה תמיד מתרחשת. לדוגמא, פרט אשר לפעמים סובל מהתקפות פניקה בעת נהיגה.

אבחון פסיכיאטרי של הפרעת פניקה מחייב הופעת שתי התקפות פניקה פתאומיות לכל הפחות, ואחריהן לפחות חודש אחד בו היחיד מודאג מהישנות ההתקפות. הסובלים מהפרעת פניקה נוטים כמו כן להתקפות בעלות נטייה למצביות. התדירות והחומרה של ההתקפות משתנה מאדם לאדם. יש אשר עלולים לסבול התקפות חוזרות במשך מספר שבועות, ואחרים שעלולים לסבול מפרץ קצר אך חמור של התקפות קצרות. הסובל מהפרעת חרדה נוטה לדאוג בקשר לתוצאות הפיזיות והרגשיות של התקפות הפניקה. רבים משתכנעים כי ההתקפות מעידות על מחלה אשר לא אובחנה והם יערכו בדיקות רפואיות לעתים קרובות. גם כאשר תוצאות הבדיקות שליליות, אדם הסובל מהפרעת פניקה ימשיך לדאוג כי יש לו מחלה פיזית. יש אשר ישנו את דפוסי ההתנהגות שלהם, למשל יימנעו ממקומות בהם התרחשו התקפות פניקה בעבר, על מנת למנוע הישנות ההתקפות בעתיד.

אגורפוביה

אגורפוביה מופיעה לרוב יחד עם הפרעת פניקה, אך לא תמיד. אגורפוביה מאופיינית על ידי פחד מהופעת התקפת פניקה במקום ממנו אין אפשרות מילוט או במצב בו יגרם אובדן שליטה או מבוכה בשל אובדן שליטה.
הסובלים מאגורפוביה נוטים לכן לעזוב את ביתם (במצבים חמורים אף למשך שנים). אחדים מפתחים מסלול קבוע או שטח פעילות קבוע ומוגבל שממנו אין הם סוטים, למשל מסלול קבוע מביתם למקום העבודה. אנשים אלה אינם מסוגלים לנוע מחוץ למה שנחשב בעיניהם תחום הביטחון מבלי לסבול מחרדה חמורה.
הגיל בו מופיעה הפרעת החרדה ראשונה נע מגיל ההתבגרות המאוחרת ועד אמצע שנות השלושים. מעטים סובלים מהפרעת פניקה מילדות.

מבחן עצמי לזיהוי סימנים להפרעת פניקה

במידה שאתה סבור שהינך סובל מהפרעת פניקה שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

האם אתה מוטרד מ:
"התקפות" חוזרות ופתאומיות, בהן גובר בך פחד חזק או אי נוחות, ללא סיבה הנראית לעין?

במהלך התקף זה, האם חווית אלו מן התסמינים להלן:
* דפיקות לב
* הזעה
* רעידות
* קוצר נשימה
* חנק
* כאב או אי נוחות בחזה
* בחילה או אי נוחות בדרכי העיכול
* רעידות ברגליים
* סחרחורת
* תחושה שהדברים אינם מציאותיים או שאתה מנותק מעצמך
* פחד ממוות
* דקירות קלות או חוסר תחושה
* גלי קור או חום
* הימנעות ממצבים בהם יהיה קשה להימלט או לקבל עזרה, כגון בקרב קהל או על גשר
* קושי לנוע באופן חופשי ללא ליווי

למשך חודש אחד לפחות לאחר הופעת ההתקף, האם:
* חשת דאגה לגבי הישנות ההתקף?
* חששת מהתקף לב או "יציאה מן הדעת"?
* שינית את התנהגותך כדי להתכונן להתקף עתידי?

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

הפרעת דחק פוסט טראומתית

Post-Traumatic Stress Disorder – PTSD

פוסט טראומה PTSD הינה תולדה של חשיפה לאירוע טראומתי כלשהו, כדוגמת תקיפה על רקע מיני או פיזי, אירוע פיגוע או מלחמה, תאונת דרכים, חשיפה או צפייה במוות, במותו הבלתי צפוי של אדם קרוב, תולדה של אסון טבע כלשהו וכדומה.
שלושה תסמינים עיקריים נלווים לתופעת ה PTSD: "התנסות מחודשת" באירוע הטראומתי (כדוגמת הבזקים פתאומיים וחלומות בלהה), נטיות הימנעות (כדוגמת הימנעות מחזרה למקומות הקשורים לטראומה או מזכירים אותה בעקיפין) ואובדן תחושה רגשית (התנתקויות). כמו כן נפוצות גם תופעות פסיכולוגיות כדוגמת קשיי הירדמות, תחושת אי-שקט או פגיעה ביכולת הריכוז. בטווח הארוך עלולה להתרחש פגיעה באיכות החיים, בתפקוד בעבודה, בחיי המשפחה ועוד.
כיום ידוע כי PTSD אינה הפרעה הפוגעת אך ורק באנשי צבא. הוכח כי חשיפה לטראומה כלשהי, כדוגמת תאונה קשה, אסון טבע או תקיפה פלילית – עלולה להוביל ל PTSD .
המתחים הרבים הנובע מהחיים המודרניים על כל המשתמע מכך ברמה האישית והגלובלית, הביאו לעלייה ניכרת במספר האנשים הסובלים מ PTSD.
התופעה עלולה לפגוע באנשים בכל טווח הגילאים האפשרי, החל מילדות וכלה בגיל הזקנה, ומתח טראומתי עשוי להיות תופעה המצטברת לאורך חיי האדם. בין התגובות האפשריות לטראומה ניתן לכלול תחושת פחד מוגבר, תחושת חוסר אונים, ו/או תחושת אימה. שלושת הסוגים הנפוצים ביותר של גורמי מתח קשורים למוות או אסוציאציות על מוות:
* ידיעתו של אדם על מותו הקרב או פציעה קשה.
* ידיעה על מוות, מותו הקרב או פציעה קשה של בן משפחה או חבר קרוב.
* היותו של אדם עד למקרה מוות, מותו הקרוב או פציעתו הקשה של אדם אחר.
על מנת שניתן יהיה לאבחן PTSD מבחינה פסיכיאטרית כל התסמינים חייבים להתקיים במשך חודש אחד לפחות, ולהיות מלווים בפגיעה ממשית ביכולתו של האדם ליצור קשרים חברתיים ולהתערות בחברה, לעבוד באופן סדיר או ליטול חלק בפעילויות אחרות המהוות חלק מהתפקוד היומיומי.

תסמיני ה PTSD הם:

* חוויה מחדש של האירוע, הבאה לידי ביטוי בהתפרצות פתאומית של מחשבות וזיכרונות או חלומות חוזרים ונשנים.
* התנהגות הימנעותית, אשר באה לידי ביטוי בהימנעות של הקורבן ממגע עם פעילויות, מצבים, אנשים, ו/או שיחות שלהם הוא מייחס קשר לטראומה.
* תחושה כללית של קהות חושים ואובדן כל עניין בסביבה, עד כדי התנתקות.
* רגישות יתר, כולל: אי יכולת להירדם, תחושות חרדה, תגובת בהלה קיצונית, דריכות חריפה, תחושת אי-שקט והתפרצויות זעם.

PTSD עשויה להתרחש בכל גיל, אם כי שכיחותה נמוכה יותר בקרב אוכלוסיית הקשישים. ילדים קטנים אשר חוו טראומה כלשהי עשויים לחלום על האירוע הטראומתי, וחלומות אלה הופכים, כעבור מספר שבועות בלבד, לחלומות בלהה חוזרים ונשנים. לרוב, ילדים יתנסו מחדש באירוע באמצעות משחק. בנוסף, הם עשויים להציג תסמינים פיזיים, כדוגמת כאבי ראש וכאבי בטן (ראה "ילדים וטראומה" בפרק על חרדות אצל ילדים).
התסמינים הכרוניים מופיעים בדרך כלל כשלושה חודשים לאחר התרחשות הטראומה, אם כי עשויה להיות השהייה בהופעת התסמינים, ובמקרה זה עשויים לעבור שישה חודשים מרגע חוויית הטראומה ועד להופעת התסמינים. במקרים מסוימים עשויים לעבור שנים רבות קודם להופעת התסמינים. במקרה זה, הזרז להופעת התסמין, לאחר שנים רבות, הוא יום השנה התאריך המדויק ליום האירוע הטראומתי, או התנסות באירוע טראומתי נוסף. התסמינים עשויים להשתנות מבחינת תדירות הופעתם ועוצמתם לאורך זמן.

יש להבחין בין PTSD להפרעת לחץ אקוטית (Acute Stress Disorder). האבחנה האקוטית מבוססת על תסמינים דומים לאלו שמגדירים מצב של PTSD אבל נקבעת כאשר אלו מתרחשים בארבעת השבועות הראשונים לאחר הטראומה לכל היותר. קורבנות טראומה רבים עלולים ללקות בהפרעת לחץ אקוטית אך להחלים ממנה תוך מספר שבועות. חלק מהם יפתחו PTSD שישפיע לטווח הארוך. הסטטיסטיקה מדברת על שליש מקורבנות הטראומה שיפתחו רמה כזו או אחרת של PTSD, וכ 5 עד 10 אחוזים שיפתחו רמה חריפה של הפרעת דחק פוסט טראומתית.
לאור נתונים אלו יש להיות מודעים לצורך במתן תמיכה נפשית לנפגעי טראומה כדי למנוע נזקים נפשיים שחלקם בלתי הפיכים בטווח הארוך. נגישות הטיפול ב PTSD מוגבלת בזמן וקיימות השערות כי טיפול אפקטיבי ומניעתי צריך להתבצע ב 48 השעות הראשונות אחרי טראומה, ובוודאי תוך חצי השנה הראשונה.

בחינה עצמית לגילוי PTSD

במידה שאתה סבור שהינך סובל מ PTSD שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

האם חווית או היית עד לאירוע שבו נוצר איום ממשי על החיים, ואשר הוביל לתחושת פחד חריף, חוסר אונים או אימה?
האם אתה חוזר וחווה את האירוע באחת מהדרכים הבאות לפחות:
o זיכרונות ו/או חלומות טורדניים, חוזרים ונשנים
o התנהגות או תחושה כאילו האירוע מתרחש שנית בצורה של הבזקים או התנסות מחודשת באירוע
o תחושת לחץ פיזי או רגשי חריף בעת חשיפה לדברים או אירועים מסוימים המזכירים את האירוע
o המנעות מכל דבר שעשוי להזכיר לך את ההתנסות שעברת

האם אתה חש שינוי לרעה בהשוואה לתחושותיך קודם לאירוע, בשלוש או יותר מהדרכים הבאות:
o הימנעות ממחשבה, תחושות או דיבור על הנושא
o הימנעות מפעילות, הימצאות במקומות או מגע עם אנשים המזכירים לך את האירוע
o תחושה שחלקים חשובים מהאירוע נמחקו מזיכרונך
o איבוד עניין בפעילויות בעלות חשיבות בחייך
o תחושת ניתוק מאנשים אחרים
o תחושה שטווח הרגשות שלך מצומצם ומוגבל
o תחושה שציפיותיך לגבי עתידך נפגעו והצטמצמו (למשל: אינך מצפה לפתח קריירה, להנשא, ללדת ילדים, או לנהל מהלך חיים תקין

האם שניים מהגורמים הבאים, לכל הפחות, מטרידים אותך:
o קשיים בהירדמות
o תחושת אי שקט או התפרצויות זעם
o בעיות בריכוז
o תחושה שאתה "על המשמר" ודרוך כל העת
o תגובות בהלה חריפות ולא קשורות לאירועים מציאותיים

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

הפרעה טורדנית כפייתית

Obsessive-Compulsive Disorder – OCD

ב – OCD, יחידים מוטרדים ממחשבות עקשניות שאין פוסקות (אובסבססיות) המשקפות חרדה או פחדים מוגזמים; אובססיות אופייניות מתייחסות לדאגה מהידבקות בזיהום, חששות הנוגעים להתנהגות בלתי הולמת או התנהגות אלימה. האובססיות עלולות להוביל את היחיד לבצע טקסים או התנהגויות טקסיות (קומפולסיה, כגון נטילת ידיים, חזרה על ביטויים או אגירת חפצים) המיועדים להפחית את החרדה הנגרמת מן האובססיה.
הפרעה טורדנית כפייתית, OCD, מאופיינית באובססיות וקומפולסיות בלתי נשלטות, אשר מידתן המוגזמת מזוהה על ידי הפרט הסובל מהן. אובססיות הן מחשבות או דחפים פולשניים או בלתי הולמים אשר גורמים חרדה לחולה. האובססיות הנפוצות הן:
* מחשבות הנוגעות לזיהום, למשל כאשר היחיד חושש ממגע עם לכלוך, חיידקים או חפצים "מלוכלכים";
* מחשבות עקשניות, למשל האם כיביתי את התנור, האם נעלתי את הדלת או הפעלתי את המזכירה האלקטרונית
* צורך קיצוני בסדר וארגון
* דחפים או מחשבות תוקפניים, למשל דחף לצעוק "אש!" באולם קולנוע הומה.
קומפולסיות הן התנהגויות או טקסים עליהם חוזר הפרט, כאשר ביצוע טקסים אלה מנטרל את החרדה הנגרמת מהמחשבות האובססיביות, אף שההקלה אינה אלא זמנית. הקומפולסיות מוטמעות בשגרת היומיום של היחיד ואינן תמיד קשורות במישרין למחשבה האובססיבית, למשל אדם בעל מחשבות תוקפניות עשוי לספור מרצפות במדרכה בניסיון לשלוט על מחשבותיו.
להלן הקומפולסיות הנפוצות ביותר:
* ניקיון: חולים המוטרדים מחידקים וזיהום נוטים לעסוק בניקיון בלתי פוסק, בצורת נטילת ידיים, מקלחות תכופות או ניקיון בלתי פוסק של הבית
* התנהגויות של בדיקה: בדיקת ביצוע פעולות שגרתיות כגון נעילת הדלת או כיבוי התנור עשרות או מאות פעמים
* חזרה: מלמול שם או מילה שוב ושוב, חזרה על ביטוי או פעולה מסוימת ללא הפסק
* איטיות: ביצוע שיגרת היומיום באיטיות מוגזמת, הקדשת שעות רבות לארגון וסידור של חפצים.
* אגירה וצבירה: קושי להשליך חפצים חסרי שימוש כגון עיתונים ישנים, דואר "זבל", מכשירי חשמל מקולקלים וכדומה. לעתים האגירה מגיעה למצב שבו חדרים שלמים בבית מתמלאים בחפצים שנשמרים.

אבחון פסיכיאטרי של OCD מחייב כי הפרט מקדיש נתח זמן משמעותי מיומו – לפחות שעה אחת ביום – לאובססיות ו/או לקומפולסיות , וכי הן פוגעות בשגרות החיים הרגילות שלו (למשל אדם אשר אינו מסוגל לבצע פניות שמאלה בעת נהיגה), בתפקודו בעבודה, בפעילויותיו החברתיות או במערכות היחסים שלו עם אחרים. ה OCD עלולה לפגוע ביכולת הפרט להתרכז, ופעמים רבות גוררת הימנעות ממצבים מסוימים, למשל, יחיד בעל אובססיה הקשורה לניקיון עשוי להימנע מבתי שימוש ציבוריים.
הופעת ה – OCD היא הדרגתית ולרוב מתחילה בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת. להבדיל ממבוגרים, ילדים בעלי OCD, שמפגינים בעיקר קומפולסיות מהסוג של נטילת ידיים, רחצה, בדיקה וסידור, אינם מכירים במידתן המוגזמת של האובססיות והקומפולסיות שלהם.

בחינה עצמית לגילוי OCD

במידה שאתה סבור שהינך סובל מ OCD שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

* האם יש לך מחשבות, דמיונות או דחפים בלתי רצויים אשר נתפסים על ידך כ"טיפשיים", מגעילים או לא נעימים בעיניך
* האם אתה מודאג במידה מוגזמת בקשר ללכלוך, חיידקים או כימיקלים?
* האם אתה מודאג ללא הפסקה מן האפשרות שמשהו רע יקרה כי שכחת לעשות משהו חשוב כגון נעילת הדלת או כיבוי מכשירי חשמל?
* האם אתה חושש כי תדבר או תנהג באופן תוקפני בניגוד לרצונך?
* האם אתה תמיד חושש לאבד משהו בעל חשיבות?
* האם קיימים דברים שאתה מרגיש חובה לעשותם, או מחשבות שאתה מרגיש חובה לחשוב, שוב ושוב כדי להרגיש נוח?
* האם אתה חש רעידות ברגליים או/ו קוצר נשימה?
* האם אתה מתרחץ או רוחץ חפצים בסביבתך בתדירות מוגזמת?
* האם אתה מרגיש חובה לבדוק דברים שוב ושוב או לחוזר על פעולות מספר רב של פעמים כדי לוודא את ביצוען התקין?
* האם אתה נמנע ממצבים או אנשים בהם אתה חושש לפגוע בגלל מילים או מעשים תוקפניים?
* האם אתה שומר חפצים רבים חסרי ערך כי אתה מרגיש שאינך מסוגל להשליך אותם?

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Goodman, WK, Price LH, et al. The Yale-Brown Obsessive-Compulsive Scale (Y-BOCS): Part 1. Development, Use and Reliability. Arch Gen Psychiatry. 1989; 46:1006-1011

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

פוביה פשוטה או פוביה ספציפית Specific or Simple Phobia

פוביה (בעברית: "בעת") מוגדרת כמצב בו הפרט סובל מתגובת פחד ובהלה חריפים ומוגזמים לאובייקט מסוים או למצב מסוים שאינם מעוררים תגובות כאלה בקרב רוב האוכלוסיה. לדוגמה, פוביה מחיות (עכבישים, מקקים, כלבים, חתולים), פחד גבהים (מעליות, מגדלים, טיסות), מצבים רפואיים (זריקות, בדיקות דם, רופא שיניים), ועוד. כאמור, רמת הפחד אינה הולמת את המצב, ואפילו הסובלים מהבעיה מכירים בכך שתגובתם בלתי הגיונית. פחד זה עלול להוביל למצב של הימנעות ממצבים יומיומיים מקובלים ושכיחים.
פוביה תוגדר ככזו כאשר הפחד של הפרט פוגם בשגרת היומיום שלו, בתעסוקתו ובאיכות חייו. כל עוד הפחד הוא סביר הוא לא ייחשב לפוביה.
פוביה יכולה להיווצר בילדות ולרוב הינה תולדה של אירוע טראומתי כלשהו, מודע או לא מודע. למשל: נשיכה ע"י כלב עשויה להוביל לפחד מכלבים. פוביה שמקורה בילדות עשויה להיעלם עם השנים באופן ספונטני. פחד מפני סוגים מסוימים של בעלי חיים היא הפוביה הנפוצה ביותר. ההפרעה עשויה להיות מלווה בהפרעת פניקה ופחד ממקומות פתוחים.
ישנו ויכוח תיאורטי על מקורות הפוביה. הגישה ההתנהגותית גורסת כי מדובר בהתניה שלילית שנוצרה בסיטואציה לא נעימה. הגישה הפסיכואנליטית גורסת כי מקורה בקונפליקטים לא מודעים. יתכן כי מדובר בשילוב בין גורמים שונים, כולל אף גורמים תורשתיים.
הטיפול הנפוץ והיעיל ביותר לפוביה הוא קוגניטיבי התנהגותי, ניתן לשלב היפנוזה וכלים טיפוליים נוספים.

בחינה עצמית לאבחון פוביה

במידה שאתה סבור שהינך סובל מפוביה ספציפית שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

האם אתה סובל מפחד תמידי ובלתי הגיוני מפני אובייקט או סיטואציה, למשל: טיסה, גבהים, בעלי חיים, דם, וכד'?
הסובלים מפוביות סובלים פעמים רבות מלפחות אחד מהגורמים הבאים:
* פחד חזק ומתמשך ממצבים חברתיים הכוללים אנשים בלתי מוכרים
* אגורפוביה: פחד מפני מקומות או מצבים בהם קבלת סיוע או הימלטות הם קשים לביצוע, כדוגמת התקהלות, עמידה על גשר, אולם קולנוע וכדומה
* קוצר נשימה או דפיקות לב מואצות ללא כל סיבה נראית לעין
* קושי לנסוע לבד ללא ליווי

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

פוביות – חרדות, ראיון עם פרופ' אורן קפלן

חרדה או פוביה חברתית Social Anxiety Disorder – SAD

חרדה חברתית, SAD, מאופיינת בתחושת חרדה קיצונית ומוגזמת בכל הקשור לשיפוט ע"י אחרים או התנהגות העלולה לגרום לתחושת מבוכה או הפיכה למקור ללעג חברתי. חרדה מוגברת זו עשויה להוביל להימנעות ממצבים חברתיים שונים.
התסמינים הנלווים להפרעה זו הם: דפיקות לב מואצות, חולשה, נטייה להסמיק והזעה מוגזמת.
אנשים הסובלים מהפרעה זו הם בעלי רמה גבוהה של מודעות לסממנים הפיסיים של תחושת החרדה והחשש שאנשים אחרים ישימו לב, ישפטו אותם ויקבלו רושם שלילי לגביהם. פעמים רבות, פחד זה מוביל לתחושת חרדה קיצונית או התקפי חרדה הקודמים לפעילות מסוימת או הימנעות מביצוע פעילות מסוימת. מבוגרים מודעים לכך שאין כל יסוד הגיוני לתחושת הפחד שלהם, או שהפחד הוא מוגזם, אך אינם יכולים לכבוש תחושה זו.

תסמינים פיזיולוגיים של פוביה חברתית כוללים בין היתר דפיקות לב, רעידות, הזעה, קיבה רגישה, שלשולים, בלבול, הסמקה ועוד. הסמקה בסיטואציות חברתיות שכיחה במיוחד ולרוב מעצימה את תחושת המבוכה של הסובל.
אנשים הסובלים מפוביה חברתית נוטים לרגישות לביקורת ודחייה, מתקשים להביע את עצמם וסובלים מהערכה עצמית נמוכה. הפחדים הכבדים ביותר הקשורים להפרעה זו הם פחד לדבר בציבור או לדבר עם זרים, פחד לפגוש אנשים חדשים, ופחדים הקשורים לעשייה (פעילויות אשר עלולות להיות מביכות), כדוגמת כתיבה, אכילה או שתייה בציבור. הסובלים מבעיה זו חוששים בדרך כלל להימצא במגוון של מסגרות חברתית.
ההפרעה מתפרצת בדרך כלל באמצע או בסוף תקופת ההתבגרות, אך ידוע גם על ילדים שאובחנו כסובלים מפוביה חברתית. ילדים הסובלים מהפרעה זו (ראה "ילדים ומתבגרים") נוטים לביישנות מוגזמת, היצמדות לאחרים, התקפי זעם ואף אי יכולת נפשית לדבר. לרוב מלווה הפרעה זו בירידה חדה בביצועים בבית הספר, דבר המוביל לניסיונות מצד הילד להימנע מללכת לבית הספר או להשתתף בפעילויות חברתיות התואמות את גילו. עיקר הפחדים קשורים למסגרות של בני גילם וחבריהם ולא פעילויות בית ספריות הכוללות מבוגרים, אשר עמם הילדים עשויים לחוש יותר בנוח.
האבחון הפסיכיאטרי של SAD מבוסס על קיום התסמינים למשך חצי שנה, לכל הפחות. פוביה או חרדה חברתית (SAD), משפיעה על למעלה מ 10 אחוזים מהאוכלוסיה בעוצמות חומרה שונות והטיפול בה אפשרי בצורה יעילה למדי.

בחינה עצמית לאבחון פוביה חברתית

במידה שאתה סבור שהינך סובל מפוביה חברתית שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

האם אתה מוטרד מ:
* פחד חזק ומתמשך ממצב חברתי שבו אחרים עשויים לשפוט אותך?
* פחד מכך שמעשיך יגרמו לך להשפלה?
* פחד מכך שאנשים ישימו לב לכך שאתה נוטה להסמיק, להזיע, לרעוד, או להציג כל סממן אחר של חרדה?
* ידיעה כי הפחד שלך מוגזם או בלתי הגיוני?

• האם הסיטואציה ממנה אתה חושש גורמת לך:
  * לחוש בחרדה מתמדת
  * להתנסות ב"התקף פניקה", המלווה בתחושת פחד מוגזם או חוסר נוחות פתאומי?
  * להימנע מליטול חלק בסיטואציה הגורמת פחד
  * האם כל הנ"ל פוגמים בחיי היום-יום שלך?
  * האם הסיטואציה ממנה אתה חושש (או מחשבה עליה) מלווה בתסמינים הבאים:
• דפיקות לב
• הזעה
• רעידות או זעזועים
• קוצר נשימה
• חנק
• כאבים או דקירות בחזה
• תחושת בחילה או כאבי בטן
• חוסר יציבות ברגליים (רעד ברגליים)
• סחרחורת
• תחושה של התנתקות מהמציאות או מעצמך
• פחד מאובדן שליטה, תחושה שנטרפת עליך דעתך
• פחד מפני מוות
• תחושת קהות או נימול, דקירות קלות בגוף
• חום או קור פתאומי

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

הפרעת חרדה מוכללת Generalized Anxiety Disorder – GAD

מאופיינת ע"י דאגנות יתר מוגזמת ובלתי מציאותית. אצל מבוגרים החרדה מתמקדת בנושאים כגון בריאות, כסף, משפחה או קריירה. בנוסף לדאגנות כרונית, תסמינים של GAD כוללים ביטויים פיזיולוגיים כגון רעידות, כאבי שרירים, בעיות שינה, כאבי בטן, סחרחורת ומתח כללי.
GAD עלול להופיע יחד עם הפרעות חרדה או דיכאון אחרות.
ככלל, קשה לאבחן GAD כי אין בה תסמינים דרמטיים כגון התקפות פניקה, קוצר נשימה וכדומה, כפי שקיימות לעיתים בהפרעות חרדה אחרות. אבחנה פסיכיאטרית מחייבת כי במשך ששה חודשים, ימי ההופעה של הדאגנות עולים על מספר הימים בהם הדאגנות אינה מופיעה.
מוקד הדאגנות של ה – GAD עשוי להשתנות. לרוב, המיקוד הוא על עניינים כגון עבודה, כספים ובריאות הפרט ובני משפחתו. יחד עם זאת, הדאגנות עשויה להתמקד בעניינים של שגרת היומיום, כגון סידורים ומטלות, תיקוני רכב ואיחור לתורים שנקבעו.
קיים חוסר התאמה בין עוצמתה, תדירותה ומשך זמן התרחשותה של הדאגנות לבין חומרתו האובייקטיבית של עניין עצמו, עד כדי פגיעה בתפקוד היומיומי של הפרט וביכולת הריכוז שלו. התסמינים הפיזיים הנפוצים כוללים:
* מתח בשרירים
* הזעה
* בחילה
* שלשול או אי נוחות בדרכי העיכול
* ידיים קרות ולחות
* קושי בבליעה
* עצבנות
הסובלים מ GAD נוטים להיות מתוחים, להתלונן על תחושה של אי שקט וחוסר רגיעה, מתעייפים בקלות וסובלים משינה בלתי רגועה.

בחינה עצמית ל GAD

במידה שאתה סבור שהינך סובל מפוביה חברתית שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

האם אתה סובל מ:
* דאגנות מוגזמת, כאשר במשך תקופה של ששה חודשים, מספר הימים שבהם מופיעה הדאגנות עולה על מספר הימים בהם אין דאגנות?
* דאגנות בלתי סבירה בקשר למספר עניינים או ארועים כגון עבודה, לימודים ו/או בריאות?
* חוסר יכולת לשלוט בדאגנות?

האם אתה מוטרד משלושה מהנושאים הבאים לכל הפחות:
* חוסר מנוחה, תחושה של מתח או אי שקט
* אתה מתעייף במהירות
* מתקשה להתרכז
* נלחץ בקלות
* חש מתיחות בשרירים
* מתקשה להירדם או לישון לאורך זמן, או ששנתך חסרת מנוחה ובלתי מספקת
* האם החרדה שלך מפריעה לך בחיי היומיום?

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington, DC, American Psychiatric Association, 1994.

הפרעות חרדה אצל ילדים ומתבגרים

ילדים ובני נוער סובלים מחרדות בדיוק כמו מבוגרים והם עשויים לסבול מהפרעות שונות בדיוק כמו מבוגרים. אירועים מלחיצים בחיי היומיום, כדוגמת תחילת לימודים בבית הספר, עזיבת מקום מגורים, מעבר למקום חדש או אובדן הורה – עשויים לגרום להתפתחות הפרעת חרדה. יחד עם זאת, גורם לחץ מסוים אינו בהכרח תנאי מקדים להתפתחות הפרעה.
בעוד שילדים עלולים לפתח כל אחת מהפרעות החרדה המוכרות, ישנן הפרעות חרדה שהן שכיחות יותר בקרב ילדים. הפרעות חרדה מסוימות ייחודיות לשלבי התפתחות מסוימים. הפרעה מסוג חרדת נטישה (Separation Anxiety Disorder) ופוביה פשוטה שכיחים יותר בקרב ילדים צעירים בטווח הגילאים של 9-6. הפרעת חרדה מוכללת GAD (Generalized Anxiety Disorder)
והפרעת חרדה חברתית, SAD (Social Anxiety Disorder), שכיחות יותר בתקופת הביניים של הילדות ובתקופת ההתבגרות. התקפי חרדה (הפרעת פניקה Panic disorder) שכיחה אף היא בתקופת ההתבגרות. בדומה למבוגרים, דיכאון שכיח גם בקרב ילדים, בפרט בני נוער. למרות העובדה כי ילדים חווים תסמיני חרדה בדומה למבוגרים, התסמינים מוצגים בצורה שונה אצל הילדים, וגם תגובתם של הילדים לתסמינים שונה מזו של המבוגרים. עובדה זו עשויה לגרום לקשיים באבחון. בנוסף, קשה לעתים לקבוע אם התנהגותו של ילד היא "שלב מסוים" בהתפתחותו הטבעית או האם ההתנהגות נושאת בחובה הפרעה מסוימת.
להלן התייחסות להפרעות החרדה הנפוצות אצל ילדים ובני נוער.

חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder (SAD

SAD מאובחנת לרוב באמצע שנות העשרה, אך מצויה גם בקרב ילדים בגילאי טרום בית ספר ובית ספר יסודי. אם אין מטפלים בהפרעה זו בשלב מוקדם, היא עשויה להימשך לתוך תקופת הבגרות ועלולה להעמיד את הילד בסיכון ונטייה לדיכאון.
מה לחפש:
* פחד מפני סיטואציה חברתית אחת לפחות (כדוגמת הפסקה בבית הספר) או סיטואציה הכוללת ביצוע של משימה מסוימת (למשל: כתיבת מבחן).
* פחד ברור בעת הימצאות עם קבוצת בני אותו גיל או בשעת הימצאות עם מבוגרים.
* כאשר הילד נמצא במצבי פחד הוא סובל מתסמיני חרדה פיזיולוגיים:

• הזעה
• דפיקות לב מואצות
• כאבי בטן
• תחושת סחרור
• בכי
• התקפי זעם
• קיפאון

* הימנעות ממצבים המעוררים פחד, או תחושת חרדה של ממש מפני מצבים מסוג זה.
* פגיעה ברמת הביצוע והעשייה בבית הספר או/ו ההגעה לבית הספר, היכולת ליצור קשרים עם קבוצת בני אותו הגיל או לפתח ולקיים מערכות יחסים.

SAD בתקופת הילדות יכולה להתבטא במספר אופנים שונים:

* סירוב / הימנעות מביקור בבית הספר.
* חרדת נטישה (Separation Anxiety Disorder )
* בחירה סלקטיבית להימנע מדיבור (אילמות) (Selective Mutism)

סירוב / הימנעות מביקור בבית הספר

ילד הסובל מרמת חרדה ומתח גבוה בבית הספר עלול לסרב לבקר בבית הספר בקביעות, או עלול להתקשות להישאר בבית הספר מרגע שהגיע לשם. יש להפריד בין מצב זה לבין ילדים המשתמטים מבית הספר מסיבות של הפרעות בהתנהגות.
סירוב ללכת לבית הספר הוא לרוב תסמין המעיד על קיום בעיה רחבה ועמוקה יותר ואם לא יטופל עלול לפגוע ביכולת ליצור קשרים חברתיים, בביטחון-עצמי, בכישורי התמודדות וכמובן, בחינוך. סירוב ללכת לבית הספר, שמקורו בחרדה, מופיע אצל 2 עד 5 אחוזים מכלל הילדים בגיל בית הספר. תופעה זו שכיחה ביותר בתקופות של שינוי ומעבר כגון סיום בית ספר יסודי ומעבר לחטיבת ביניים, או מעבר מחטיבת ביניים לבית ספר תיכון. טיב החרדה משתנה בהתאם לגיל, אך גורמי החרדה השכיחים ביותר הם:
* חרדת נטישה.
* חרדה לגבי הישגים אקדמיים.
* חרדה הקשורה ליכולת לרכוש חברים.
* התנהגויות מסויימות בתוך בית הספר כגון:

• פרידה מהאנשים שמטפלים בילד ודואגים לשלומו
• נסיעה באוטובוס
• אכילה בבית הספר
• שימוש בשירותים בבית הספר
• הפחד שיקראו בשמם בכיתה
• החלפה לבגדי ספורט
• יצירת קשרים עם ילדים אחרים או מורים
• חשיפה להצקות והטרדות מצד ילדים אחרים או ילדים גדולים יותר

הגילאים בהם ההימנעות מביקור בבית הספר נפוצה ביותר הם טווח הגילאים של 6-5, ו 11-10. ילדים המסרבים ללכת לבית הספר הם, בדרך כלל, בעלי רמת משכל ממוצעת או מעל הממוצע.
המתח והלחץ שהם חווים עשויים לבוא לידי ביטוי בתסמינים פיזיולוגיים כגון כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות, שלשולים ועוד. לתסמינים הפיזיולוגיים עלולים להתלוות תסמינים התנהגותיים, כגון התקפי זעם, חוסר גמישות, חרדת נטישה, הימנעות, אי ציות או התנגדות.
ילדים גדולים יותר חווים, בנוסף למתח וללחץ המלווים את המעבר מבית ספר אחד לאחר, לחצים חינוכיים ופדגוגיים בכיתות גבוהות יותר, כאשר עתידם מתחיל להתגלות בפניהם.
הלחצים הבאים עשויים לבוא לידי ביטוי באופן קיצוני בהופעה ולבוש, חוסר שינה או מרד. בדומה לילדים קטנים יותר, חשוב ביותר לדאוג לכך שהילד ישאר בבית הספר למרות התנגדות הילד. היעדרות מבית הספר מעצימה את תחושת החרדה ואינה מפחיתה אותה.

חרדת נטישה (Separation Anxiety Disorder)

ילדים רבים סובלים מחרדת נטישה בגילאים שבין 18 חודשים ל- 3 שנים. בגיל זה סביר שילד יחוש חרדה מסוימת כאשר הורה עוזב את החדר או יוצא מתחום הראייה של הילד. לרוב ניתן להסיח את דעתו של הילד מתחושה זו. גם תגובה של בכי כאשר הילד נשאר במעון יום או בגן היא שכיחה, והבכי נרגע כאשר הילד מתחיל להתערות בסביבה.
בדרך כלל ילדים בגיל 4 מסוגלים להיפרד מהוריהם. אם לא – הבעיה עלולה להיות הפרעה מסוג חרדת נטישה, תופעה המשפיעה על כ 4 אחוז מכלל הילדים. במצב כזה הילד חווה מצב של חרדה קיצונית כל אימת שהוא רחוק מהבית או מצוי בנפרד מההורים או מהאחראים על הטיפול בילד. במקרה כזה, קיים רצון מוגזם לשמור על קשר עם האדם שהילד חש בחסרונו. געגועים עזים הביתה ותחושת אומללות מכך שהילד אינו מצוי עם הקרובים לו הם שכיחים ביותר. בשעת הפרידה הילדים חווים בדרך כלל פחדים וחששות באשר לבריאותם וביטחונם של הוריהם.
ילדים הסובלים מהפרעה מסוג חרדת נטישה עלולים:
* להימנע מללכת למקומות שונים לבדם, ללא ליווי.
* לסרב ללכת לבית הספר או למחנות.
* לסרב לישון אצל חברים.
* להתלוות להורה לכל מקום.
* לדרוש שמישהו יישאר אתם בזמן שהם הולכים לישון או להופיע בפתאומיות בחדר השינה של הוריהם במהלך הלילה.
* להתעורר מחלום בלהות שחלמו על היותם מופרדים מהאנשים שהם אוהבים.
הפרעה מסוג חרדת נטישה עשויה להופיע לראשונה בכל גיל קודם לגיל 18, אך שכיחותה גבוהה ביותר בקרב ילדים בגילאים 9-7.

בחירה סלקטיבית להימנע מדיבור (אילמות) (Selective Mutism)

ילדים אשר אינם מצליחים לדבר במצבים בהם הם אמורים לדבר, וכאשר סירובם או אי יכולתם לדבר פוגמים בלימודיהם בבית הספר וביצירת קשרים עם חברים, עשויים לסבול מאי יכולת סלקטיבית לדבר, תופעה הנחשבת לצורה קשה של הפרעת חרדה חברתית. התופעה שכיחה מתחת לגיל 5, אך תכופות מופיעה כאשר הילד מתחיל ללמוד בבית הספר. גיל האבחון הממוצע הוא 8-4, אך סביר להניח כי אותם ילדים סבלו גם מביישנות יתר בגילאים מוקדמים יותר. על מנת שניתן יהיה לאבחן את ההפרעה, ההתנהגות האמורה צריכה להתקיים לאורך חודש אחד לפחות. הילדים עשויים להיות דברנים ולהיות בעלי יכולת תקשור גבוהה, ואפילו קולניים, כל עוד הם נמצאים בביתם, או בכל מקום בו הם חשים בנוח.
ילדים הסובלים מאי יכולת סלקטיבית לדבר עלולים:
* לקפוא על מקומם, להיות חסרי הבעה, להסב את ראשם, ללעוס את שערותיהם, להימנע ממגע עין או להידחק לפינה.
* לחוות מתח וחרדה קודם להתנסותם במצבים בלתי נוחים. תסמינים שכיחים של חרדה קודם להתנסות באירועים חברתיים כוללים: כאבי בטן, כאבי ראש וכאבים מסוגים נוספים.
* ילדים הסובלים מאי יכולת סלקטיבית לדבר יציגו, לרוב, סימנים נוספים של חרדה קשה: חרדת נטישה, התקפי זעם תכופים ובכי, נטייה למצב רוח, חוסר גמישות, בעיות שינה וביישנות קיצונית. אלה עשויים להתגלות כבר בשלב הינקות.

פוביה פשוטה (ספציפית) (Specific Phobia)

כאמור בפרק המתאים (ראה כנ"ל) פוביה באה לביטוי בפחד עמוק ובלתי הגיוני מאובייקט מסוים, כדוגמת כלב, או מצב מסוים, כדוגמת טיסה. פוביות רבות שכיחות בתקופת הילדות ולרוב נעלמות עם הזמן. אם הפחד קיים במשך 6 חודשים, לכל הפחות, ויפריע לילד בחיי היומיום ובפעילות היומיומית, תאובחן ההפרעה מבחינה פסיכיאטרית כפוביה. דוגמא לכך היא ילד המסרב לשחק מחוץ לבית מחשש שמא יתקל בכלב. סוגי הפוביה הנפוצים ביותר בתקופת הילדות הם: בעלי חיים, סופה, גבהים, מים, דם, חשיכה, טיפולים רפואיים שונים.
שלא כמו מבוגרים הסובלים מפוביה, הילדים לרוב אינם מכירים בכך שהפחד שהם חשים הוא בלתי הגיוני או מוגזם, ולכן עשויים שלא לדבר כלל על פחדיהם. ילדים פשוט יימנעו ממגע עם דברים או מצבים הגורמים להם לתחושת פחד, או המפגש עמם ילווה בחרדות אשר תבואנה לביטוי באופנים הבאים: בכי, התקפי זעם, קיפאון, היצמדות ואי יכולת להתנתק, הימנעות, כאבי ראש, כאבי בטן וכדומה.

הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder- GAD)

הפרעה מסוג זה משפיעה לרוב על ילדים בגילאים 11-6. היא מאופיינת בדאגה מוגזמת ותחושת חרדה לגבי דברים רבים, כולל, בין היתר: ציונים, הישגים וכישורים בתחום הספורט, דייקנות, סוגיות משפחתיות, רעידות אדמה, בריאות ועוד.
הילד הסובל מהבעיה אינו מסוגל לשלוט בתחושת הפחד וזו מפריעה לפעילותו היומיומית. התסמינים הפיסיים של GAD כוללים: תחושת חוסר מנוחה, לאות, אי יכולת להירדם, קשיי ריכוז, תחושת אי שקט ועצבנות, שרירים מתוחים.
ילדים הסובלים מ-GAD נוטים לדרוש מעצמם הרבה, שואפים לשלמות ולעתים מבצעים משימות באופו חוזר ונשנה, בכפייתיות. לעתים הם מבקשים אחר אישור ותמיכה בלתי פוסקים מאחרים.

התקפי חרדה (פניקה) (Panic Disorder)

מבחינה האבחנה הפסיכיאטרית הפרעת פניקה היא מצב שבו הילד התנסה בשני התקפי פניקה לכל הפחות, בפרק זמן של חודש לפחות, במהלכו חושש הילד מהישנות של ההתקף, מאובדן שליטה, או מתחושה שהוא "יוצא מדעתו". הגיל השכיח ביותר הוא תחילת עד אמצע שנות העשרים. תופעה זו אינה שכיחה בקרב ילדים קטנים, אך יכולה להופיע לראשונה בגיל ההתבגרות.
התקף פניקה מוגדר כהתפרצות פתאומית של פחד ממשי או תחושת חוסר נוחות, אשר מגיעה לשיאה כעבור עשר דקות בממוצע, וכוללת לפחות ארבעה מהתסמינים הבאים:
* תחושה של סכנה ממשמשת או אבדון.
* דפיקות לב.
* הזעה.
* רעידות.
* קוצר נשימה.
* תחושת חנק.
* כאבים בחזה או תחושת אי נוחות.
* בחילה או כאבי בטן.
* סחרחורת או קלות ראש.
* תחושה של חוסר מציאות, דפרסונליזציה.
* חשש מאובדן שליטה או "יציאה מדעתי".
* פחד מפני מוות.
* תחושות של דקירות ורטטים.
* הבזקים של חום או קור.
ילדים, בדומה למבוגרים, נוטים לדאגה כאשר הם מצויים במצבים או במקומות בהם הם חוו התקפים קודם לכן, ולפיכך עשויים להימנע מהמצבים הללו או מלבקר במקומות אלה. פחד ממקומות פתוחים (אגורפוביה) עשוי להיות תולדה של הימנעות הילד ממצבים בהם הוא חווה התקף בעבר, או מצבים ומקומות אשר מהם לא ניתן להימלט בעת התקף פניקה.

הפרעות חרדה בקרב ילדים: בדיקה עצמית להורים

במידה שאתם סבורים שילדכם סובל מהפרעת חרדה שאלו את עצמכם את השאלות הבאות.
במידה והינכם מזהים סימנים המופיעים להלן, פנו לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

* האם ילדכם סובל מפחד ברור וממושך מפני מצבים חברתיים הכוללים אנשים שאינם מוכרים לו?
* האם ילדכם חרד באופן מוגזם ממספר אירועים או פעילויות?
* האם ילדכם סובל מקוצר נשימה או דפיקות לב מוגברות ללא כל סיבה נראית לעין?
* האם ילדכם מקיים קשרים חברתיים המתאימים לגילו עם בני משפחה ואנשים אחרים שהוא מכיר?
* האם ילדכם נראה בדרך כלל חרד כאשר הוא נמצא עם בני גילו ונוטה להימנע מלהיפגש עמם?
* האם ילדכם סובל מפחד מתמשך ובלתי הגיוני מאובייקט מסוים או מצב מסוים, למשל: טיסה, גובה או בעלי חיים?
* כאשר ילדיכם נתקל באובייקט או במצב ממנו הוא פוחד, האם תגובתו היא קיפאון, היצמדות או התקף זעם?
* האם ילדכם חרד באופן מוגזם באשר ליכולותיו ואיכות עשיית הדברים השונים?
* האם ילדכם בוכה, סובל מהתקפי זעם, או מסרב להיפרד מבן משפחה או אדם מוכר אחר, כאשר הדבר הכרחי?
* האם ילדכם סובל מירידה בביצועיו ועשייתו בכיתה, מסרב ללכת לבית הספר או נמנע מפעילויות חברתיות המתאימות לבני גילו?
* האם ילדכם מבלה זמן רב מדי יום בביצוע דברים באופן חוזר ונשנה (למשל, רחיצת ידיים, בדיקה חוזרת של דברים או ספירה)?
* האם יש לילדיכם פחד מוגזם מאנשים או אירועים (למשל: פורצים, חוטפים, תאונות דרכים) אשר עשויים להיות בעייתיים, למשל: בתוך התקהלות או במעלית?
* האם ילדכם סובל מסיוטים וחלומות בלהות, כאבי ראש או כאבי בטן, באופן חריג?
* האם ילדכם נוהג לגלם באופן קבוע סצינות משחק הלקוחות מתוך אירוע בעייתי או מטריד?
* האם ילדכם חוזר על ביצוע המטלות בשל תחושת חוסר שביעות רצון ואי יכולת להסתפק בביצוע שיהיה פחות ממושלם?

מקור:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

עזרה לבני משפחה

עשויים לחלוף חודשים רבים, ואף שנים, מבלי שהסובלים מהפרעות חרדה ובני משפחותיהם יידעו מה בדיוק אינו כשורה. מצב זה הוא מקור ללחצים ותסכול ועלול לגרום למתח ביחסים. מתח זה אינו בהכרח מתמתן לאחר האבחון. תהליך ההתאוששות וההחלמה עשוי להיות ארוך.
בני משפחה מעונינים לעזור לסובל מההפרעה, אך אין הם יודעים כיצד. חשוב לזכור כי הפרעות חרדה הן אמיתיות, חריפות, אך, למרות הכל- ברות טיפול. העובדה שאדם סובל מהפרעה אינה מעידה על חולשה היעדר בגרות או היעדר עמדה מוסרית מגובשת.
קיימות כיום ראיות מחקריות מהימנות המעידות על כך שמעבר לאירועי חיים ואישיות שמשפיעים על היווצרות הפרעות חרדה, קיים קשר בין הפרעות החרדה השונות לתהליכים כימיים במוח ולגורמים גנטיים.
בדומה לכל בעיה אחרת של בן משפחה, הפרעות חרדה עלולות לגבות מחיר מבני משפחתו וחבריו של הסובל מהפרעה כזו, שכן שגרת עבודות הבית והטיפול בבית נפגמת. לעתים יש צורך בתכניות מיוחדות או נטילת הלוואות, ולעתים האדם הסובל מההפרעה מסרב להשתתף בפעילויות חברתיות אופייניות. גורמים אלו עשויים להשפיע באופן שלילי על הדינמיקה המשפחתית. רצוי שבני המשפחה ילמדו על ההפרעה ככל שניתן, ובכך יידעו למה לצפות בכל הקשור לחולי ולתהליך ההחלמה. על בני המשפחה ללמוד מתי עליהם להיות סבלניים ומתי לדחוק בבן המשפחה הסובל מהפרעה.
תמיכה משפחתית חשובה לתהליך ההחלמה, אך חשוב לזכור כי אין כל "תרופת קסם". על מנת להחלים דרושה עבודה קשה ומוטיבציה, בעיקר מצד האדם הסובל, כמו גם סבלנות ותמיכה מצד בני המשפחה. ישנם מספר דברים שבני המשפחה יכולים לעשות על מנת להקל על האדם היקר להם המאובחן כסובל מהפרעת חרדה:
* ללמוד ולדעת יותר על ההפרעה.
* ללמוד להכיר בהישגים קטנים ולעודד אותם.
* לשנות את ציפיותיהם בתקופות של לחץ ומתח.
* למדוד את ההתקדמות לפי השיפור ברמה האישית ולא עפ"י סטנדרטים מוחלטים.
* להיות גמישים ולנסות ולשמור על שגרת חיים רגילה.
חשוב כי בני המשפחה יזכרו כי תהליך ההחלמה יגרום גם לתחושת לחץ בקירבם. עליהם להקים רשת תומכת של בני משפחה וחברים, עבור עצמם. חשוב לזכור כי ניתן להתגבר על הפרעת החרדה באמצעות טיפול נכון ע"י מומחים לבריאות הנפש.

בדיקה עצמית לבני המשפחה

במידה שאתם סבורים שבן משפחה סובל מהפרעת חרדה פנו לפרקים הקודמים המתארים הפרעות חרדה שונות ובדקו האם הקריטריונים המופיעים שם תואמים למצבו של בן משפחתכם. תוכלו להדפיס את החומר ולהראות לו את הנתונים. במידה והינכם מזהים סימנים להפרעת חרדה, נסו להפנותו לייעוץ פסיכולוגי או פנו לייעוץ בעצמכם.

הפרעות חרדה בקרב קשישים

מחקרים בנוגע לתופעת החרדה ולטיפול בתופעה בקרב האוכלוסייה המבוגרת אינם כה מפותחים כמו מחקרים הנוגעים לבעיות מנטליות אחרות, כדוגמת דיכאון או מחלת האלצהיימר. עד לא מזמן האמינו כי הפרעות חרדה פוחתות עם הגיל, אך כיום המומחים מתחילים להכיר בכך שהזדקנות ותחושת חרדה אינם זרים זה לזה, וכי חרדה שכיחה אצל מבוגרים כמו אצל צעירים, אם כי קיים שוני רב בכל הקשור לזמן ולאופן בו החרדה מופיעה אצל מבוגרים.
הפרעות חרדה בקרב האוכלוסייה המבוגרת הן ממשיות וניתנות לטיפול, ובכך זהות לתופעה זו אצל צעירים. דמיון נוסף בין צעירים וזקנים בכל הקשור לחרדה הוא העובדה שתחושת החרדה מלווה לרוב בתחושת דיכאון. דיכאון וחרדה שלובים זה בזה, בקרב צעירים וזקנים כאחד, כאשר מחצית החולים הסובלים מדיכאון עמוק סובלים גם מחרדה וכרבע מהסובלים מחרדה סובלים מדיכאון עמוק. בדומה לצעירים, גם בקרב האוכלוסייה המבוגרת עובדת היותך אישה וללא חינוך פורמלי מהווה גורם סיכון להתפתחות חרדה.
מרבית הזקנים הסובלים מהפרעת חרדה סבלו מהפרעה דומה בהיותם צעירים. המתח והפגיעות הייחודיים לתהליך ההזדקנות הם שגורמים לחרדה גם לאדם שלא היה פגיע בעבר: בעיות פיזיות כרוניות, היחלשות קוגניטיבית ואובדן אדם יקר.
בהסתמך על מומחים, הייתה בעבר נטייה להקל ראש בהפרעות חרדה בשלבי החיים המאוחרים, וזאת ממספר סיבות. אחת מהן היא שחולים מבוגרים יותר לא נוטים לדווח על תסמינים פסיכיאטריים ונוטים, לעומת זאת, להדגיש בעיות פיזיות שהם חווים. בנוסף, מספר מחקרים מרכזיים בתחום האפידמיולוגיה לא כללו הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder) , אחת מהפרעות החרדה השכיחות ביותר בקרב זקנים.
ההכרה בקיומה של בעיית חרדה אצל אדם זקן מציבה מספר אתגרים. תהליך ההזדקנות מביא עמו שכיחות גבוהה יותר של בעיות רפואיות מסוימות, דאגה מציאותית לגבי בעיות פיזיות ושימוש גובר במרשמים רפואיים. כתוצאה מכך, ההפרדה בין מצב רפואי ותסמינים פיסיים של הפרעת חרדה הינה תהליך מסובך ומורכב יותר אצל אוכלוסיית הקשישים. עצם אבחון תופעת החרדה בקרב אנשים הסובלים משיטיון הוא קשה. קשה לעשות את ההפרדה בין חרדה של אי שקט (אגיטטיבית) האופיינית לשיטיון ובין תופעת חרדה מקובלת. היחלשות הזיכרון עשויה להתפרש כסימן לחרדה או שיטיון, והפחדים עשויים להיות מוגזמים, אך גם מציאותיים והגיוניים, תלוי במצבו של האדם.
הרופא המטפל הוא שאמור לבצע את האבחון והטיפול הראשוני. קשישים רבים חשים בנוח יותר להיחשף בפני רופא שהם מכירים. בנוסף, אם הם בוטחים ברופא המטפל שלהם, גדלה הסבירות לכך שהם יסכימו לקבל טיפול או הפנייה למומחה לבריאות הנפש.
על מנת לטפל בתופעת החרדה אצל זקנים נעשה שימוש בתרופות ובטיפול פסיכולוגי, אם כי המחקרים הקליניים הבודקים את מידת היעילות של הטיפול מסוג זה עדיין מצומצמים. הטיפול המומלץ למרבית הפרעות החרדה הוא תרופות ממשפחת ה SSRI (Serotonin Reuptake Inhibitors). השימוש בטיפול פסיכולוגי בגישה התנהגותית קוגניטיבית, CBT (Cognitive Behavioral Therapy) לצורך הפחתת רמות החרדה בקרב זקנים גובר והולך. טיפול מסוג CBT עשוי לכלול הדרכה בהתרגעות, הבנייה קוגניטיבית מחודשת (החלפה של מחשבות המובילות ליצירת חרדה במחשבות מציאותיות יותר ופחות נוראיות) וחשיפה (חשיפה שיטתית לאובייקטים או למצבים המעוררים את תחושת החרדה מלכתחילה). טיפול באמצעות CBT עשוי להימשך מספר חודשים ואין לו כל תופעות לוואי.
הצלחה בטיפול בחרדה בקרב חולים זקנים תלויה, בחלקה, בקיומה של שותפות בין החולה, המשפחה והרופא. יש צורך בהסכמה של כל הצדדים בנוגע לבעיה, כמו-גם מחויבות לדבוק בטיפול עד שיוכל החולה לחזור לתפקוד רגיל. ייתכן שבני המשפחה יצטרכו לתמוך בזקן ולהבטיח כי סוגיות שונות העשויות להופיע תוך כדי הטיפול, כדוגמת תופעות לוואי הקשורות בשימוש בתרופה, תטופלנה מיד.

מודאג ממצבו של הורה מזדקן?

אחת הדרכים הטובות ביותר לגלות האם אכן קיימת בעיה היא באמצעות שיחה עם ההורה שלך או אחד מיקיריך לגבי שינוי כלשהו בחייהם. שאל אותם לגבי כל שינוי שהבחנת בו בהקשרים הבאים:
* שגרת היומיום ופעילויות יומיומיות. לדוגמא, האם סבתא מסרבת לבצע פעילויות אשר בצעה קודם לכן כחלק משגרת היומיום או נמנעת מלהשתתף במצבים חברתיים מהם נהנתה קודם לכן?
* דאגות. לדוגמא, האם אבא דואג יותר מבעבר והאם הדאגות הללו מוגזמות (למשל: איום ממשי על ביטחונו).
* תרופות. לדוגמא, האם אמא התחילה ליטול לאחרונה תרופה שינה? האם היא נוטלת תרופה מסוימת יותר מאשר קודם לכן? תופעות לוואי תרופתיות (כדוגמת בעיות נשימה, קצב לב בלתי סדיר או רעידות) עשויות לעתים להיות סימן לתסמינים של חרדה. בנוסף, שימוש מופרז בתרופות (או אלכוהול) עשוי להצביע על ניסיונות ל"ריפוי עצמי באמצעות תרופות".
* מצב רוח כללי. תחושת דיכאון וחרדה שלובות זו בזו פעמים רבות. בכי רב, אדישות ואובדן עניין בפעילויות שקודם לכן היו מקור לעניין רב הם סממנים אפשריים לדיכאון.

אושר – חוסן בפני חרדה ודיכאון: ראיון עם פרופ' אורן קפלן בערוץ 2

טיפול בחרדה דרך עזרה עצמית – Self help

חלק ממאפייני התקופה המודרנית, ובעיקר מאז כניסת האינטרנט לחיינו, היא יכולתם של אנשים למצוא דרכים חדשות לעזרה עצמית. את הפרק הנוכחי במאמר נקדיש לסקירה של השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדה באמצעים אותם ניתן להפעיל באופן עצמאי. יש להדגיש שכמו כל מיומנות אחרת בחיים, אי אפשר לצפות לפתרונות "קסם". יש צורך באימון ורכישה הדרגתית של המיומנות כדי שהיא תהיה אפקטיבית כנגד החרדה. עם זאת, אלו שיטות הפועלות בצורה וודאית וניתן לבחור מהמגוון שלהלן את השיטה או השיטות המתאימות לכל אחד באופן אינדיבידואלי.

חשוב להבין שלא כל אחד נמצא במצב המתאים לעזרה עצמית ולעיתים נדרשת עזרה של איש מקצוע, לפחות בשלבים הראשונים של הטיפול. מצבי חרדה מאופיינים באי וודאות וחוסר אונים. עזרה עצמית, לעומת זאת, מאופיינת בשליטה ומיומנות. לעיתים נוצרת "התנגשות" פנימית בין שני הגורמים הללו, מה שלא מאפשר לפרט שימוש יעיל בטכניקות של העזרה העצמית. כמו בהתנעה של מכונית בעזרת כבלי הצתה, נדרש לעיתים מקור אנרגיה חיצוני כדי ליצור את הניצוץ שיפעיל את המנוע. אין טעם להיות מתוסכל ולהילחם במצב מסוג זה. עדיף לבקש עזרה מקצועית ואחרי תקופה מסוימת לנסות שוב להפעיל את כלי העזרה העצמית באופן עצמאי. ישנו סיכוי גבוה שכלים אלו יהיו יעילים אחרי התמתנות מסוימת של החרדה ויעזרו, לא רק לשפר את המצב באופן מיידי, אלא גם לשמר את ההישגים לטווח הארוך.

כלים לעזרה עצמית

ההוראות והשפה בהמשך בגוף זכר לצורך נוחיות הכתיבה בלבד.
ההוראות רלוונטיות כמובן לנשים ולגברים כאחד.

1. הרפית שרירים

הכול נמצא בראשך… בזרועך, ברגלך ובידיך.
הרפיית שרירים, ולמעשה כל הטכניקות שיתוארו בהמשך, כוללות רכיבים של טיפול בגוף. החרדה באה לידי ביטוי לא רק באופן פסיכולוגי אלא גם בתסמינים גופניים. לדוגמא, קוצר נשימה, מתח שרירים, נשימות מואצות עד כדי היפר-ונטילציה, דפיקות לב מואצות ועוד. תסמינים גופניים אלו מתדלקים את המחשבות שמייצרות חרדה. לפיכך, טיפול בסימפטומים גופניים אלה עשוי להוריד את תחושת החרדה. הטיפול הזה מפתיע ביעילותו, אך גם ברציונל שמפעיל אותו. על פי רוב אנחנו חושבים באופן סיבתי כלפי החרדה, כלומר, אם נמצא את המקור הפסיכולוגי לחרדה ונטפל בו, גם הגוף ירגע. אולם באופן מעניין, אם הגוף רגוע, גם אם מקור החרדה הפסיכולוגי לא השתנה כלל, האם נחוש חרדה? התשובה כמובן שלא. מסתבר שגם אם הנושא המטריד ממשיך להטריד באותה עוצמה, אולם הגוף רגוע, מצב החרדה נעלם, החשיבה הופכת ליותר רציונלית, ובעקבות זאת גם הנושא שמטריד לפתע מטריד פחות. המצב החדש הרבה יותר מתאים לטיפול בהיבט הפסיכולוגי והסיכוי להצליח בו גבוה יותר לעומת המצב הראשוני בו גם הנפש מוטרדת וגם הגוף מוטרד. מסתבר שעם תרגול נכון ניתן להדוף את התסמינים הגופניים של החרדה ולהשתחרר מאחיזתם. בעקבות זאת הרווחה האישית תשתפר ומצב החרדה יפחת.

הרפיית שרירים הדרגתית – שיטת ג'ייקובסון

הרפיית שרירים הדרגתית הינה טכניקה פשוטה שבולמת את החרדה ע"י שחרור הדרגתי של קבוצות שרירים – אחרת כל פעם. יעילות השיטה אומתה ע"י אדמונד ג'ייקובסון רופא משיקאגו עוד לפני 75 שנה. הוא תיאר את שיטה בה לא נדרש דמיון או כוח רצון. מאחר והגוף מגיב למחשבות מעוררות חרדה ע"י יצירת מתח בשרירים, ומאחר והמתח בשרירים גורם למחשבות תורמות חרדה, הרי שכך מופעל תהליך שלילי מעגלי . עצירת המתח בשרירים גורם להפסקת המעגל והורדת החרדה כיוון שמחשבות חרדה לא יכולות להתקיים בגוף רגוע ורפוי.
הלחץ והמתח באים לידי ביטוי גופני במיוחד בצוואר וכתפיים לעיתים יש סימפטומים של כאבי ראש, כאבי גב, מתח בלסתות, לחץ בעיניים, לחץ דם גבוה, חוסר שינה ועוד. כמו כן קיימת השפעה על התחושה בבטן ועל מתח שרירים כללי בגוף.
מגוון בעיות אלו יכולים להיפטר ע"י תרגול קבוע בהרפיה שיטתית של קבוצות שרירים בגוף.

כיצד לעשות זאת?

שיטת ג'ייקובסון כרוכה במתיחה והרפיה של קבוצות שונות של שרירים באופן רציף. בכל פעם יש למתוח ולהרפות קבוצת שרירים אחרת למשך 10 שניות בערך והרפייתם באופן מיידי. לאחר הרפיה במשך 15-20 שניות חוזרים על התהליך על אותה קבוצת שרירים. לאורך כל הזמן יש לשים לב לתחושה באותה קבוצת שרירים, ובעיקר לאחר ההרפיה. רק לאחר תחושת הרפיה משמעותית ממשיכים לקבוצת השרירים הבאה.
יש להתאמן בשיטה זו לפחות פעם ביום למשך 20 דקות, רצוי פעמיים ביום. עם זאת, גם תרגול של כ-5 דקות בכל פעם (אחת מהן במיטה לפני ההליכה לישון) עשוי להביא תוצאות טובות למדי. לאחר תקופה של שבועיים שלושה ניתן לחוש כיצד זמן התגובה בו מגיעים לתחושת ההרפיה מתקצר באופן משמעותי ולמעשה הוראה עצמית להרפיה יכולה להתרחש תוך שניות בודדות.

הנחיות:

שכב בתנוחה נוחה במקום שקט, אל תצליב ידיים או רגליים. ניתן לבצע את הפעולה גם בישיבה בתנוחה נוחה. עדיף לעצום את העיניים במהלך התרגיל. לאחר מציאת התנוחה הנכונה יש לקחת 3 נשימות עמוקות, ובזמן הנשיפה החוצה לדמיין את המתח הפנימי שלך זורם ממך כלפי חוץ. כעת קמץ אגרופיך ושמור אותם קמוצים למשך 10 שניות (ניתן להעביר בדמיון את מתח השרירים של הגוף לאגרוף הקמוץ). ואז שחרר לאט את האגרוף במשך 15-20 שניות. יש לבצע כעת הפסקה ל 15-20 שניות ולבצע תרגול נוסף על האגרוף. בסיום יש לעבור לקבוצות שרירים נוספות בגוף: שרירי הפנים, הצוואר, הכתפיים וכו'.

2. הרפיית מחשבות ‏

מרגע יקיצתנו ועד ההירדמות פועל מוחנו בתכונה מתמדת. מסתבר שלעיתים תחושות החרדה מאיצות את מרוץ המחשבות. הפרק הבא מציג טכניקות של דמיון מודרך ומדיטציה שמסייעות בעזרת תרגול יום יומי להרגעת המחשבות ולריכוז עצמי. שליטה בטכניקות פשוטות אלו מסייעת בהגנה אל מול תחושת החרדה ולהשגת תחושות שלווה.

דמיין ש…

דימויים הם חלק מדפוסי המחשבה שלנו. החיזיון המנטלי שאנו מדמיינים יכול להשפיע על התנהגותנו ועל כוח רצוננו המודע והרצוני. כוחו של הדמיון הוא מדהים. למשל, נסו לדמיין פרוסת לימון הנמצאת מתחת ללשון. שימו לב שמתחילה הפרשת רוק בפה כאילו הלימון באמת נמצא שם. בניסוי מסוים נתנו לאנשים לראות תמונות ובדקו בעזרת סורק מוחי אילו חלקי מוח מופעלים בזמן ההתבוננות בתמונות המציאותיות. לאחר מכן ביקשו מאותם אנשים לעצום את עיניהם ולדמיין את התמונות שראו קודם לכן. הסתבר שאותם אזורי מוח הופעלו שוב, כאילו התמונה האמיתית נצפית שוב בעזרת העיניים. מכאן שהדמיון שלנו אינו רק "פרי דמיון" אלא הוא מאוד מציאותי. הדמיון יכול להכתיב מה שבסופו של דבר יחווה במציאות. זו הסיבה שהדמיון משמש כלי שיוצר חרדה, אנחנו חושבים על כל מיני דברים שעלולים לקרות, אבך באותה מידה, הדמיון יכול לשמש ככלי טיפולי להרפיה ולהפחתת חרדה.

דמיון מודרך

דמיון מודרך הוא שיטה שמשתמשת בדמיון מכוון לשינוי התנהגות. באופן מודע ניתן ליצור בעזרת הדמיון חוויות מנטליות שישמשו בהמשך כוח המונע חרדות. השיטה פשוטה מאוד וניתנת לתרגול כמעט בכל מצב. היא דורשת בסך הכל לעצום את העיניים ולדמיין תמונה רגועה ובטוחה. בעזרת אותה תמונת רוגע ניתן להקטין את תסמיני החרדה. המפתח לשימוש מוצלח בשיטת הדמיון המודרך הוא לתרגל אותה בשעה של נינוחות או בעזרת יצירת נינוחות בעזרת הרפיה שרירית. אמנם גם הדמיון עצמו מרגיע, אך עדיף לתרגל אותו כשהגוף נמצא בהרפיה (ראה את הסעיף הקודם על הרפיה שרירית).

הנחיות:

יש לבחור מקום בו ניתן לתרגל ללא הפרעות חיצוניות. עם זאת, בשלבים מאוחרים יותר לאחר למידת הטכניקה, דווקא תרגול במקום סואן שהוא חלק מהיום-יום עשוי להוות כלי חשוב להתמודדות עם לחץ וחרדה. כידוע, החרדה אינה ממתינה שנהיה במקום רגוע אלא יכולה לפרוץ בכל מקום, ובמיוחד במקומות סואנים או מלחיצים. בכל מקרה, לצורך התחלה עד רכישת המיומנות חשוב להכין תנאים נוחים ושקטים לפעולה. לפני העבודה עם הדמיון יש להשתמש בטכניקות שתוארו קודם לכן לצורך הירגעות והרפיה שרירית. אפשר לסרוק בדמיון את שרירי הגוף, משרירי הפנים למעלה, ואחריהם שריר אחר שריר, דרך הצוואר, הכתפיים, הידיים, הבטן, הגב, האגן והרגליים וכפות הרגליים, ולוודא שהגוף נכנס למצב רגוע והרמוני מבחינה שרירית. יש לשמור על נשימה רגילה, נעימה ורגועה. תנאי בסיס אלו ישמשו קרקע טובה לתהליך מוצלח של דמיון מודרך.
כעת אפשר להעלות בדמיון תמונה של מקום נעים. רצוי לבחור מקום ניטראלי שאינו בעל מטען רגשי משמעותי וללא אינטראקציה חברתית משמעותית. למשל, תמונה של ים, יער, מקום יפה בו היית בו בעבר או ראית בסרטים וכדומה. תמיד בסיום התרגיל יש לפתוח את העיניים, להתמתח היטב ולחזור לערנות מלאה, זאת למעט מצבים בהם התרגול נעשה במיטה לפני השינה, ובו חלק מהמטרה יכול להיות גלישה נעימה אל תוך השינה.
אפשר לשלב במהלך התרגיל שמיעת מוזיקה נעימה, כל אחד לפני העדפותיו האישיות. הרעיון הכללי הוא ליצור מצב רגוע הן ברמה של שרירי הגוף והן ברמה של הדמיון. שילוב זה של רוגע בגוף ובנפש הינו ההפך המוחלט ממצב חרדה וסותר אותה, כפי שחומר סותר חומצה מנטרל את פעילותה הדורסנית.

דוגמא לתרגיל דמיון מודרך של חוף ים

הערה: ניתן להקליט לעצמך את הטקסט הבא, ולהשמיע אותו בעזרת קלטת עם עיניים עצומות. עם זאת, אין צורך לעקוב באמת אחר ההוראות הקונקרטיות הללו וכל אחד יכול לבנות לעצמו את סיפור הדמיון שלו, כל פעם מחדש.
אתה יורד במדרגות עץ לחוף יפהפה, כמעט ריק מאדם ומשתרע למרחקים עד אין סוף, ככול שהעין יכולה לקלוט. החול בהיר, כמעט לבן, רך ועדין למגע. אתה פוסע ברגלים יחפות ומרגיש את מגע החול בבהונות רגליך. אתה מרגיש נפלא לצעוד לאט על החוף המקסים. אתה שומע באוזניך את אוושת הגלים. אתה עוקב בעיניך על גלישת הגלים, הקול מרגיע אותך ואתה מסוגל לרוקן את ראשך מכול מחשבותיך. אתה עוקב אחרי הגלים איך הם מתגלגלים מתקרבים לחוף מתרוממים ומגיעים לחוף ומתנפצים, אחד, אחד, אחרי השני. אפשר לראות כיצד חוזר על עצמו התהליך בו הגלים בשפל ואז מתרוממים לשיא ומגיעים לחוף ומתנפצים.
הים יפהפה בצבע כחול עמוק, כל כך מרגיע להסתכל על הים עד האופק. אתה עוקב אחרי קו האופק לכל הצדדים ימינה ושמאלה עד כמה שתוכל לראות למרחק ניתן לגלות למשל שקו האופק מתקמר כלפי מטה לפי קו כדור הארץ. אתה סורק במבטך את הים ומגלה באופק הרחוק סירת מפרס קטנה. המראה כולו מרגיע אותך מאוד… אתה ממשיך ללכת לאורך החוף ואתה חש בריח האוויר הרענן, המלוח של הים… אתה ממלא את ריאותיך שאיפת אוויר עמוקה, ואז נשיפה… ואתה מרגיש רענן ויותר רגוע.
מעל ראשך עפים שני שחפים לכיוון הים… הם מאוד חינניים ואתה מרגיש חופשי כמוהם. אתה במצב רגיעה הולך לאורך החוף. מרגיש את משב הרוח בפניך ואת חום השמש חודר לצווארך וכתפיך. תחושת חום השמש מרגיעה אותך ואתה חש סיפוק עצום להיות על חוף הים היפהפה הזה.
אתה רואה כסא נוח ואתה מגיע אליו ומתיישב. ונשען אחורה ונרגע עוד יותר . עוד מעט תעצום את עיניך ותקשיב לאוושת הגלים. איך הם מתנפצים וזורמים, וקצב הגלים נושא אותך עמוק יותר ויותר להרגשה נהדרת של שלווה ושקט.

‏תרגול דמיון מודרך של יער

אתה צועד על שביל , עמוק בתוך יער, מסביבך עצים גבוהים, עצי אורן, אלונים, עצי פרי יפים… נסה לראות אותם. רחש של אוושת הרוח שנושבת מבעד הצמרות מרגיעה אותך וגורמת לך להרפות את עצמך. אתה מריח את ריח האדמה הלחה של היער, ואת ריח הצמחיה. אתה מסתכל למעלה דרך צמרות העצים הגבוהים ורואה פיסות שמי תכלת. אתה רואה שהשמש גבוהה מעל בשמים. קרניים חודרות מתפצלות מבעד לעצים עד לאדמה. אתה מסתכל על הדוגמאות המורכבות של קרני השמש המסתננות דרך העצים והיער נראה לך דמוי ארמון נפלא, ממלא אותך בתחושות שלווה וכבוד לטבע. מרחוק נשמע רחש מים זורמים בשצף, ככול שאתה מתקדם הרעש גובר, ואתה מגיע לנחל זורם. אתה מתבונן במים הזורמים ומבחין בברק שנוצר מהשתקפות האור במים .אתה מדמיין את עצמך יושב וחש מאוד בנוח. נשען על עץ או על סלע ואולי אף נשכב על דשא רך. אתה יכול לראות את הזרם העובר בין הסלעים. האבנים בגוונים של חום, אפור, לבן. רעש המים מהנחל כל כך מרגיע ואתה נסחף בתחושות השלווה… שאף נשימות עמוקות ומרעננות ושקע על הדשא, או על מצע עלים או בכל מקום נוח אחר, ותן ליער הקסום למלא אותך בתחושות עמוקות של שלווה ושקט…

תרגיל ספירת נשימות

אתה יושב בשקט ומתמקד בנשימות: שאיפות ונשיפות. כל פעם כשאתה נושף ספור את גלי הנשימה. ספור עד עשר או יותר נשימות. ואז התחל מהתחלה. בכל פעם שמחשבותיך מתחילות לנדוד, החזר אותם על ידי שאיפות ונשיפות וספירתם. כשאתה מתחיל לדמיין תמונות ומנהל שיח פנימי אל דאגה, אל תשפוט את עצמך חזור שוב לספירה. אם אתה מאבד את הספירה , החל שוב מאחד קדימה או ממאה לאחור. אחרי שאתה מתרגל זמן מה את מדיטציית הספירות, אפשר לוותר על הספירה ולהתרכז בנשימות בלבד. שאיפות, ונשיפות. מטרת הספירה לעזור להתמקד.

חשיבה מעשית (מה שאתה חושב זה מה שאתה מקבל…)

תאר לך שני אנשים שנקלעו לפקק תנועה בשעת לחץ. אחד חש עצמו לכוד וחושב לעצמו מחשבות הבאות: "אני לא יכול לעמוד בזה, אני חייב לצאת מפה, איך הכנסתי את עצמי למצב כזה?" הוא חש לחץ כעס ותסכול. האדם השני לעומתו תופס את המצב בפקק דווקא כהזדמנות להירגע, לשבת נינוח, לשים קלטת מוסיקה חדשה. הוא אומר לעצמו: "יש לי הזדמנות להתאים את עצמי לקצב התנועה להביא עצמי להרפיה, להוריד את המתח ע"י תרגילי נשימות והאזנה למוזיקה". הוא חש תחושת רוגע והשלמה עם המצב.
כמובן שבשני המקרים המצב ה"אובייקטיבי" זהה, אך ההרגשה הסובייקטיבית והתגובה למצב שונים לחלוטין. כל אחד מהדמויות מגיב פנימית שונה ויש לו שיחה עצמית אחרת. למעשה, מה שאנו אומרים לעצמנו כתגובה לכל מצב נתון זה מה שיקבע את מצב רוחנו והרגשתנו. אנו סבורים שהמציאות החיצונית קובעת את חווייתנו, אולם בפועל הפירוש והמחשבות שלנו לגבי מה שקורה מייצרות את ההרגשות שלנו ואת התפיסה של המציאות. ישנם כמובן מצבים אובייקטיביים חמורים יותר, לדוגמא, מצב של מחלה או תאונה, אולם גם אז אנשים שונים יפרשו באופן שונה את המציאות ובמיוחד את ההשלכות של מה שקרה כלפי העתיד. לקיחת אחריות מרצון על המציאות (נכון, יותר קל להאשים את החוץ והסביבה, אבל בסופו של דבר זה גם מדכא יותר ומעורר יותר חוסר אונים וחרדה) תחזיר את המושכות לידך. זהו אחד המפתחות החשובים בהם אתה זוכה בחיים מאושרים יותר ונטולי חרדה.

3. הסרת יצרני קטסטרופות

מה יקרה אם… המטוס ייפול? או ייחטף? יקרה משהו למשפחה שלי? אם תקרה לי תאונה? אם אכשל בבחינה? יפטרו אותי מהעבודה? בן הזוג שלי יעזוב אותי? ואם מישהו יראה שאני בחרדה? אולי יחשוב שאני משוגע? אין גבול למחשבות קטסטרופאליות. הבסיס למחשבות הללו נובעים מהן העובדה שאנו בני תמותה. קשה להכיר בכך, אבל מרגע שנולדנו… אנחנו הולכים למות. איננו אוהבים לחשוב על העובדה הזאת, אבל היא כורח המציאות. אנו מדחיקים לפיכך את קיומה של המציאות הזו, אבל נותרים חרדים כל הזמן, הן מהמוות והן ממגבלת ההזדמנויות שעומדת בפנינו למממש את עצמנו בזמן הקצוב והבלתי וודאי שעומד לרשותנו. במידה רבה, חוויה נפשית זו, תחת צילו של המוות, היא המקור העיקרי לחרדה האנושית. חרדת פרידה מבן זוג, חרדת טיסות, חרדת בחינות, כולן בסופו של דבר קשורות למרכיבי האובדן והעובדה שהחיים אינם אינסופיים, כך שלא ניתן יהיה בהכרח להשיג את התיקון המצופה. הכרה בכך שזוהי חוויה אנושית אוניברסלית תוכל להרגיע במידה מסוימת חרדות ולמנוע הערכה מופרזת של מצבים בחיים.
יצירת מחשבות קטסטרופה בנויה על הגזמה בהערכת משמעות התוצאות השליליות והגזמה בהרגשת חוסר היכולת לטפל בהם. ניתן עם זאת לקרוא תיגר על מחשבות קטסטרופאליות. ישנן לפחות שלוש שיטות לעשות זאת: 1. לזהות אותן; 2. להתווכח איתן ועם מידת נכונותן; 3. להחליף אותן במחשבות ריאליות יותר. למעשה גישה זו היא הבסיס לטיפול הפסיכולוגי בשיטת CBT – תרפיה קוגניטיבית התנהגותית.
לדוגמא: פחד ממחלה קשה. דפוס המחשבה הקטסטרופלית יבוא לביטוי במחשבה: אין לי אנרגיה, אני עייף כל הזמן, אולי יש לי סרטן, ואם יאבחנו לי סרטן זה הסוף שלי. אני לא מסוגל לשאת זאת…
שלבי העזרה העצמית: זיהוי המחשבה המעוותת: א. "בגלל שאין לי אנרגיות ואני מרגיש עייפות, כנראה שיש לי סרטן"; ב."אם זה המצב אני לא יכול לתפקד". יש לזהות מחשבות מעוותות מסוג זה, להתווכח איתן ולהחליף אותן. האם עייפות היא באמת סימן מרכזי לסרטן? האם יש אנשים עייפים שאין להם סרטן? פקפק בתוקף המחשבות המעוותות. כמה הסיכון הוא ריאלי? כמה גרוע ונורא זה באמת? נניח שאפילו ימצאו אצלי סרטן. האם באמת אתפרק לגורמים? האם לא אוכל להמשיך לחיות? האם אין המון אנשים שחלו בסרטן והחלימו והמשיכו לחיות שנים רבות? כמה פעמים ההרגשה הזו תקפה אותי בעבר, וכמה פעמים גיליתי בדיעבד שזו היתה דאגת יתר? ואם אכן הכי גרוע קורה, האם אין אפשרות שאוכל להתמודד?
החלף את המחשבות בממשיות יותר כמו: "חוסר אנרגיה יכול להיות תסמין לכל מיני בעיות גופניות ופסיכולוגיות הגיוניות, כמו וירוס חורף נפוץ, תשישות, לחץ מוגבר בעבודה, התייבשות וסתם דכדוך. לאו דווקא סרטן. ואם באמת יהיה מדובר בסרטן, גם אם זה לחלוטין לא סביר כרגע, גם בזה ישנן שיטות להתמודד.
דוגמא נוספת: פחד לדבר לפני קהל. מחשבות בעלות אופי קטסטרופאלי יטענו: מה יקרה אם אחטוף התקפת חרדה כשאני מדבר בפני קהל? אולי אתמוטט? אולי אשתתק? אולי יחשבו שאינני שפוי? איזה בושה ועלבון, לא אוכל לעמוד בזה. יש לזהות את המחשבות הללו, לפקפק באמיתותן ולהחליף אותן במחשבות מציאותיות: "בעבר התמודדתי בהצלחה עם מצבים כאלה, אהיה מסוגל להתמודד גם כעת. חוץ מזה, אנשים מתייחסים בהבנה לתופעות של לחץ להופיע בפני קהל. אפשר אפילו לשתף אותם בכך שאני מתרגש, הם בוודאי יעודדו אותי…"
דוגמא נוספת: פחד לאבד את העבודה. מחשבות בעלות אופי קטסטרופאלי: יש מיתון ומצב כלכלי קשה במשק ובארגון שלי, יפטרו אותי מהעבודה ולא יהיה לי כסף לשלם שכר דירה. אנחנו ניזרק לרחוב. אהיה תלוי בחסדי אנשים זרים… זהה מחשבות אלו, פקפק באמיתותם והחלף אותם במחשבות ריאליות :"מה האפשרות שבאמת אאבד את משרתי? האם באמת אשאר חסר בית? החברה שבה אני עובד אינה במצב גרוע כל כך. רוב השכירים עדיין עובדים, הם לא מפטרים אנשים. אני טוב במה שאני עושה.יש לי משפחה תומכת. יש לי חברים שיעזרו לי במידת הצורך. יש לי קצת חסכונות. אוכל גם לקבל דמי אבטלה. אולי יהיה קשה אבל לא קטסטרופאלי.

‏4. התעמתות עם פחדיך

הדרך היעילה ביותר להתגבר על חרדותיך היא להתמודד איתם. המשך הכחשת מצב החרדה רק מחמיר אותו. לאנשים רבים נדמה שזה פשוט לא אפשרי להתמודד אל מול פוביה שמציקה ומאיימת. הרי הפוביה גורמת להימנעות ואם הייתי יכול להתמודד לא היתה לי את החרדה מלכתחילה. הפתרון לפיכך הוא לבצע את החשיפה בצורה הדרגתית, כך שתוכל להתעמת עם פחדך צעד קטן אחרי צעד. השיטה נקרא "הכהייה שיטתית" (דסנסיטיזציה סיסטמטית) שמשמעותה טיפול של חשיפה בשלבים למוקד החרדה.
הטיפול כולל למעשה תהליך המפחית לאט את הרגישות שלך לפוביות שלך. אתה חושף את עצמך למצב המאיים ע"י פעילות בסולם דרגות, שמעמת אותך בהדרגתיות עם הפוביה כשהמטרה הסופית היא ביטול מוחלט של הרגישות שלך לפוביה. הנחת היסוד היא שהפוביה הינה חסרת יסוד מציאותי. לדוגמא, פובית הטיסות, פובית הבחינות, פוביה מחיה כלשהי, אינם מייצגים סכנה אמיתית, לפחות לא בעוצמה בה היא נחוות. לפיכך, אם בסופו של דבר ניתן יהיה להתעמת בצורה ישירה עם הפוביה, ולראות שכלום לא קורה, הפוביה תעלם. לדוגמא, אדם הסובל מפובית כלבים, לא מסוגל להתקרב לכלב. עם זאת, במידה ויוכל ללטף כלב ואף לגדל כלב בביתו, הפוביה תעלם לחלוטין. הכהייה שיטתית תפעיל סדרה של שלבים שתביא לכך שהאדם הפובי יוכל בסופו של דבר להגיע לרגע בו ילטף כלב ואף יגדל כלב בביתו. הטיפול בעזרת חשיפה כולל תהליך של ניתוק הקשר בין מצב הפוביה ותגובות החרדה למצב (לדוגמה עמידה מול קהל), ולאחר מכן ייחוס תחושות הרפיה ורוגע לאותו מצב. הפוביה תלויה במצב מסוים מאוד שמאיים בצורה לא מציאותית המתריע לכאורה על סכנה. כאשר מצליחים לבטל את הרגישות למצב הפובי הוא הופך להיות מצב רגיל ולא מאיים.
יצירת סולם החשיפה: חשיפה נוצרת ע"י סולם מודרג שמביא אותך צעד אחרי צעד בהדרגה קרוב יותר למצב המפחיד. רצוי לייצר 10-15 שלבים. לעיתים יהיה צורך בתמיכה וליווי בצעדים מסוימים, במיוחד אלו שמעלים את רף הפחד. בכל שלב תן לעצמך ציון חרדה, מה עוצמת החרדה בין 0-10 כאשר 10 מייצג חרדה בלתי נסבלת ו-0 העדר חרדה מוחלט. השתמש בשיטות של הרפית שרירים ודמיון מודרך כדי להפחית חרדה בכל שלב. אל תתקדם לשלבים הבאים אלא אם סולם החרדה מהשלב הנוכחי נמוך מהציון 3.
לדוגמא, סולם התמודדות עם פובית מעליות:
1. הסתכל באינטרנט על מעליות, קרא על מעליות
2. דמיין כיצד אתה עולה במעלית
3. מצא קניון שבו יש מעליות שניתן להתבונן עליהן גם מרחוק
4. עקוב אחרי תנועת המעליות מרחוק, בחן כיצד הן עולות ויורדות.
5. עמוד בתור לכניסה למעלית, אך אל תיכנס
6. עמוד בתוך מעלית חונה יחד עם איש התמיכה שבחרת.
7. עמוד במעלית חונה לבדך.
8. עלה או רד קומה אחת יחד עם איש התמיכה שלך.
9. עלה או רד קומה אחת לבדך כשאיש התמיכה שלך מחכה לך ביציאתך.
10. עלה או רד שתי קומות יחד עם איש התמיכה שלך.
11. עלה או רד שתי קומות לבדך כשאיש התמיכה שלך מחכה לך ביציאתך
12. עלה או רד שלוש קומות יחד עם איש התמיכה שלך.
13. עלה או רד שלוש קומות לבדך כשאיש התמיכה שלך מחכה לך ביציאתך
14. סע לבד במעלית.

דוגמא לסולם טיפול בחרדת טיסות:
1. דמיין מקומות בעולם אליהם תרצה להגיע
2. תכנן שלבים שונים בנסיעה לחו"ל
3. התייעץ עם סוכן נסיעות לגבי טיסה אפשרית
4. גלוש באינטרנט באתרי תיירות ובדוק מחירי טיסות
5. סע לשדה התעופה והתבונן על מטוסים ממריאים ונוחתים
6. שוחח עם טייס או אדם אחר שמתמצא בתעופה, הבן כיצד מטוס טס ופועל
7. נסה לארגן לעצמך סיור בתוך מטוס חונה
8. היכנס למעלית שקופה בקניון וכשהמעלית עולה ויורדת דמיין שאתה במטוס
9. הזמן טיסה קצרה בארץ, טוס לאילת, לחיפה, לראש פינה.
10. הזמן טיסת נופש קצרה ביעד קרוב, טוס לקפריסין או תורכיה.
11. טוס ליעד רחוק יותר.
את כל השלבים הללו רצוי לשלב עם הטכניקות שתוארו קודם לכן, הרפית שרירים, דמיון מודרך, הסרת יעדי קטסטרופות. שילוב השיטות משפר את יעילותה של כל שיטה בנפרד.

5. שינויים באורח החיים כאמצעי לטיפול בחרדה

התעמלות ופעילות פיזית על בסיס קבוע

תרגילים נמרצים על בסיס קבוע הם אחד מהכלים היעילים ביותר להקטנת חרדות. פעילות ספורטיבית מפרישה בגוף חומר שנקרא אנדורפינים וכן חומרים נוספים. אלו נותנים תחושה חיובית וכוח חיסוני נוגד חרדה.
כפי שצוין קודם לכן, חרדה מעוררת תגובה ספונטנית של הגוף לברוח או להילחם – fight or flight. תרגול גופני משחרר ומשמש פורקן טבעי של אדרנלין שמגביר תחושת רעננות ומרץ ומקטין בצורה פיזיולוגית את הנטייה למצבי פוביה. החיה בטבע במצבים של פעילות גופנית אינה פנויה להתעסק עם פחד. בשלב הזה היא עסוקה בפעילות של חיים. האדם אינו שונה במובן זה מהאופן בו הטבע תכנת את מצבי ההתמודדות מול החרדה.
תכנית תרגול גופני צריכה לכלול תרגול אירובי, לפחות 3 פעמים בשבוע בין 20 ל 30 דקות בכל פעם. יש לתרגל בהתאם לצרכים וליכולות. ניתן להשתמש במגוון פעילויות ספורט כגון ריצה, שחיה, רכיבה על אופניים, התעמלות אירובית, הליכה וכדומה. כמו כן יש צורך בחיסול רשימת התירוצים הנפוצה לשחרור מפעילות יומית כגון אין לי זמן, אני עייף מידי, משעמם, לא נוח וכדומה. יש להתייחס לפעילות הגופנית כתרופה טבעית, יעילה מאוד כנגד חרדה.

תזונה נכונה

נושא זה הוא מעבר לטווח העיסוק של מאמר זה, ורצוי לקרוא לגביו בהקשרים נוספים. עם זאת נציין בקצרה שיש גורמים תזונתיים שרצוי להתחשב בהם בעת הטיפול בחרדה, כמו לדוגמא הימנעות משתית קפה ומוצרים אחרים המכילים קופאין. מהצד השני, צמחים שונים נחשבים בעלי סגולות מרגיעות. בתי המרקחת מוכרים מוצרים שונים של תרופות טבעיות ללא צורך במרשם רופא שעשויות להפחית מצבי חרדה. באופן כללי, תזונה מאוזנת ומסודרת היא מתכון טוב לבריאות באופן כללי, אבל גם ליציבות ומניעת תנודות רגשיות בתקופות בהן ישנן מצבי חרדה ולחץ.

טיפוח ופינוק עצמי

במרוץ החיים שוכחים לעיתים שהמטרה המרכזית של החיים היא גם להנות מהם. מצבי לחץ וחרדה מסמנים לעיתים שהפרט שכח את הבסיס ועסק בצורה מופרזת בעבודה או נושאים אחרים מעוררי חרדה. לעיתים חזרה אל היסודות הבסיסים של החיים משפרת בצורה ניכרת את איכות החיים של האדם הסובל מחרדה. מדובר בשמירה על שינה מספקת, אכילה נכונה, פעילות פנאי יומית לבילוי והנאה, פגישת חברים, זמן איכות עם המשפחה ועוד. אלו מסייעים בהפקת אנרגיה והתלהבות לביצוע כל התפקודים והשגת המטרות של החיים. הם חיוניים במיוחד במצבי לחץ וחרדה. הקפד על לפחות שעה אחת ביום שמיועדת רק לטיפוח ופינוק עצמי. שמור על יום בשבוע בו אתה מקדיש את הפעילויות לעצמך ולמה שאתה אוהב. צא לחופשה קצרה. סוף שבוע או אפילו שבוע שלם עשויים לחדש מצברים, ואין צורך לתכנן אותם זמן רב מראש.

פשט את חייך

סגנון החיים המודרני הינו גדוש ועמוס. הוא מהווה את אחד מגורמי תחושות החרדה הטיפוסיים. הורדת הגודש והעומס, וחזרה מסוימת את המקורות הפשוטים של החיים עשויה לשפר את ההרגשה הכללית. אין הכוונה כמובן בחיי סגפנות או וחסך. עם זאת, לא מזיק להוריד כמה שעות שבועיות של טלוויזיה, שעות נסיעה בפקקי תנועה, מענה אובססיבי לטלפון הסלולרי, הקשבה לכל מבזק חדשות כל חצי שעה, ועוד דברים פשוטים מסוג זה. במקום זה הוסף לפעילות הקבועה הקשבה למוסיקה, פעילות יצירתית ותחביבים, ואפילו זמן פנוי ללא כל מעשה.

6. התמודדות מיידית עם מצבי חרדה

התנגדות ומאבק בדאגות לא יבריחו אותם, להיפך, ככל שתנסה לסלק אותם הם יטרידו אותך יותר, כאילו שאתה מודה בכך שאינך מסוגל להתמודד עימן. לחליפין ניתן לטפח מחשבות ותגובות שמצהירות: "אני מסוגל להתמודד עם זה, עשיתי זאת בעבר". קבלת תסמיני הדאגה כחלק טבעי של החיים הוא מפתח חשוב להצלחה בהתמודדות עם חרדה. "הנה שוב התקף החרדה מגיע, הנה התחושות המשונות בגוף, דפיקות הלב, הידיים שמזיעות, הסחרחורת, אבל בעצם אין להם משמעות מאוד רצינית לחיים שלי. התופעות יחלפו מהר, רוב האדרנאלין שהופרש לגוף ייטמע בו תוך כ-5 דקות ולאחר מכן תחזור ההרגשה הטובה יותר". יש להבין שתגובות חרדה מוגבלות מאוד בזמן. רוב הסבל מהחרדה נובע ממחשבות על ההתקף שהיה וההתקף הבא, ועל הפגיעה והעלבון בכך ש"אני סובל מחרדה". קבלת העובדה שחרדה היא חלק טבעי מהחיים בטבע, מעין פעמון אזעקה ממצבי סכנה שמרתיע פעמים רבות באופן שגוי, עשויה להרגיע באופן ספונטני את החרדה.
|מכאן שהשלמה וקבלת הסימפטומים ההתחלתיים של החרדה הם מאוד משמעותיים לטיפול בחרדה. חרדות ודאגות משאירות אותך חשוף ורגיש, ולא בשליטה ואף לפעמים בתחושת שיתוק. אם לא תפעל מייד, תחושות החרדה יתגברו. לפיכך כשתחושות אלו תוקפות אותך קבל זאת כעובדה, ואז נסה לנתב אותם למשהו אחר בצורה יצירתית. אל תנסה להילחם בהם אך גם אל תישאר פסיבי. הכן דרכי התמודדות כולל טכניקות שפורטו קודם לכן, דפוסי חשיבה ותשובה שתרצה להפעיל כנגד דפוסי החשיבה השליליים שעולים בך, וכן נתיבי התנהגות רצויים, כמו, יציאה לריצה ספורטיבית סביב השכונה למשך 20 דקות. רוב הסיכויים שבסיום הריצה התקף החרדה יעלם כלא היה. בכל מקרה, אל תימנע מפעילות. להיפך, בנה לך נתיב פעילות למצבי חרדה. אם ניתן הפעל תוכניות מתוחכמות: צפה בסרט, צא לריצה, דבר בטלפון עם חברים, וכדומה. כמובן שהנאות וריגושים מיידיים עשויים לנחם ולספק כתרופה נוגדת חרדה מיידית. בקש ממישהו קרוב לחבק אותך, עשה מקלחת חמה או אמבטיה מרגיעה, ארגן לעצמך ארוחה או חטיף טעים, מין, צפייה בקומדיה, קריאת ספר בדיחות, וכדומה. לעיתים אפילו פעילויות בסיסיות ביותר עשויות להספיק. ספור מ-100 עד 0 לאחור, חמם לעצמך משהו במיקרוגל, לעס מסטיק, ספור אנשים שעוברים ברחוב או בחנות, עשה מקלחת קרה, חבר מספרים על נייר, שחק במשחקי מחשב, וכדומה. כמובן ששיטות אלו עשויות לשמש כעזרה להתמודדות מיידית לרגשות חרדה פתאומיות, אך הן אינן יכולות להחליף שיטות להתמודדות ממשית עם החרדות.

7. זעם על החרדה

תחושות כעס והרגשת חרדה הם תגובות שאינן עולות בקנה אחד, אין מצב בו אפשר לחוות את שתי התחושות האלה ביחד. אם אתה מסוגל לחוש זעם כלפי החרדה, זה הרגע שהחרדה בדרכה לעזוב אותך, יש אמירות אותן אפשר להגיד כמו: "דיבוק צא! אני מאוד עסוק, סור מדרכי! מסתבר שגישה זאת יכולה להועיל לאנשים מסוימים. במקרים כאלה ניתן לבטא את הזעם באמצעות שיטות שונות ויצירתיות: להכות עם שני אגרופים קמוצים על כרית, לצרוח לתוך כרית או במכונית כשהחלונות מוגפים, להכות עם מקל מטאטא על מזרון, לרסק ביצים לתוך אמבטיה ריקה, לרוץ במהירות למרחקים קצרים, ועוד. מובן מאליו שאת הזעם יש להביע כלפי חפץ ניטראלי, במקום ריק בו לא יכול להתרחש נזק, וכמובן לא כלפי אדם אחר או באופן שיכול לפגוע באדם אחר.

8. גישה קוגניטיבית: אמירות מסייעות בהתמודדות עם חרדה

יש להתכונן ולתרגל אמירות שמסייעות כתגובה לחרדות. עם האימון ניתן לרכוש מיומנות כזאת כך שבשעת משבר האמירות קופצות באופן מיידי ומסייעות בהרגעת החרדה. כדאי להכין משפטי מפתח על כרטיסיות ולשלוף אותן ולקרוא אותן בעת הצורך.
ישנן מספר סוגים של אמירות להתמודדות :
1. אמירות לשם תכנון מראש להתמודדות במצבים קשים. למשל:
א. היום אצא מאזורי הנוחות שלי
ב. זאת הזדמנות עבורי ללמוד להתרגל בצרה נינוחה למצב החדש.
ג. על ידי שאתמודד עם הפחד מ… אוכל להתגבר על החרדות.
ד. כל פעם שאני מתמודד אני צועד צעד נוסף לשחרור מהחרדה.
ה. אני עושה את הצעד עכשיו כדי שאהיה חופשי לעשות כל מה שאני רוצה.
ו. אין דרך אחת נכונה לעשות את זה, מה שיקרה זה בסדר.
ז. ארגיש יותר טוב כשאהיה בתוך הסיטואציה.
ח. כל דבר שאעשה יהיה הטוב ביותר שאני מסוגל לעשות.
ט. אני משבח את עצמי על כך שאני מתמודד עם פחדי.
י. תמיד אפשר לסגת מהמצב אם יהיה צורך בכך.

2. אמירות להתמודדות כשנתקלים במצב קשה או מפחיד. למשל:
א. התמודדתי בעבר אוכל לעשות זאת שוב.
ב. להירגע, לאט לאט, אין צורך לפעול עכשיו מיידית.
ג. שום דבר רציני לא יקרה לי.
ד. זה בסדר לקחת פסק זמן, אוכל לפעול רק כמה שאני מסוגל היום.
ה. אהיה בסדר גמור. כבר הצלחתי עם זה בעבר.
ו. אינני חייב להיות מושלם, אהיה אנושי.
ז. אדמיין לעצמי שאני במקום רגוע בזמן שאקח את זה על עצמי.
ח. אוכל לפקח על דרגת החרדה שלי ולסגת מדרגה זאת אם יהיה צורך בכך.

3. אמירות להתמודדות כדי לעזור בשעת מצב לא נוח, בזמן תחושת חרדה. למשל:
א. אוכל לטפל במצבים או בהרגשות האלה.
ב. התחושות האלה הן תזכורת ליכולת ההתמודדות שלי.
ג. אוכל פשוט לקחת פסק זמן ולחכות שההרגשה הזאת תעבור.
ד. מגיע לי להיות בסדר עכשיו.
ה. זה בסך הכול אדרנלין וזה יעבור תוך כמה דקות.
ו. זה מייד עובר.
ז. אני יכול להמשיך.
ח. אלו רק מחשבות-לא מציאות.
ט. זאת רק חרדה- לא אתן לזה לגעת בי.
י. החרדה לא תזיק לי על אף שאני מרגיש לא טוב.
יא. שום דבר בתחושות האלה לא מסוכן.
יב. לא אתן לתחושות והרגשות אלו לעצור אותי אני ממשיך בפעילות שלי.
יג. זה לא מסוכן.
יד. אלו רק מחשבות חרדה ולא יותר מזה. אז מה.

4. אמירות כתגובה למחשבות שליליות והצהרות חיוביות כדי להיאבק בהן. לדוגמא:
א. מחשבה: זה בלתי נסבל; תגובה: אוכל ללמוד איך להתמודד יותר טוב עם זה.
ב. מחשבה: מה יקרה אם זה ימשיך כך גם בעתיד וזה לא ייפסק? תגובה: אוכל להתמודד עם זה כל יום קצת אין צורך להשליך את זה על העתיד.
ג. מחשבה: אני "דפוק", אני לא יעיל, אני לא מתפקד; תגובה: לכל אחד דפוס אישי להתמודדות עם מצבים. זה לא מקטין את ערכי בתור בן אדם.
ד. מחשבה: זה בלתי נסבל. תגובה: אוכל ללמוד איך להתמודד יותר טוב עם זה.

כמובן שלאנשים שונים שיטות שונות שיכולות לעזור. ישנם כאלה שמשפטי שכנוע כמו אלו שמתוארים כאן יראו מגוחכים ולא יעילים, אולם דווקא הרפיה שרירית או דמיון מודרך יעזרו להם, ולהיפך. מצא את הדרכים שיעילות עבורך, ואם הן אינן רשומות כאן, המצא אותן.

חרדת בחינות –
מאמר שפורסם במוסף ידיעות אחרונות לענייני סטודנטים

כמעט כל תלמיד או סטודנט חווה במהלך לימודיו לפחות מקרה אחד של חרדת בחינות. היא יכולה לבוא לביטוי למשל כמתח, התרגשות ואי שקט לפני בחינה. יש להדגיש עם זאת, שאין בהכרח קשר ישיר בין רמת הידע האובייקטיבי בבחינה לעוצמת החרדה. לעיתים הבחינה עצמה אינה קשה לפתרון אך התלמיד נכנס למצב של "בלק אאוט" – מעין הלם שמונע ממנו לענות על הבחינה בהתאם לידע וליכולת שלו. ננסה להבין ולהגדיר מהי חרדת בחינות ומתי רצוי לטפל בה כבעיה פסיכולוגית.
חרדת בחינות היא סוג של "חרדת ביצוע", כלומר, חשש מפני כישלון במשימה כלשהי. אלו מתרחשים כשאדם נדרש להוכיח ביצוע ויישום של יכולת, כמו במהלך בחינה, תחרות, משימה, הרצאה, הופעה בפני קהל וכדומה. הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות פסיכולוגיות הפוגעות במבוגרים וילדים, כולל אוכלוסיות בריאות ונורמטיביות. הן עלולות להתפתח ממספר גורמים ולא תמיד ניתן לזהות את הסיבה הבלעדית לבעיה. מקובל לחשוב שחרדה מושפעת מגורמי מצב שונים כגון בחינה, משימה או התמודדות כלשהי, מגורמים פסיכולוגיים כמו אישיות, אירועי חיים וסגנון חיים, כמו גם מגורמים פיזיולוגיים כגון תורשה, תהליכים כימיים במוח ועוד. מובן שישנה גם אינטראקציה בין הגורמים השונים, לדוגמא, ידוע שמצבי לחץ גורמים לתגובות פיזיולוגיות מסוימות.
למרות שכיום ישנם טיפולים יעילים למדי בתופעה, פחות משליש מהסובלים מחרדה פונים לטיפול. הדבר מושפע בעיקר מחוסר מודעות ודעות קדומות לגבי הטיפול הפסיכולוגי.
מאחר וחרדת בחינות וחרדות ביצוע הן סוג של הפרעת חרדה ומאופיינות כהתמודדות עם מצב לחץ ננסה לאפיין מהי חרדה באופן כללי ומהו מצב לחץ. לאחר מכן נתייחס באופן ספציפי לחרדת בחינות והתמודדות עם חרדות ביצוע.

מהי חרדה

חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. אדם שכלל אינו חווה חרדה לא ישרוד כיוון שלא ישכיל להיזהר מפני סכנות. זהו מנגנון קדום המצוי גם בקרב חיות ויצורים ירודים ששומר על ההישרדות בעולם. למשל, כאשר איילה בטבע מזהה רשרוש בשיחים היא נכנסת למצב חרדה מפני טורף שעלול לתקוף אותה. גופה נכנס למצב שמכונה "fight or flight" – "ברח או הילחם". קצב ליבה עולה וכל מערכות הגוף מוכנות להילחם על חייה. אחרי חלוף הסכנה המערכות הללו אמורות להירגע והגוף יחזור בסופו של דבר למצב שגרה. לפיכך, התלמיד שמרגיש דופק גבוה והתרגשות לפני בחינה, מצוי במצב טבעי לחלוטין של חרדה. כדי לשרוד בלימודיו עליו לעבור את הבחינה ויש בהחלט סכנה מציאותית של כישלון. כישלון כזה יגרום לעיכובי זמן בהתפתחות האישית אך יותר מכך ישפיע גם על דימויו העצמי והחברתי של התלמיד. מסתבר שמצב זה הוא גם גורם מוטיבציוני חשוב. תלמיד שלא חש כל חרדה מפני בחינות עלול לא להשקיע בלימודים מתוך אדישות ולגרום לעצמו בסופו של דבר כישלון. עד כה התייחסנו לצד החיובי והמועיל של החרדה כהגנה בפני כישלון ושיטת הישרדות בעולם. אולם כמו כל מנגנון ישנן גם תקלות. כמו גלאי עשן שמתחיל לצפצף ומתריע על שריפה בשל סיגריה אקראית שחלפה במסדרון, גם מנגנון החרדה עלול לתת התראות שווא. איילה שבורחת מכל שיח שנע ברוח תהפוך לחיה רדופת שדים ומותשת כיוון שתעסוק כל הזמן בבריחה מאויב שאינו קיים. חרדת הבחינות מתחילה להיות בעיה שצריך לטפל בה כאשר היא משבשת את איכות החיים של התלמיד (גם אם הוא מצליח בבחינות עצמן) וכמובן כאשר היא מתחילה לפגוע בביצועיו בפועל בבחינות. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסוימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים.
הסימפטומים של חרדת הבחינות באים לביטוי באופן רגשי, קוגניטיבי, גופני והתנהגותי.
רגשית – התלמיד חווה מתח פנימי, אי שקט ולעיתים אף תחושת ייאוש ודיכאון.
קוגניטיבית – נפוצים מצבי בלבול, שיכחה, מחשבות שליליות, אי התייחסות להוראות והסברים בבחינה, למידה לא מסודרת, הסחת הדעת ו"בלאק אאוט" (מעין תחושת ריקון ואי זכירה של החומר הנלמד).
גופנית – נפוצים האצה בדפיקות הלב, הזעה, כאבי בטן, סחרחורות, הפרעות בשינה ועוד.
התנהגותית – הימנעות למשל: אי הגעה לשיעורים ולבחינות, דחיינות ואי מסירת עבודות בזמן ובחירה במסלולי לימודים והתמחויות קלים רק כדי להימנע מהתמודדות. כמו כן נפוצות הפרעות הקשורות לאורח החיים כגון התבודדות חברתית, אכילה לא סדירה ומצבי רוח. כמובן שזו רשימה כללית ופעמים רבות מופיעים רק סימפטומים בודדים מתוך הרשימה האמורה.

מהו מצב לחץ או מתח נפשי ?

לחץ הוא מושג השאול מתוך הפיסיקה ואשר מתאר הפעלת כוח של גורם אחד על גורם אחר. הלחץ האנושי הוא אנלוגיה למצב הפיסיקלי האמור והוא מייצג מצב בו הסביבה או עולמו הפנימי של הפרט מפעילים עליו דרישות לפעולה כלשהי. בניגוד ללחץ הפיסיקלי שאותו ניתן למדוד באמצעים אובייקטיביים, הלחץ האנושי הוא סובייקטיבי ולכן יש קושי להתייחס אליו בכלים מדויקים.
המונח לחץ מופיע בהקשרים פסיכולוגיים שונים. לעיתים הוא מתואר ככוח שמפעילה הסביבה. לדוגמא, הורה דורש מילדו להתאמץ בלימודיו. נהוג לומר שהוא "מלחיץ" את הילד כדי שישתפר בהישגיו וישקיע יותר בבית הספר. לעיתים לחץ מתואר כתגובה של הפרט. לדוגמא, אנשים מדווחים על כך שהם "לחוצים", כלומר, מרגישים חסרי יכולת להתמודד עם המציאות ברמה כזו או אחרת. לחץ הוא גם תופעה פיזיולוגית אותה ניתן למדוד באמצעים מכאניים. לדוגמא, הפוליגרף – גלאי השקר, פועל על עקרונות של מדידת לחץ פיזיולוגי מתוך הנחה שאדם שמשקר מגיב בשינויים של דופק, לחץ דם, מוליכות חשמלית של העור, הזעה ועוד.
בשעת לחץ האדם תופס את המצב ככזה שדורש ממנו להגביר מאמץ ולגייס כוחות לפעולה, בצורה מוגברת יחסית למצבי שגרה. על פי רוב לחץ נתפס כדבר שלילי, אך יש להגיש שהוא אינו בהכרח כך, הוא עשוי להיחוות כאתגר ולהביא להישגים ומקור לגאווה. יש אנשים שנמשכים למצבי לחץ ותופסים אותם כמצבים "מעניינים" אשר נותנים טעם לחיים. עם זאת, לחץ המופעל בעוצמה גבוהה מידי יחסית ליכולתו של הפרט להתמודד איתו, או לחץ שמופעל באופן כרוני לאורך זמן ארוך מידי, נחווים בצורה שלילית ועלולים לגרום לנזקים נפשיים ואף גופניים.
אנשים שונים חסינים בצורה שונה מפני השפעותיו השליליות של הלחץ. הדבר תלוי במגוון רחב של גורמים. לדוגמא, גיל – ילדים וקשישים פגיעים יותר ממבוגרים למצבי לחץ, אנשים הסובלים מקשיים פסיכולוגיים שונים מתקשים גם להתמודד עם מצבי לחץ כיוון שיש להם פחות משאבים נפשיים זמינים, היסטורית התמודדות אישית עם מצב לחץ ספציפי עשויה גם היא להשפיע, לדוגמא, אדם שנכשל בעבר בבחינה במקצוע מסוים ירגיש לחוץ יותר בבחינה נוספת באותו תחום, לעומת בחינה במקצוע אחר בו הצליח בעברו. לבסוף, מקורות התמיכה המשפחתית, הסביבתית והתרבותית של הפרט הם גורם חשוב לתחושת הביטחון של הפרט וליכולתו להתמודד עם מצבי לחץ.
יש להדגיש שהתמודדות עם לחץ היא גם מיומנות נרכשת. מודעות עצמית, תרגול של מיומנויות להרגעה עצמית ודמיון מודרך, ספורט ועוד, עשויים לשמש ככלים להתמודדות יעילה עם מצבי לחץ. במצבים קיצוניים ניתן להשתמש בתרופות שיוצרות הרגעה במערכת. הטיפול ב"לחץ" תלוי בגורמים רבים ואין טיפול אחד שמתאים לכל מצבי הלחץ. ראשית יש לאבחן את מקורות הלחץ, להבין אותם ולהיות מודע לכל ההיבטים של הלחץ עבור האדם הספציפי. לעיתים מדובר בהתמודדות עם מצב ספציפי כמו למשל ספורטאי שמתמודד עם תחרויות או סטודנט שמתמודד עם בחינות. קיומו של מצב הלחץ אינו מעיד בהכרח על בעיה להתמודד עם הלחץ או חרדה שנוצרת בעקבותיו. עם זאת, הוא משמש פוטנציאל להסתבכות של המצב וכישלון בהתמודדות עלול להביא לתגובה נפשית שלילית כמו חרדה, פוסט טראומה, דיכאון ועוד. לפיכך אדם שמכיר בכך שלפניו התמודדות עם לחץ משמעותי צריך לעבור הכנה נפשית כלשהי (לפחות בינו לבין עצמו) כדי לעבור בשלום את ההתמודדות הזו. עם זאת, לעיתים מצב הלחץ אינו אירוע אחד חזק ומזוהה. לעיתים הלחץ הוא דווקא אוסף של פרטים קטנים שכל אחד מהם נראה בלתי משמעותי. עם זאת, צירופם יחד של כל הגורמים גורם למצב לחץ חזק. לדוגמא, מנהל של עובדים רבים נאלץ להתמודד עם בקשות רבות של עובדיו שלרובם עליו לסרב. כל בקשה כזו בנפרד אינו מהווה עומס נפשי, אבל צירוף של כולם ביחד הופך את תפקידו לעול שמפעיל עליו מצב לחץ כרוני. כך גם תפקידו של מנהל בארגון שנמצא תמיד בהתמודד מול השעון ומול המשימות השוטפות של הארגון. הבעיה איננה לשרוד יום או שבוע בארגון אלא בהצטברות הכוללת של המתחים שאורח חיים כזה יוצר עבור אותו מנהל. במקרה כזה נדרש ניתוח מעמיק של התפקיד ושל ההתנהלות בתפקיד ומציאת שיווי משקל שיאזן בין דרישות הארגון והסביבה לבין יכולותיו המעשיות של הפרט להתמודד עם דרישות אלו. אנשים רבים, בעיקר בעולם המערבי רווי המתח וההישגיות, מוצאים עצמם מתנהלים בתוך אורח חיים לחוץ באופן כרוני ומחפשים שינוי שיפסיק את סגנון החיים הזה. זו אולי הסיבה בגללה הרבה אנשים נמשכים כיום לתרבות המזרח הרחוק, מדיטציה, יוגה, טאי צ'י ושיטות נוספות שמגיעות מעולמות רוחניים של המזרח, כיוון שאלו מכוונות לאיזון נפשי נכון והורדת תחושת הלחץ שמרגיש הפרט בהתמודדותו הקבועה עם חייו.
מחקרים זיהו דפוס אישיות של אנשים המכונים "סוג A" לעומת "סוג B". סוג A הם אנשים שאורח חייהם לחוץ יותר, הם הישגיים מאוד ומכניסים עצמם למצבי לחץ בצורה יזומה. מסתבר שאלו אנשים שחשופים יותר גם למחלות לב ולחץ דם לעומת אנשי סוג B שאמנם פחות הישגיים, ואולי גם מגיעים לפיכך להישגים פחותים בקריירה (בקריטריונים מערביים וחומרניים כמובן), אבל נהנים כנראה מאורח חיים בריא ורגוע יותר.
כיצד ניתן לטפל בלחץ? השיטות דומות מאוד לשיטות הטיפול בחרדה כפי שיוסברו בהמשך. ההבדל המשמעותי בין הטיפול בלחץ (שאינו מלווה בחרדה) לעומת הטיפול בחרדה (או לחץ וחרדה ביחד) הוא שבמקרה הראשון מדובר בטיפול מונע שמטרתו לוודא שהפרט יוכל להתמודד בהצלחה עם אתגריו מבלי לשלם על כך מחיר נפשי כבד, בעוד שבמקרה השני "המחיר" כבר שולם או משולם שכן האדם סובל מחרדה ופגיעה באיכות חייו ונדרש לעשות תיקון משמעותי יותר כדי לחזור לחיי השגרה.

סיבות נפוצות להתפתחות חרדת בחינות וחרדות ביצוע באופן כללי הן:
· נטייה לפרפקציוניזם (מה, קיבלתי רק 85? – אני חייב לקבל רק 100 !!! לאן הלכו לאיבוד ה-15 נקודות שחסרות? – אני חייב להגיש ערעור)
· לחץ חברתי ומשפחתי להצלחה
· אקלים כיתתי ומוסדי מלחיץ ותחרותי
· העדר אסטרטגיות למידה נכונות שגורמות לקושי אובייקטיבי בהתכוננות לבחינה
· העדר אסטרטגיות נכונות לפתרון בחינות שגורם לבזבוז זמן וביצוע לא מיטבי של הבחינה
· קשיים עם מקצועות מסוימים (למשל עם מקצועות מתמטיים או מקצועות בהם יש צורך בזכירה של פרטים קטנים ורבים)
· יחסים בינאישיים עם המרצה או המורה (מרכיב זה משפיע יותר בתקופת בית הספר, אך גם באקדמיה יש לו חשיבות רבה).
· גורמים שאינם קשורים ללימודים עצמם, למשל, מצבי משבר בחיים, נטייה אישיותית לחרדה וכדומה.
הטיפול בחרדת בחינות כולל מרכיבים משותפים לטיפול בחרדה באופן כללי, אך מכיל מספר רכיבים ייחודיים. לפני הטיפול בחרדה עצמה יש לברר מתי החלה חרדת הבחינות, האם היה אירוע משמעותי סביב פריצת הסימפטומים, כיצד התלמיד לומד במהלך הסמסטר ולקראת הבחינות, כיצד הוא קורא את הבחינה ועונה עליה ועוד מרכיבים הקשורים ללמידה ולבחינות עצמן. לעיתים ניתן לגלות שהבעיה היא טכנית לחלוטין ותיקון פשוט באסטרטגיות הלמידה עשוי לשפר משמעותית את המצב. לאחר אבחון מקיף ומקצועי ניתן לגשת לטיפול הפסיכולוגי. הבדיקה הראשונית צריכה להתמקד במספר דברים. ראשית, האם באמת מדובר בתופעה ייחודית לבחינות או שישנה בעיית חרדה כללית המשפיעה גם על תחום הלימודים. ככל שהבעיה ממוקדת יותר כך סביר שטיפול קצר מועד וממוקד יעזור לפיתרון הבעיה. לעומת זאת, אם הבעיה רחבה ומתרחשת במצבי חיים רבים, סביר להניח שגם הטיפול יצטרך להיות נרחב יותר גם בנושאים בהם ייגע וגם באורך הזמן שיידרש לו. בנוסף, חשוב לאפיין את הסיבות לחרדה. כאמור, יש תלמידים שמגלים במסגרת הטיפול ששיטת הלימוד בה השתמשו אינה יעילה ולכן לא הצליחו לזכור את החומר בצורה טובה ולכן נלחצו בזמן הבחינה. במקרה כזה עבודה על אסטרטגיות למידה יכולה לפתור את הבעיה. אחרים לומדים מצוין אבל בגלל נטיות פרפקציוניזם שופטים את עצמם בחומרה ובעקבות זאת נכנסים לחרדה לפני כל בחינה. וכך הלאה, יש מגוון אפשרויות, כל אחד ומאפייניו האישיים, ויש כמובן אפשרות לשילוב בין מספר גורמים.
ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להגדיר באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות מובילות ואחת תרופתית. הגישה ה"דינמית" מניחה שחרדת הבחינות היא סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר שאינה מודעת בהכרח. לפיכך, אין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה ייעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול.
גישה פסיכולוגית שונה טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדת הבחינות. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מהחרדה ולירידה בהסתברות להתרחשותה. גישה זו נעזרת לעיתים גם בטכניקות טיפוליות של שינוי תפיסה קוגניטיבית, חשיבה חיובית, הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, EMDR ועוד.
כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. אם חרדת הבחינות היא הבעיה היחידה בחייו של התלמיד מומלץ טיפול ממוקד. עם זאת, במידה וחרדת הבחינות היא חלק ממכלול של התמודדויות פסיכולוגיות בחייו של התלמיד עדיף אולי להתחיל מהגישה הדינמית. כאמור, ניתן ללא קושי לשלב בין מרכיבים של הגישות השונות.
הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות נוגדות חרדה בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך.
בכל תופעה פסיכולוגית חשובה מאוד גם התמיכה החברתית. במקרה של חרדת בחינות יש לכך חשיבות ייחודית. מפגש קבוצתי, טיפולי או תמיכתי, עם קבוצת תלמידים שסובלים מחרדת בחינות, עשוי לעזור ולתת לתלמיד, הן רעיונות להתמודדות, הן לגיטימציה למצבו והן תמיכה במהלך הטיפול והשינוי. היבט אחר של התמיכה החברתית הוא התייחסות המשפחה והחברים למצב החרדה וכן למידה בה גורמי הסביבה יוצרים את החרדה ע"י מסרים וציפיות ביצוע מסוימות. בתהליך הטיפול יש לשים לב לגורמים אלו ובמידת הצורך להביא למודעות רבה יותר הן בקרב המשפחה והן אצל המטופל עצמו לצורך באיזון בדרישות שמוקרנות כלפיו. כאשר הסביבה מגיבה ומשתפת פעולה ניתן ללמד את חבריה לשנות את התייחסותם הן ברמת הדרישות והציפיות שמועברות למטופל והן ברמת התמיכה שניתנת לו. במידה והסביבה אינה משתפת פעולה או אינה בעלת יכולת למודעות בנושאים אלו יש ללמד את המטופל להפחית את התלות שלו בחיזוקים מהסביבה תוך אמונה רבה יותר ביכולתו ובמיוחד ביכולת השיפוט שלו להבחין בין מה שבאמת חשוב למה שאינו כזה.
לבסוף, אין צורך להגיע למצב של חוסר תפקוד לימודי כולל כדי לטפל בחרדת בחינות. תלמיד שחש שאיכות חייו נפגמת בצורה כלשהי או שהצלחתו בלימודים אינו תואמת את יכולתו עשוי להיעזר בטיפול פסיכולוגי עוד בשלבים מוקדמים מאוד של הבעיה. לרוב מוסדות החינוך, הן ברמת בית הספר והן ברמת האקדמיה יש שירות פסיכולוגי פנימי או חיצוני שיכול לתת מענה מקצועי לפניותיהם של תלמידים עם חרדת בחינות. כאשר מדובר בחרדת ביצוע מסוג אחר יש צורך בדרך כלל לאתר טיפול פסיכולוגי באופן אישי בשירותים המצויים בקהילה בה מתגורר הפרט.
עזרה עצמית עשויה בהחלט לעזור. הדרך הפשוטה ביותר היא ללמוד תרגילי הרפיה ודמיון מודרך שעשויים לעזור במצבי לחץ וחרדה. תרגילים אלו ניתן ללמוד בעזרת ספרים וקלטות או בעזרת אנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה, בעיקר אלו שמתמחים בהיפנוזה, היפנוזה עצמית, ביו-פידבק, NLP, דמיון מודרך, מדיטציה ותחומים דומים.

חרדת נטישה בזוגיות: מחבלת או מתבלת את הקשר? מתוך ראיון עם פרופ' אורן קפלן ב"לאישה"

למאמר סקירה מקיף על דיכאון

The post חרדה – טיפול פסיכולוגי appeared first on PSY.

בחזרה למאמר הראשי על דיכאון

כיצד אוכל למדוד את השפעת הטיפול על הדיכאון שלי?

יש למלא את השאלון מדי שבוע ביום ושעה קבועים מבלי להסתכל בשאלונים הקודמים. לאחר מכן ניתן לבחון את השינויים שחלו בציונים שניתנו. הסעיפים שלהלן מתייחסים לדרך בה הרגשת והתנהגת בשבוע החולף. עבור כל פריט, סמן את המידה בה הוא נכון עבורך.

0 = לגמרי לא
1 = במידה מועטה
2 = במידת מה
3 = במידה ממוצעת
4 = במידה רבה
5 = במידה רבה מאוד

הטבלה תוכננה למדוד את חומרת הדיכאון והיא רגישה לשינויים שנובעים מטיפול תרופתי או פסיכולוגי.
היא לא תוכננה לאבחן קיום או אי קיום של דיכאון או מאניה.

עזרה עצמית – כיצד להתמודד עם הדיכאון על בסיס יומיומי

לכל אחד מאיתנו יש שיטות לעבור זמנים קשים. הרשימה הבאה מכילה רעיונות אפשריים להתמודדות עם דיכאון. ניתן לנסות אותם עד מציאת הפעילות שעוזרת לך אישית.
חלק מהרשימה כוללת פריטים חופפים. לא חשוב. קרא הכל ונסה לבחור לפחות פריט או שניים שמתאימים לך עכשיו.

• כתיבה – כתיבה של יומן עוזרת למנוע מהאומללות להקיף אותנו במעגלים.
• האזנה לשירים בעלי משמעות חיובית עבורך.
• קריאה – גש לספריה ובחר ספר שרצית לקרוא זמן רב. כדאי אולי לבחור ספרים שעוסקים במחלת הדיכאון, למשל ביוגרפיות על אנשים שסבלו מדיכאון והצליחו בחיים למרות זאת.
• שינה – גם כשאתם עסוקים אל תשכחו לפנות זמן לשינה. שימו לב אם מה שעשיתם לפני השינה השפיע על האופן בה ישנתם.
• אם אתה חושש שאתה עלול להזיק לעצמך, אל תישאר לבד. חפש מישהו שיהיה איתך, ואם זה לא מתאפשר, שוחח עם מישהו בטלפון. אם אין לך מישהו שאתה יכול לדבר איתו, התקשר ל"קו חם" (ער"ן לדוגמא), גם אם נדמה לך שהמצב שלך אינו כה חמור.
• חבק מישהו או שמישהו יחבק אותך.
• אל תישכח לאכול. שים לב אם אכילת מזונות מסוימים (למשל, סוכר וקפה) משפיעה על הדרך בה אתה מרגיש.
• הכן לעצמך ארוחת ערב מפוארת, והזמן אליה מישהו.
• עשה אמבטיית קצף.
• עבוד עם המחשב, גלוש באינטרנט.
• צפה בסרט מצחיק בוידיאו.
• צא להליכות ארוכות ברגל.
• רקוד. לבדך בבית או עם חבר.
• אכול בתבונה. נסה לשלב בין מאכלים שאתה אוהב אך הקפד לשלב מזון בריא.
• שחק עם ילדים.
• קנה לעצמך מתנה.
• צלצל לחבר.
• קרא בדיחות באינטרנט.
• עשה משהו נחמד בצורה יוצאת דופן עבור מישהו.עשה משהו נחמד בצורה יוצאת דופן עבורך.
• צא החוצה והתבונן בשמיים.
• עשה פעילות גופנית כלשהי, אבל אל תתייחס אליה כל כך ברצינות.
• צא לעבוד בגינה או שתול פרחים חדשים באדנית החלון.
• שיר שירים. אם אתה חושש מתגובת השכנים, צא לנסיעה ושיר עם הרדיו בקול רם. יש משהו מרגיע בשירת שירים ישנים ואהובים.
• בחר משימה אחת קלה, למשל טאטוא הרצפה, ועשה אותה.
• אם אתה מסוגל לעשות תרגילי הרפיה ומדיטציה זה פתרון מצוין. אבל, אם אתה בדיכאון ושפוף, לא תצליח לעשות מדיטציה. תוכל במקום זאת לבחור קטע קריאה מרגיע ולקרוא אותו לעצמך בקול רם.
• אסוף פרחים והתבונן בהם.
• בחר משימה קטנה וספציפית שאתה יודע שתהיה מסוגל לממש. זה יעזור לך להרגיש שהגשמת משהו במקום להתעסק ברעיונות מופשטים על שינוי. למשל, אמור שלום לאדם זר אם אתה מנסה להיות חברותי יותר. או נקה חלק מהבית אם אתה מנסה להתארגן ולהיות בסביבה מסודרת יותר.
• אמץ חתול או כלב. דאגה לחית מחמד עשויה להפעיל אותך וגם לספק לך חברה ואהבה.
• אם אתה חרד מפני משהו שאתה מנסה להתעלם ממנו, חפש תמיכה שתאפשר לך להתמודד איתו.
• קום. דיכאונות רבים מאופיינים ברגשות אשם עצומים. דברים רבים שדיכאוניים רוצים לעשות בגלל המחלה שלהם (להישאר במיטה ולא לצאת), הביאו להתדרדרות בדיכאון ולתחושת שקיעה של האדם המדוכא. לכן, אם ישנת שש או שבע שעות, נסה לצאת מהמיטה ברגע שהתעוררת ולהתחיל את היום.
• נקה את הבית. כשהדיכאון מתגבר קשה לעתים לבצע פעילות מחשבתית מורכבת, אבל קל יותר לעשות פעילות פיזית פשוטה.
• פעילות התנדבותית באופן קבוע, עוזרת לגרש את השדים… היא עוזרת להזיז את המיקוד ממך ולהעביר אותו לאנשים שסובלים אולי מבעיות קשות יותר ממך.
• באופן כללי, חשוב לנסות ולהבין האם משהו שאתה פשוט לא מצליח לעשות, הוא משהו שאתה לא מצליח לעשות משום שאתה בדיכאון (לכתוב תוכנת מחשב או להיות מקסים בבליינד דייט), או שמדובר במשהו שאתה כן מסוגל לעשות, אבל חושש שהוא יהיה סיוט עבורך (לנקות את הבית, לצאת מהמיטה, לטייל עם חבר). אם מדובר במשהו שאתה יכול לעשות, נסה לעשותו בכל זאת. לא בטוח שתצליח, אבל אם תצליח, תרגיש נפלא ותוכל לומר לעצמך "הרגשתי רע, אבל תראו איך הצלחתי!". הטכניקה הנ"ל טובה במיוחד עבור פעילויות פיזיות (ניקיון, בישול וכו') ואת הפעילויות המנטאליות כדאי לדחות אחרי שהדיכאון ישכך.
• אל תציב לעצמך מטרות קשות מדי ואל תיקח על עצמך תחומי אחריות רבים מדי.
• נסה לשבור משימות גדולות לכמה משימות קטנות יותר. קבע סדרי עדיפויות ונסה לעשות מה שאתה יכול, כמו שאתה יכול.
• אל תצפה מעצמך ליותר מדי. ציפיות בלתי מציאותיות רק תגברנה את תחושת הכישלון כשלא תצליח לממש אותן. פרפקציוניזם מחריף את הדיכאון.
• נסה להיות בחברת אנשים אחרים. הדבר עדיף מאשר להיות לבד.
• השתתף בפעילויות שעשויות להסב לך הנאה – התעמלות הדרגתית, צפייה בסרטים, משחק כדורסל או השתתפות בפעילות דתית או חברתית כלשהי. אל תתאמץ יתר על המידה ואל תתאכזב אם הרגשתך לא תשתפר מייד. השיפור לוקח זמן.
• בזמן שאתה בדיכאון אל תקבל החלטות מהותיות כמו לעזוב את מקום עבודתך או להתחתן/להיפרד. החשיבה השלילית שמלווה את הדיכאון עלולה להוביל אותך לקבלת החלטות שגויות לחלוטין. אם קבלת ההחלטה הכרחית, נסה להסביר שתחליט מייד לכשהדיכאון יעבור. כשאתה בדיכאון, אתה לא רואה את עצמך, את העולם או את העתיד בצורה אובייקטיבית.
• גם אם אנשים אומרים לך "לצאת מהדיכאון", זה בלתי אפשרי. ההחלמה מהדיכאון דורשת טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות ו/או פסיכותרפיה. אתה לא יכול פשוט להוציא את עצמך מהמחלה, ולומר לדיכאוני לעשות זאת, זה כמו לומר למישהו עם תת פעילות בבלוטת התריס, להוציא את עצמו מהמחלה.
• זכור – הדיכאון גורם למחשבות שליליות כלפי עצמך, העולם, האנשים בחייך והעתיד. יש לזכור כי המחשבות השליליות אינן דרך רציונאלית לחשוב על דברים, זה כאילו אתה בוחן את העולם תחת מעטה של שליליות. המחשבות השליליות הן חלק מהדיכאון והן תיעלמנה כאשר הדיכאון יתחיל להגיב לטיפול. אם ההשקפה השלילית וחסרת התקווה שלך מביאה אותך לשקול התאבדות, גש לרופא ובקש עזרה. התאבדות היא מעשה בלתי הפיך שנובע מהמחשבות חסרות התקווה והבלתי מציאותיות.
• נסה לזכור כי ההרגשה שכלום לא יוכל לשפר את המצב הדיכאוני, היא חלק מהמחלה עצמה. הדברים אינם כה חסרי תקווה כפי שנדמה לך.
• אם אתה תחת טיפול תרופתי – קח את התרופות על פי המרשם. התייעץ עם הרופא לפני נטילת התרופות לגבי תופעות הלוואי האפשריות ומה לעשות במקרה והן מופיעות. אל תפסיק ליטול את התרופות ואל תשנה את המינון מבלי להתייעץ עם הרופא.
• קרא חומר על דיכאון ונסה לקבל אינפורמציה על המחלה שלך.
• שוחח עם הרופא שלך אם נדמה לך שיש לך תופעות לוואי לא רצויות כתוצאה מהתרופות.
• ספר לרופא/מטפל כל מה שעשוי להיות רלוונטי לטיפול.
• לא כדאי לפספס פגישות עם הפסיכולוג או הרופא, מכיוון ש"אתה לא מרגיש טוב".
• אל תנסה לעשות הכול בעת ובעונה אחת. טפל בכל משבר בעיתו.
• אם אתה מנסה לזכור מספר דברים, כדאי לרשום אותם. טפל בכל משימה בנפרד. ניתן להכין רשימה קצרה של משימות שיש לבצע עכשיו, ורשימה ארוכה יותר של משימות שניתן לבצע מאוחר יותר. אחרי כתיבת הרשימה הארוכה, נסה לשכוח ממנה לבינתיים.
• אם הכנת רשימת מטלות שיש לבצע, הכן תמיד גם רשימה של מטלות שכבר השלמת, והחמא לעצמך על מה שכבר עשית. אל תמחק את הרשימה של הדברים שכבר עשית מהרשימה המקורית, כדי שלא תראה רק משימות שטרם בוצעו. עדיף להעביר קו על מה שבוצע.
• שתיית אלכוהול גורמת בדרך כלל להחמרת הדיכאון. חלק מהתרופות מכילות אלכוהול,  ולכן מומלץ לקרוא את התווית לפני נטילתן. טיפול תרופתי עשוי לשנות את הדרך בה אלכוהול משפיע על הגוף.
• עשה כל יום שני דברים. בתקופות קשות, כשאתה לא רוצה לעשות כלום, עשה רק שני דברים. בהתחשב במצבך הגופני והרגשי, שני הדברים יכולים להיות להתקלח ולעשות שיחת טלפון, או כתיבת מכתב וסיוד החדר.

האם כדאי לפנות לייעוץ? בחן את עצמך

להלן מספר שאלונים למדידה עצמית של דיכאון.
יש להדגיש שמדובר בבדיקה ראשונית לשירות הציבור והיא אינה מחליפה אבחון מקצועי של פסיכולוג או פסיכיאטר ואין להסתמך על ממצאיה בכל אופן שהוא, למעט אינדיקציה ראשונית על מצבכם.
במידה ואתם חושבים שאתם סובלים מסימפטומים של דיכאון פנו לאיש מקצוע ללא דיחוי ובלי קשר לתוצאות המבדקים העצמיים שלהלן.

האם כדאי לפנות לייעוץ? בחן את עצמך – שאלון סימפטומים לדיכאון 1

על פי האיגוד הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב: האם מדובר בדיכאון קליני?
ספור את מספר השאלות שאכן משקפות את מצבך כיום:

1.      האם אתה עצוב או חסר מנוחה?
2.      האם איבדת עניין בפעילויות שבעבר הסבו לך הנאה?
3.      האם חלו שינויים במשקל גופך או בתאבונך?
4.      האם חלו שינויים בדפוסי השינה שלך?
5.      האם אתה חש רגשות אשם?
6.      האם קשה לך להתרכז, לזכור דברים או לקבל החלטות?
7.      האם אתה חש עייפות או ירידה באנרגיה?
8.      האם אנשים העירו לך על חוסר המנוחה שלך?
9.      האם אתה חש חסר תקווה או חסר אונים?
10.    האם חשבת מחשבות אובדניות?

ספרת את מספר התשובות?

על פי האיגוד הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב, 5 תשובות חיוביות או יותר בשאלון האמור מצביעות על אפשרות לדיכאון קליני ומצביעים על צורך לפנייה לאבחון מקצועי.

האם כדאי לפנות לייעוץ? בחן את עצמך – שאלון סימפטומים לדיכאון 2

על פי ODST  (סולם למדידת דיכאון)
רשום על נייר את מספר תשובות א', ב', ג', ד', ה' שצברת.
אין צורך לרשום את מספר השאלה, רק את מספר הפעמים שצברת א', ב', ג' ד' או ה'.

האם במשך 4 שבועות ומעלה –

1.      אתה מרגיש עצוב, לא שמח או "על הפנים"?
א.                              אף פעם
ב.                              לעתים נדירות
ג.                               לפעמים
ד.                              לעתים קרובות
ה.                             מרבית הזמן

2.      האם אתה עייף, נטול אנרגיה וקשה לך להתרכז?
א.                              אף פעם
ב.                              לעתים נדירות
ג.                               לפעמים
ד.                              לעתים קרובות
ה.                             מרבית הזמן

3.      האם אתה חש חוסר מנוחה ועצבנות?
א.                               אף פעם
ב.                              לעתים נדירות
ג.                               לפעמים
ד.                              לעתים קרובות
ה.                             מרבית הזמן

4.      האם קשה לך לישון ואתה אוכל יותר מדי או פחות מדי?
א.                               אף פעם
ב.                              לעתים נדירות
ג.                               לפעמים
ד.                              לעתים קרובות
ה.                             מרבית הזמן

5.      האם אינך נהנה עוד מפעילויות שבעבר הסבו לך הנאה?
א.                              אף פעם
ב.                              לעתים נדירות
ג.                               לפעמים
ד.                              לעתים קרובות
ה.                             מרבית הזמן

6.      האם איבדת עניין במין או שאתה חווה בעיות בתפקוד המיני?
א.                              אף פעם
ב.                              לעתים נדירות
ג.                               לפעמים
ד.                              לעתים קרובות
ה.                             מרבית הזמן

7.      האם לוקח לך זמן רב מבעבר לקבל החלטות או להתרכז?
א.                              אף פעם
ב.                              לעתים נדירות
ג.                               לפעמים
ד.                              לעתים קרובות
ה.                             מרבית הזמן

8.      האם אתה חש שאיש אינו אוהב אותך ושאתה חסר ערך?
א.                              אף פעם
ב.                              לעתים נדירות
ג.                               לפעמים
ד.                              לעתים קרובות
ה.                             מרבית הזמן
9.      האם אתה חש אשם בלי סיבה ממשית?
א.                              אף פעם
ב.                              לעתים נדירות
ג.                               לפעמים
ד.                              לעתים קרובות
ה.                             מרבית הזמן
10. האם אתה מרגיש שתמיד תיכשל, לא משנה עד כמה תתאמץ?
א.                              אף פעם
ב.                              לעתים נדירות
ג.                               לפעמים
ד.                              לעתים קרובות
ה.                             מרבית הזמן

ספרת את מספר התשובות א',ב',ג',ד',ה' שענית?

ODST הוא מבחן ראשוני לאבחון סימפטומים דיכאוניים ואינו מהווה תחליף להערכה מקצועית. רק מומחה יכול לאבחן דיכאון. מטרת המבחן לתת הערכה ראשונית לגבי הימצאותם של סימפטומים  לדיכאון מתון, שמצביעים על הצורך לפניה לאבחון מקצועי.
תשובות א' וב' אינן נחשבות לצורך הבדיקה ותוכל להתעלם מהן.
אם צברת 4 תשובות מדרגה ג' ומעלה – יש לפנות לקבלת עזרה מקצועית
השאלון פותח במקור על ידי ד"ר ווגיה וויליאם יזאק.

האם כדאי לפנות לייעוץ? בחן את עצמך – שאלון סימפטומים לדיכאון 3

המבחן הבא, הידוע בשם שאלון ווקפילד פותח במקור על ידי ד"ר פיליפ סניית'. השאלון מוצג כאן על מנת לאפשר לקורא לזהות את הסימפטומים והסימנים לדיכאון. שאלון זה אינו מהווה תחליף לביקור אצל מומחה לבריאות הנפש. רק מומחה יכול לאבחן דיכאון.
המבחן כולל קבוצות של משפטים. קרא כל קבוצת משפטים ואז סמן את המשך המשפט שמתאר בצורה הטובה ביותר את תחושותיך.
שים לב לסמן את המשפט שמסמל את תחושותיך כעת ולא את תחושותיך בעבר, או כיצד היית רוצה לחוש בעתיד.

כדי לקבל תוצאות עליך לסכם את התשובות המספריות. למשל, סעיף א' ענית 1 וסעיף ב' ענית 2 – צברת 3 נקודות, וכך הלאה עד סיום השאלון.

א.                     אני חש אומלל ועצוב
0.                                          בכלל לא
1.                                          לא ממש
2.                                          כן, לפעמים
3.                                          כן, בהחלט

ב.                     קל לי לעשות דברים שעשיתי בעבר
0.                                          כן, בהחלט
1.                                          כן, לפעמים
2.                                          לא ממש
3.                                          בכלל לא

ג.                      אני חש פאניקה ופחד בלי סיבה נראית לעין
0.                                          בכלל לא
1.                                          לא ממש
2.                                          כן, לפעמים
3.                                          כן, בהחלט

ד.                     יש לי התקפות בכי, או אני מרגיש כך
0.                                          בכלל לא
1.                                          לא ממש
2.                                          כן, לפעמים
3.                                          כן, בהחלט

ה.                     אני עדיין נהנה מדברים שהסבו לי הנאה בעבר
0.                                          כן, בהחלט
1.                                          כן, לפעמים
2.                                          לא ממש
3.                                          בכלל לא

ו.                      אני חסר מנוחה ומתקשה לשבת במקום אחד
0.                                          בכלל לא
1.                                          לא ממש
2.                                          כן, לפעמים
3.                                          כן, בהחלט

ז.                      אני נרדם בלי כדורי שינה
0.                                          כן, בהחלט
1.                                          כן, לפעמים
2.                                          לא ממש
3.                                          בכלל לא

ח.                     אני נעשה עצבני כשאני יוצא מהבית
0.                                          בכלל לא
1.                                          לא ממש
2.                                          כן, לפעמים
3.                                          כן, בהחלט

ט.                     איבדתי עניין בדברים
0.                                          בכלל לא
1.                                          לא ממש
2.                                          כן, לפעמים
3.                                          כן, בהחלט

י.                      אני מתעייף בלי סיבה
0.                                          בכלל לא
1.                                          לא ממש
2.                                          כן, לפעמים
3.                                          כן, בהחלט

יא.                    אני עצבני מבעבר
0.                                          בכלל לא
1.                                          לא ממש
2.                                          כן, לפעמים
3.                                          כן, בהחלט

יב.                    אני מתעורר בשעה מוקדמת, ואז ישן רע במשך כל הלילה
0.                                          בכלל לא
1.                                          לא ממש
2.                                          כן, לפעמים
3.                                          כן, בהחלט

סכמת את סך הניקוד של כל התשובות?

הניקוד בכל שאלה הוא 0,1,2,3. אם ציונך הנצבר בשאלון כולו הוא 15 ומעלה, כדאי לפנות לייעוץ אצל מומחה בנושא דיכאון.
נדגיש שוב ששאלון זה מובא כאן כשירות לציבור אך אינו מהווה תחליף לביקור אצל מומחה לבריאות הנפש. רק איש מקצוע מיומן שהוכשר לכך יכול לאבחן דיכאון.
הערה: לעתים, אנשים מקבלים ציון נורמאלי במבחן אך בפועל הם סובלים מדיכאון ויכולים להיעזר בייעוץ מתאים.

שאלון ידע על דיכאון – עד כמה אתה יודע על דיכאון?

סמן על דף את התשובות ובסיום השאלון בדוק את בקיאותך

1.  שאלה – איזו קבוצת גיל היא בעלת הסבירות הרבה ביותר ללקות בדיכאון?
א.         16-24
ב.         25-44
ג.          45-49
ד.         50 ומעלה

2.  שאלה – גורם משמעותי לדיכאון הוא חוסר היכולת להביע או להתמודד עם
א.         שמחה
ב.         עצב
ג.          קנאה
ד.         כעס

3.  שאלה – איזו טכניקה לטיפול עצמי עשויה להקל על דיכאון?
א.         עבודה יצירתית, אומנות
ב.         התעמלות
ג.          שמירה על פעילות יומית סדירה
ד.         שמירה על שעות שינה מוגבלות וקבועות
ה.         כל התשובות נכונות

4.  שאלה – איזו התנהגות מבין הרשומות מטה מאפיינת דיכאון?
א.         היפר אקטיביות
ב.         חוסר עניין בפעילויות שבעבר הסבו הנאה
ג.          שינויים מהירים במצב הרוח
ד.         אגרסיה בלתי מוסברת

5.  שאלה – בזמן דיכאון, כדאי להימנע מ…
א.         יחסים רומנטיים
ב.         אכילה
ג.          עבודה
ד.         הכרעות חשובות לחיים

6.  שאלה – אילו מהסימנים הבאים מאותתים כי אתה זקוק לעזרה בנושא דיכאון?
א.         תחושת עצבות קלה
ב.         עייפות מתמשכת
ג.          קושי בריכוז ובזיכרון
ד.         תשובות ב' וג'

7.  שאלה – מהי הדרך הטובה ביותר לעזור לחבר בדיכאון?
א.         להתעלם ממנו
ב.         לעודד אותו לבלות זמן לבד
ג.          להיות שמח ועולץ
ד.         להקשיב לו

8.  שאלה – מה מהבאים עלול להזיק לחברך המדוכא?
א.         לומר לו ש"יצא מזה"
ב.         לנתח בפרוטרוט את הבעיה שלו
ג.          לקבוע פעילויות מהנות
ד.         תשובות א' וב'

9.  שאלה – אילו מהמשפטים הבאים מתאר בצורה הטובה ביותר את הדיכאון?
א.         התפרצות רגשית פתאומית
ב.         הכול בראש שלך
ג.          מחלה אמיתית שמשפיעה על הגוף והנפש
ד.         סיבה טובה להתחבא בחדר

10.  שאלה – דיכאון משפיע בעיקר על
א.         מתבגרים
ב.         מבוגרים
ג.          קשישים
ד.         כל התשובות נכונות

11.  שאלה – חלק מהסימפטומים של דיכאון הם
א.         עצבות, בעיות בשינה, חוסר הנאה, שימוש מוגבר בסמים ואלכוהול, עייפות
ב.         מחשבות אובדניות, קושי בריכוז, חוסר מנוחה, תחושות אשם
ג.          אנרגיה רבה, בזבזנות ומיניות גוברת
ד.         תשובות א' וב'

12.  שאלה – מהי דיסטמיה?
א.         צורה חמורה של דיכאון שדורשת טיפול חשמלי
ב.         צורה של דיכאון שבה הסימפטומים מופיעים מדי חורף
ג.          שם נוסף להפרעה דו קוטבית או מאניה-דיפרסיה
ד.         סוג חמור פחות של דיכאון שכולל סימפטומים כרוניים וארוכי טווח

13.  שאלה – מהו המשפט הנכון לגבי הפרעה דו קוטבית או מאניה-דיפרסיה?
א.         היא לא יכולה להופיע אצל ילדים
ב.         זו הפרעה שמתאפיינת בהתקפי דיכאון
ג.          זו הפרעה שמתאפיינת במחזורי דיכאון ומאניה
ד.         זו הפרעה שמתאפיינת בדיכאון שמופיע בחודשי החורף

14.  שאלה – טיפול בדיכאון יכול לכלול
א.         תרופות
ב.         פסיכותרפיה
ג.          קבוצות תמיכה
ד.         כל התשובות נכונות

15.  שאלה – לא צריך להתייחס תמיד ברצינות לדיבורים אובדניים
א.         נכון
ב.         לא נכון

16.  שאלה – מתבגרים שמדברים על דיכאון רק מחפשים תשומת לב
א.         נכון
ב.         לא נכון

17. שאלה – חיתוך עצמי מהווה סימן לדחפים אובדניים
א.         נכון, חיתוך ופציעה עצמית הוא אימון לקראת ניסיון אובדני
ב.         לא בהכרח,  החיתוך יכול להוות דרך להקלה רגשית בלי בהכרח שאיפה למות

18.  שאלה – איזו קבוצה היא הפגיעה ביותר ללקות בדיכאון?
א.         נשים אשכנזיות
ב.         נשים עירוניות
ג.          נשים בגיל הבלות
ד.         נשים בגילאי 25-44

19.  שאלה – מהו הטיפול המומלץ לדיכאון?
א.         טיפול תרופתי
ב.         פסיכותרפיה
ג.          טיפול תרופתי בשילוב פסיכותרפיה
ד.         ECT

20.  שאלה – מהו הגורם העיקרי לדיכאון?
א.         חוסר איזון בנוירוטרנסמיטורים
ב.         כעס מודחק
ג.          חוסר אונים נרכש
ד.         אבל
ה.         אין סיבה יחידה. כל אחת מהסיבות לעיל יכולה להוביל לדיכאון.

21.  שאלה – אילו מהמשפטים הבאים לגבי התאבדות הוא נכון?
א.         שיחה על התאבדות עם אדם דיכאוני עלולה לתת לו רעיונות
ב.         ניסיון אובדני שנכשל אומר שהאדם יצא מכלל סכנה
ג.          אנשים בעלי נטיות אובדניות לא באמת רוצים למות. הם רוצים שהכאב יפסק.
ד.         אנשים שמדברים על התאבדות לעולם לא יתאבדו.
ה.         כל אחד שרוצה להרוג את עצמו הוא משוגע.

22.  שאלה – לאיזו קבוצה משתייך הפרוזק?
א.         MAOI
ב.         TRICYCLIC
ג.          SNRI
ד.         SSRI

23.  שאלה – מה מהבאים עלול לגרום לדיכאון ריאקטיבי (תגובתי)?
א.         חוסר איזון כימי
ב.         אובדן של אדם יקר
ג.          גירושין
ד.         תשובות ב' וג'

24.  שאלה – מהי דיסטמיה?
א.         תחושת עצבות שנמשכת לפחות שנה
ב.         תנודות חדות במצבי הרוח
ג.          דיכאון שמופיע בחורף
ד.         שינוי דרמטי במצב הרוח, ההתנהגות והתפקוד שנמשך מרבית היום למשך שבועיים לפחות

25.  שאלה – מהי השיטה היעילה ביותר לטיפול בדיכאון בקרב מתבגרים?
א.         להניח להם עד שהם יוצאים מהדיכאון
ב.         לדבר עם חבר
ג.          לדבר עם יועץ
ד.         שילוב של טיפול יחידני ומשפחתי

26.  שאלה – איזו דיאטה מקילה על הדיכאון?
א.         הימנעות מסוכר
ב.         הימנעות מקפאין
ג.          הימנעות ממשקאות אלכוהוליים
ד.         כל התשובות נכונות

27.  שאלה – מהן האלטרנטיבות הלא תרופתיות שעוזרות לטיפול בדיכאון?
א.         התעמלות ודיאטה מתאימה
ב.         שינה טובה
ג.          ניחומים אצל חברים
ד.         שחרור הרגשות על ידי בכי
ה.         כל התשובות נכונות

28.  שאלה – מה מבין המשפטים הבאים לגבי דיכאון נכון?
א.         יותר בנים מבנות מנסים להתאבד
ב.         יותר בנות מנסות להתאבד, אבל יותר בנים מצליחים כי הם נוטים להשתמש יותר באמצעים קטלניים כמו נשק.
ג.          דיכאון מופיע יותר בקרב בנים
ד.         בנות בוחרות באמצעים קטלניים ככלי נשק, יותר מבנים.

29.  שאלה – כיצד מאבחנים דיכאון?
א.         סריקה מוחית
ב.         בדיקת דם
ג.          אבחון שנעשה על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר
ד.         פונים לאישפוז בבית חולים פסיכיאטרי

30.  שאלה – עם מי כדאי להתייעץ לגבי תרופות?
א.         המטפל שלך
ב.         תוכנית רדיו
ג.          חברים
ד.         רופא פסיכיאטר

31.  שאלה – היכן ניתן לחפש עזרה בנושא דיכאון?
א.         אצל רופא המשפחה
ב.         מומחים כמו פסיכולוג או פסיכיאטר
ג.          קו חם
ד.         יועץ במקום העבודה
ה.         חדר מיון בבית חולים
ו.          כולם מקומות שניתן לקבל בהם עזרה

32.  שאלה – מה מהמשפטים הבאים אינו נכון, לגבי דיכאון בגיל הילדות?
א.         אבחון מוקדם יכול לעזור לילד בהתפתחותו הרגשית, החברתית וההתנהגותית
ב.         הרופאים עלולים להדביק על הילד תווית של חולה
ג.          2.5% מהילדים סובלים מדיכאון
ד.         בשנת 1997, התאבדות הייתה הסיבה העיקרית למוות בקרב בני 10-24
ה.         ילדים אינם סובלים מדיכאון

סימנת על דף את כל התשובות?

כעת בדוק את בקיאותך: לחץ כאן לראות את התשובות לשאלות

בחזרה למאמר הראשי על דיכאון

The post שאלונים למדידה עצמית של דיכאון appeared first on PSY.

Hebrew Version

Prof. Oren Kaplan, Ph.D., an Israeli clinical psychologist, expertizes in positive psychology, resilience, PTSD and coping with stress. Head of the Research Chair for Positive Psychology & Resilience at the College of Management, Rishon LeZion, Israel.

Abstract The present paper presents a psychological analysis of The State of Israel. In light of Israel’s long history of traumatic events and survival attempts, it seems that a mental pattern was created that interprets any current situation as a crisis event. As a result there is a constant desire for transition and transformation – and the fantasy that broad change will turn crisis into growth and calmness. It seems that transition and transformation have come to represent inner needs, instead of objectives or solutions for specific real-world problems. It appears that the obsessive cognitions that concentrate on these themes result in exhaustion of energy that prevents investment in the essentials—the development of authentic and coherent self-experience, one that is independent of episodically events. This paper addresses the background, diagnosis, analysis and prognosis of the State of Israel.

Prologue From Freud’s period to this day, the overwhelming majority of psychological insights refer to individual private worlds. However, in the realm of business, sociology and political science, scant attention is paid to the influence of psychological factors – conscious and unconscious – on micro and macro-processes at the national, social and enterprise levels. This neglect has been somewhat affected by the 2002 awarding of the Nobel Prize to the Israeli-American psychologist Prof. Daniel Kahneman. The acceptance of the wide-ranging effect of psychological factors has extended from individual psychology to economics, and from there, to the world at large. It opens opportunities for a more legitimate evaluation of the individual, the society and the political state – based on the assumption that psychological processes profoundly affect every aspect of our private and communal lives. Ignoring these psychological factors can result in system failure. Attending to them can improve the quality of life of citizens, managers, and workers – and to create a society with higher levels of emotional intelligence. The present paper will address some aspects of the collective psychological experience that influences the culture, lifestyle and quality of life in Israel.

A State on the Analyst’s Couch If Israel were a person, would you recommend psychotherapy? At the very least, you would be concerned. Multiple traumatic events have influenced its existence, and these rest on the even more traumatic Jewish history of the past 2000 years. How does this affect the country’s children, its citizens – the first, second and subsequent generations that suffer abandonment, instability and disasters? The chronicle began long ago, with Abraham, whom God led to a strange (promised) land, continues with the selling of Joseph by his brothers, and finds a certain closure when Moses leads the Israelites back to the promised land, all in the same chronicle. And today? What sounds more credible to you, the biblical reports of Joshua Bin Nun describing a “land of milk and honey” and minimizing its problems, or the claims of the ten remaining and berated spies who claimed this was “a land that eateth up the inhabitants thereof” (Numbers, 13). Whatever your stance on the future, optimistic or pessimistic, it is hard to argue with the history of this country. The country seems a prime example of PTSD (Post-Traumatic Stress Disorder).

Intake Impression The patient, aged 56, looks younger than her age (remark: “Country” in Hebrew is a feminine noun). She is single, married, divorced and widowed, the mother of a large family, including a number of adopted children. Bears difficult childhood traumas, most of which she repressed and denied for many years. Made contact due to feelings of depression and anxiety which have recently increased. Apparently she is indecisive regarding her professional direction, though it seems that this indecision hides a much deeper ambivalence regarding her selfhood and existence. She is an abused woman, and also an abusive and caressing mother; she is simultaneously a model spouse and a treacherous one. She has a fiery temper, with a tendency to unexpected fits of anger. This seems an immature personality, suffering from dissociation with a traumatic background. At the same time, she appears to have immense inner strength, which can aid her, together with appropriate therapy over the course of years, to mature and develop.

Diagnosis: PTSD According to the Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM), the main criteria defining PTSD are the existence of trauma in the personal history of the subject. Being present or being witness to a significant life-threatening situation affecting the subject or those close to himcharacterize this trauma. Subsequently, the trauma is experienced time and again, in various psychological iterations. In some instances, the subject avoids stimuli reminiscent of the trauma; and there are symptoms of extreme sensitivity. Countless indications reflect that the State of Israel meets all the criteria required in the diagnostic manual. The Israeli calendar documents a series of witnessed traumatic events: Holocaust Remembrance Day, Ninth of Ab (a day commemorating the traditional date of the destruction of the Jewish Temples), Itzhak Rabin Remembrance Day and so on. Even the cheerful Purim and Hanukah holidays recall ancient traumas of impending extinction and survival. All these harsh memories are supplemented, year-by-year, by the painful memories of terrorist attacks and other bloodshed, which take the lives of civilians and soldiers on a regular basis – and from which no Israeli ever feels entirely immune. The fact that life in Israel is always overshadowed by the threat of a new trauma calls into question the ability to process the traumas of the past so as to stabilize those who survived the terror. During periods of uncertainty in the country’s economy and security, each additional event deepens the feeling of existential anxiety, and adding echoes or “flash-backs” to the present-day uncertainty. There is no need to use the extreme example of those who do not manage to cope with everyday reality. Suffice it to consider the country’s everyday life to see post-traumatic symptoms. Let us consider the Israeli managerial style. The Israeli manager is a survivor. He does not rely on external data – he simply does not trust it, or he does not have the time and attentiveness to hear someone else (the quantity of business and marketing research is several times lower in Israel than in most other western countries). He functions based on gut instinct, mistrusting the potential enemy and reacting with excessive disregard for risks, or with excessive protection from them. Excellence is expressed in entrepreneurialism. Initiatives of new and creative projects are extraordinary and unprecedented. Even so, the Israeli manager lacks the inner resources to maintain his competitive edge over the long term. The capacity to survive is in effect at the most basic levels, and does not enable the growth and development needed to reach the upper levels of Maslow’s famous pyramid. There is survival and earning a living, but the feelings of love, self-worth and self-realization are levels of Maslow’s hierarchy that have so far not been open to the citizens of Israel. The trauma refugee is a champion at surviving. Yet nightmares disturb his rest, and in fact what seems like a normal life to the casual observer may well turn out to be an ongoing nightmare and a chronic state of crisis.

Personal History In a dusty book that few have read until now, I found an interesting testimonial of the spiritual development of Israel, Crisis in Israeli Society by Dov Ben Meir, who was an active participant in Israeli politics. It was published three decades ago, (Jerusalem, 1973, Carta Publishers), when Israel was only 25 years old. Published a few months before the Yom Kippur War and the deep crisis that ensued, the book analyzes various aspects of what Ben Meir calls “crisis.” A reader who is unaware of the book’s publishing date could easily imagine that it was written this year. The importance of this will be discussed, but first I would like to note a short selection of the chapter titles of Ben Meir’s book, since the topics addressed have such a striking resonance to today’s issues: Crisis of Foundations: A need to redefine Zionism – a state of law or a state of religion, ideological hardships resulting from economic pluralism [Socialism versus capitalism]; Crisis of the Western World: Opposed to the economic, scientific and cultural accomplishments, failure to resolve social problems Crisis in Education: Failure in education, from the inner recesses of the home, to the educational institutions Ethnic Melting Pot and Social Equality: Feelings of alienation and inferiority on the part of various ethnic groups, divisions within ethnic groups; dangerous confrontation between various immigrant strains, exacerbating social differences and curtailing integration Poverty, Violence, Crime and Blocking of Managerial Channels: Poverty among the marginalized, the elderly and pensioners, impoverished communities, families with numerous children, increase in social violence, worrisome spurts of crime Economy and Social barriers: A transition from an intimate society, small in number and of a personal nature, to a mass society, impersonal and lacking in intimacy Fissure in National Authority: How to build stable and automatic authoritative institutions, along the model of the traditional democracies in transition? The State of Israel is characterized by a continuous dynamic of crisis. Every hour a news report is broadcast on the radio, and there are updates every half hour. The media have in the past few years developed a tone that is increasingly dramatic, almost hysterical, transforming any event occurring in the national arena into a crisis that is about to destroy the nation. When I read Dov Ben Meir’s 30-year old book, I asked myself whether the growing crisis in Israeli society, as described in the book and in today’s newspaper, is really the objective condition of the country over the course of decades – or whether perhaps the country has succumbed to a culture that seeks crises as fuel for excitement and interest in life. Let us not deny reality: we must admit that Israel is confronted with a chronic crisis that has endured over many years. Yet at the same time, there is an element of autosuggestion, a negative self-image that transforms the atmosphere of crisis and stress into a culture and way of life. However, there is an additional interpretation to this existential experience, which lies between reality and fantasy. The permanent crisis and the permanent striving for change could serve also as transitional space – replaying external reality on its own terms.

From Crisis to Growth To bring about growth and change, there is a need for calm and distance from the sense of acute crisis. I determined to continue researching other sources, to better understand the roots of the crisis and what may constitute possible sources of growth and change. Today, all the answers are to be found in the Internet, and so I decided to approach the search engines. This may explain the overall atmosphere that creates the sense of crisis. In a random Google search for the word “crisis” (in Hebrew), the following results were obtained: “the water crisis in Israel”, “crisis in religious belief”, “crisis in start-ups and dot.com companies in Israel”, “conditions of crisis and psychological stress”, “social crisis” and “mid-life crisis”.  In a moment of optimism, I searched for “growth”, thinking that here I would find allusions to a way out of the crisis, or at least a sense of release. Here are a few of the search results: “Economic growth increases the income of the rich and promotes social inequality”,  “Growth is not enough,” “Growth and poverty,” “Downward growth”. I was somewhat disappointed. The results did not provide the optimistic data I had expected. I decided to try once more, and I placed my bets on the words in the phrase “from crisis to growth”. The results were surprising, a series of optimistic terms for positive change: “consolidation of optimistic mind-frame from crisis to growth”, “from crisis to growth: rounding up resources and making significant change”, “we wish to emphasize a number of principles for guiding organizations from crisis to growth”, “from crisis to coping: crisis management as a growth engine”, “tools for growth and crisis resolution” and “appropriate treatment of mid-life crisis will lead to renewed and promising growth”. It seems, therefore, that the most important process is neither the crisis and its causes, nor growth and its objectives, but the transitional space between crisis and growth. It is neither cause nor objective, but a process. So what have we learned so far from the textual sources search? The State of Israel has been in a chronic state of crisis for decades. The characteristics of the crisis have not changed over the decades, even though it always seems that the crisis is new and acute. It seems that the point of view itself defines the crisis. In addition, understanding the causes of the crisis or the objectives to resolve is not sufficient or satisfactory. It seems that as in the characterization of other crises, a dynamic and energetic process is required to feel in motion and not in crisis. A crisis is perhaps an inner experience, and not only a proven fact in the outside world. Since the interpretation of the crisis was moving towards the psychological, going far beyond the external world, at this point I turned to two Israeli psychologists who offer methods of crisis resolution. The psychologists are Amiram Raviv and Edna Katzenelson, and their book is titled “Crisis and Change in the Life of the Child and His Family.” The title is poignantly appropriate to the crisis of Israeli childhood – after all, what are 50+ years of statehood if not a period of childhood? I turned to page 19: “How is the crisis felt? The responses are not similar in their character or force. People and children under stress normally feel tension – lack of quietude – and tend to become angry easily, to feel more fear and worry. There may also be symptoms of fatigue, depression, or apathy. To each his own way of expressing the pressure that is put on him – just as many respond to pressure through excessive fatigue, another response may be excessive activity and running around…” I realized that I had found the right book. A more precise description of the Israeli population is hard to find – inexplicable oscillation between anger, depression and hyperactivity. Now I searched for an explanation of the lack of change in the crisis. I was particularly interested in the following passage: “The child learns that his troubles are a weapon that can ‘triumph’ everyone, and that by expressing suffering it is possible to avoid duties and burdens. The child learns to say ‘bless me, for orphaned I am’ (This expression is taken from Shalom Alechem story), and avoids any effort or responsibility. Instead of helping the child to resolve difficulties and assist him, we avoid having to do this by developing feelings of ‘compassion’, which make us feel that we ‘understand’, ‘empathize’ and ‘are considerate’ – while in fact we are taking the easy way out of having to resolve the problem.”

The objective is transformation, which is actually a transformational object Transformational objects, as defined by Christopher Bollas, can explain processes in the mature person’s life by emphasizing some infancy processes inspired by the Object Relations approach. The mother of the child incessantly changes his world. She protects him, cleans him, seats him,plays with him. All these activities represent a change in the baby’s external environment, while also affecting his inner world. From a state of irritability, crying and confusion, inner calm and harmony are created. Inner content is created in the infant’s ego. The mother therefore represents a complementary ego and a supportive environment: she safeguard’s the infant’s well being and satisfies his physical needs. By so doing, and through her relationship with the infant, she transmits to him the abilities that later become his self. The transformation, the change, is going from a state of tension and unsatisfied need – hunger, thirst, dampness and discomfort – to a state of calm and harmony created seemingly by magic through the presence of the transformational object, the mother. The transformation from suffering to harmony is unconsciously encoded into the infant’s memory, and it becomes a desire that accompanies the individual throughout his life. The object (mother) represents change. Therefore, in the life of the individual, there is no concrete objective of changing the external environment. Rather, there is an addiction or wish for the positive transformation and change. It is possible to see how hope serves as a transformational object in many stages of the individual’s life: a new job, immigration, holiday, a new relationship, a new home – all these can represent the wish for a transformational experience. Granted, only a technical aspect in the person’s external life has changed – yet there is the expectation that the technical change will bring with it a feeling of inner harmony and completeness. The search for the perfect occupation, the perfect partner, the perfect crime – these are not just quests for the perfect object. They also attest to internal ego deficiencies.  The quest helps to differentiate between the negative inner experience, and external reality; it creates hope that simple logistical changes will bring inner reconciliation, and perfect harmony. Israel has strived for many years to change the external reality in a concrete and technical manner. Its inner experience remains isolated and alienated. We are told that economic success, international recognition, support from world Jewry, support from the President of the United States, the love of the Arab world and the world at large – all these will make the necessary difference. It is doubtless true that changes in external reality can bring about positive and more harmonious feelings. Yet the source of these feelings is the translation of the change into an internal-harmonious experience. To achieve harmony as a way of life one needs to be highly conscious of inner processes. Otherwise, one risks running amok after external achievements that ultimately leave no trace on the soul, meeting none of the needs they seemed capable of fulfilling. It seems that the experience of crisis and the struggle for change became transformational objects that represent the opportunity of harmony and calm. However, they result in stagnation and obsessive cognitions that block real opportunities for transformation and growth. A psychodynamic therapy assumes the development, over the long run, of a better understanding of internal processes, both conscious and unconscious. As Freud famously said, “Where id was, there ego shall be.” The desire for the transformational object continues forever, and is a source of motivation for external achievements. At the same time, however, one must recognize that the real change is a spiritual function, which is not solely dependent on changes in external reality. The crisis that has accompanied Israel for so many years expresses the despair and disappointment of the country and its citizens from the object of external change. Changes in the economy andsecurity, support from the U.S. and the rest of the world – all these will doubtless bring success and a better overall feeling. In such situations, there is often euphoria, which is purportedly linked to the external achievement. It is important to remember that the rate of depression in wealthy countries is equal (or even higher) to that of poorer countries. Likewise, winners of the lottery do not automatically become happier; on the contrary, they sometimes experience difficult personal crises. Harmony is found within, in the soul, and not in the external reality – which is but the transformational object that represents inner peace.

Recommendations for Future Treatment This may be the right moment to emphasize the second axis of the DSM, which focuses attention on personality aspects. In many cases, life events are woven into pre-existing conditions; it is difficult sometimes to distinguish between traumatic events and the factors that preceded them. It may be necessary during therapy to focus on the immature personality and coping difficulties, since a change in these aspects of the country may naturally facilitate processing of the trauma and resolution of the crisis. Self-Psychology therapists often postulate that psychological problems result from inappropriate leave-taking from the state of infancy, and from lack of appropriate parental attentiveness to the developmental needs of their children. Ideally, psychotherapy provides an opportunity to reconstruct the self, regaining the sense of coherence, authenticity and liveliness. This is a process of internalizing spiritual processes, which, in the normal course of development, the parents carry out on behalf of the child who cannot do it for himself. The parent helps the child to contain the failure and thereby to strengthen his self. It is natural that the parent will fail occasionally. The problem normally arises when the parent fails again and again in those functions that are necessary to build a solid base – leading to gaps in the experience of the self. In knitting, one can occasionally miss a stitch, and still complete a fine product. Yet, if one repeatedly misses a stitch in the same place, line after line, one will ultimately have a hole in the fabric. In this sense, therapy is meant to patch the hole, and to permit a new beginning in the processes that did not occur, leaving the individual with a self experience of being cracked, empty, fake, insecure, lifeless, unmotivated and aimless. Therapy aims to give the patient a sense of fulfillment and significance to himself and others. The State of Israel suffers from a number of prominent gaps. This causes Israel to express a lack of empathy towards its citizens and its environment in several factors that are significant for quality of life. The recommendation is for a therapeutic process that will rebuild a sense of self that is whole, authentic, alive, and well – a sense of self that Israel has apparently lost. I will quote from the Israeli psychologist Zehava Osterville’s book, “Open Solutions”: A weak self, constantly under threat, tends to react to everyday frustrations in a way that is out of proportion to the real event – with despair and depression or in narcissistic anger… the therapeutic objectives of psychoanalytic self psychology can be defined as: [try to see the patient as the State of Israel as you read] 1.      To help the patient to reengage with the parts of himself that he has cut off and banished from himself and his world. 2.      To help the patient to stop hiding or defending himself out of a sense of shame or guilt. 3.      To help the patient to maximally realize his ambitions, according to his talents and abilities, and according to his ideals. The objective of the treatment is rehabilitation of the self through rehabilitation of the functions whose development was delayed or impaired.

In conclusion, external solutions such as economic revitalization, improvement in security, justified wars, and any other technical and external solution, are not enough to create an authentic, full and satisfying self experience. One must not underestimate the importance of economic and external stability, for the individual, the country, and all its citizens. Nevertheless, together with attainment of the necessary external objectives, it is necessary to undergo a spiritual process, sometimes a painful one, which is linked to the essential inner values that have nourished the country from its establishment to the present day. The analogy comparing this process to a dynamic psychotherapeutic process can serve as a strong basis for understanding and carrying out this process.

Prognosis The prognosis depends on Israel’s capacity to dedicate itself to the treatment and to undergo the complex process of discovering an authentic self. A poem by one of the most famous Israeli modern poets, Yehuda Amichai can demonstrate two types of prognoses. The first part of the poem concerns our ability to process the trauma, to accept our authentic selves and to go on despite the death reverberating in our nightmares. The second part of the poem concerns the stereotype of the typical modern Israeli, the opportunity seeker who grasps at any straw so as to feel the “moment” and to know that he is really alive – and yet does not leave much chance for a cure, for growth or for a new generation, a little more naïve and a little less wounded.

Advice for Good Love / Yehuda Amichai

Advice for good love: Don’t lov those from far away. Take yourself one from nearby. The way a sensible house will take local stones for its building, stones which have suffered in the same cold and were scorched by the same sun. Take the one with the golden wreath around her dark eye’s pupil, she who has a certain knowledge about your death. Love also inside a ruin, like taking honey out of the lion’s carcass that Samson killed.

And advice for bad love: with the love left over from the previous one make a new woman for yourself, then with what is left of that woman make again a new love, and go on like that until nothing remains. 

Hebrew Version

The post A Psychological Assessment of a State in Distress appeared first on PSY.

הכותב הוא פסיכולוג קליני וכלכלן, מנהל אקדמי שלתוכנית MBA בפסיכולוגיה עסקית וניהולית במסלול האקדמי המכללה למינהל ושל תוכנית בפסיכולוגיה חיובית, להב הפקולטה לניהול אוניברסיטת תל-אביב

למאמר סקירה על פסיכולוגיה חיובית מאת פרופ' אורן קפלן

לרשימת קישורים למאמרים, כתבות וראיונות בתקשורת של פרופ' אורן קפלן בנושא פסיכולוגיה חיובית

מתי נתחיל לפתח "טיפת חלב פסיכולוגית" לאנשים, ארגונים ולחברה כולה, כדי לאפשר התמודדות טובה יותר עם משברים, וזווית חיובית, כדי לחיות חיים מאושרים יותר?

עם פרוץ המשבר הנוכחי טען נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש שהשווקים הפיננסים בארה"ב חזקים ויעמדו בפרץ. הוא השתמש לתיאור השווקים בביטוי Resilience שמשמעותו עמידות, חוסן, גמישות. זהו ביטוי מפתח בתחום הפסיכולוגיה החיובית ויש לו חשיבות מרחיקת לכת הן לבריאותם של השווקים הפיננסים והן לתפקודם התקין של בני אדם וארגונים בכלל.
פסיכולוגיה חיובית היא תחום מחקר ופרקטיקה פורץ ומתפתח שצומח ב-10 השנים האחרונות, במיוחד בארה"ב אך גם בעולם כולו, שמטרתו חקירת ושיפור הרווחה הקיומית של אנשים, זאת בניגוד לרוב המחקר והפרקטיקה בפסיכולוגיה טיפולית ב-100 שנים האחרונות אשר עסקו בעיקר בפסיכופתולוגיה (כלומר, כיצד מטפלים בבני אדם אחרי שהם במשבר נפשי). לאור העובדה ששיעורי הדיכאון והחרדה בעולם עלו במאות אחוזים במהלך מחצית המאה האחרונה, נראה שלא ניתן יותר לטפל במשבר רק לאחר התרחשותו אלא יש להכשיר בני אדם וארגונים לפתח חוסן וגמישות כדי להתמודד עם המשבר הבא בצורה טובה יותר.
אנו מצויים כיום באחד המשברים הכלכליים החריפים ביותר שידענו מזה שנים רבות. עדיין לא ידועות השלכות המשבר – האם הוא יחריף ויגרום למיתון עמוק שיזין את עצמו עוד ועוד, או שממשלות העולם ישכילו להפעיל כלים לחילוץ הגלובוס מהמשבר. עם זאת, אין ספק שלמספר רב של אנשים, ארגונים וקהילות, מה שקרה עד כה מסמן משבר אישי, לאחר שנכסים רבים אבדו ללא שוב במפולת השווקים הפיננסיים. כשמקומות עבודה מפטרים עובדים או לעיתים קורסים ופושטים את הרגל, כאשר קיים אי וודאות שהוא מקור ללחץ, מתרבים מקרי חרדה ודיכאון הפוגעים בתפקוד ובאיכות החיים. האם ידעתם שמספר העובדים שנעדרים או לא מתפקדים כראוי בעבודה על רקע נפשי (כמו חרדה ודיכאון) גבוה מאלו שנובעים משפעת ומחלות "רגילות"? אנו שמים דגש רב על המחלות המסורתיות ומפתחים כנגדן תרופות וחיסונים, אך כמעט לא שמים לב לחוסן הנפשי של בני אדם בכלל ועובדים בפרט, שהשפעתו אף גדולה יותר על התפקוד הנפשי והפיזי, היומיומי והקיומי.
אולי פרוץ המשבר הנוכחי יביא אותנו לשינוי הפרספקטיבה הזו. ישנן כיום דרכים יעילות לפיתוח כלים ויכולות של חוסן ועמידות Resilience בשווקים פיננסיים, בארגונים, וכמובן אצל הפרט.
הרפואה מטפחת מזה שנים רבות את תחום הרפואה המונעת – תינוקות בני יומם מקבלים חיסונים שימנעו מחלות עתידיות, ושיעור תמותת התינוקות ירדה בצורה דרמטית בתקופתנו. מתי, אם כן, נתחיל לפתח "טיפת חלב פסיכולוגית" לאנשים, ארגונים ולחברה כולה כדי לאפשר התמודדות טובה יותר עם משברים שקרו, משברים שעומדים להתרחש, וזווית חיובית יותר, כדי לחיות חיים מאושרים יותר? תחום המחקר והפרקטיקה של הפסיכולוגיה החיובית עוסקים בנושא זה ונתונים מעודדים מתוך מחקרים שעקבו אחרי יישומי התחום מורים שבהחלט ניתן להגיע להישגים מרשימים בהגעה לייעד זה.
יתכן, אם כן, שבין הכלים האינטנסיביים והיקרים שמשקיעות כרגע ממשלות העולם בכלים פיננסיים, ימצא גם תקציב צנוע להשקעה בהעצמה ישירה של ההון האנושי של העולם ולא רק בשימור ההון הפיננסי.

The post החוסן הלאומי – שעת מבחן appeared first on PSY.

ראיון בתוכנית הבריאות של פרופ' רפי קרסו עם פרופ' אורן קפלן על התמודדות נפשית והשפעות פסיכולוגיות של הפלה. ניתן לצפות בראיון ובתכנית המלאה באתר ערוץ  10

 http://10tv.nana10.co.il

וכן לקרוא מאמר סקירה של הפסיכולוגים קרן ואורן קפלן כאן

קישור לראיון הטלוויזיוני: ראיון של פרופ' אורן קפלן בתוכנית הבריאות של פרופ' רפי קרסו על התמודדות נפשית עם הפלות

תמליל הראיון:

פרופ' קרסו: להפלה יש השלכות נוספות, יש לה השלכות רגשיות ונפשיות רבות. הפסיכולוגיה מתייחסת לתופעה כאל אירוע טראומטי.

נמצא איתנו פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני, מה הן התחושות שמלוות אישה בזמן הפלה, או לפני הפלה, פרופ' אורן?

פרופ' א. קפל: הפלה מנקזת לתוכה הרבה מאוד אירועים. זה באמת קודם כל האירוע עצמו, הוא אירוע שגורם למתח, לחרדה, לסבל, אבל יש בו מרכיבים נוספים. מצד אחד יש בו את האובדן, יש בו מוות, יש בו פרידה. שזה אנחנו רואים תופעות אופייניות של אבל, של דיכאון סביב אבל. יש בו חלק של חרדה מפני העתיק כי בדרך כלל מדובר במשפחות שמעוניינות בילדים ויש חשש האם בהריון הבא, אם בכלל יהיה הריון הבא, האם עלולה להיות שוב הפלה בהמשך?

 יש גם שאלות חברתיות, כי ההיריון והאימהות מייצגת משהו בדימוי העצמי, בנשיות, בישראליות באופן כללי הערכים של המשפחה היא מאוד חשובה, כך שתופעה של הפלה מנקזת פנימה הרבה מאוד מרכיבים פסיכולוגיים.

 פרופ' קרסו: האם יש תחושות ספציפיות שאפשר להגיד שהן מאפיינות, או תמונה קלינית פסיכולוגית שמאפיינת נשים אחרי הפלה?

פרופ' א. קפלן: שוב, אלו דברים סטטיסטיים בסופו של דבר, ויש כאן איזה שהוא מרכיב אישי של ההתמודדות, אבל אנחנו רואים למשל ששיעור הדיכאון אצל נשים שעברו הפלה, הוא גבוה פי ארבע מנשים שהמשיכו את ההיריון באותה תקופה. זו למשל אינדיקציה ברורה שיש חשש יותר גדול לדיכאון. ויותר גדול לחרדה. אלו בדרך כלל שתי התופעות הפסיכולוגיות שאנחנו מתמודדים איתן.

 פרופ' קרסו: זוג בתחילת דרכו, גבר ואישה, איך הגבר מקבל את אותו דבר? כי בסך הכול לפחות בתחילת הנישואים, רוב הזוגות הם בהרמוניה שלמה ולכן הם גם מביאים את התינוק לעולם, או רוצים להביא את התינוק לעולם. מה קורה אצל גברים אחרי הפלה?

פרופ' א. קפלן: קודם כל, יש לנו הרבה פחות נתונים על גברים. הפסיכולוגיה אספה הרבה מאוד נתונים מחקריים על תגובות של נשים. יש כאן משהו שהוא ראשית, לא אופייני דווקא להפלה אלא באופן כללי, תגובות של גברים להתמודדות הן מעט שונות. למשל, הרבה מאוד מחקרים מראים על יותר התמודדות דרך אלכוהוליזם וסמים. כלומר, הם בורחים יותר מאשר מתמודדים . עכשיו, זה לא אופייני, ושוב, רק למקרה הזה, אלא כמעט בכל התמודדות נפשית אנחנו רואים את זה. צריך גם לראות את ההיבט הרחב, האם למשל יש מצבים שבהם, דיברת על דתיים למשל, הבכור, הבן הבכור. כשאין בן בתוך המשפחה, לעומת מצב שיש בן. באופן כללי, אם יש ילדים או אין ילדים במשפחה, הדברים האלה מאוד משנים את המצב.

פרופ' קרסו: האם יש נשים שמועדות יותר ל"פורענות" או לפתח תגובות פסיכולוגיות קשות מאשר אחרות?

פרופ' א. קפלן: ברור שקודם כל אם המצב הנפשי מלכתחילה הוא פחות טוב, נשים שהיו יותר חרדות, מקרים שסבלו מדיכאון בעבר, אלו בוודאי מצבים שבהם צריך להתבונן מקרוב ולראות מה קורה. אבל האינדיקציות העיקריות הן שאלות של תמיכה משפחתית, שאלות שקשורות לזה שאם כבר יש ילדים או אין ילדים, כל מיני דברים כאלה, הם בדרך כלל הדבר שמבחין בין אלה שנפגעים יותר ולא, וגם המהירות שבה ניתן להיכנס שוב להריון.

פרופ' קרסו: אנחנו אמרנו שיש זמן, שהתופעה של אבל או של פרידה היא תופעה נורמלית אחרי הפלה. האם יש זמן סביר שאתה יכול להגיד, האם האישה היא איקס זמן זה עדיין בגדר התקין, אבל אם זה נמשך הרבה מעבר לתקופה הזאת זה כבר אבל "פתולוגי"?

פרופ' א. קפלן: אני הייתי מתייחס לזה גם ברכיב הכמותי, אבל גם ברכיב האיכותי. כלומר, בוודאי שבשבועות הראשונים התגובה היא טבעית, וככל שהזמן עובר אנחנו נצפה לאיזה שהיא הסתגלות. גם חמישים אחוז מהנשים שעוברות הפלה נכנסות להריון תוך השנה הראשונה שאחרי ההפלה וזה עשוי לשפר באופן משמעותי את המצב.

פרופ' קרסו: בוודאי.

פרופ' א. קפלן: מצד שני, לפעמים המצב הוא חריף, כלומר, גם שבוע אחרי, או שבועיים אחרי, או שבועיים אחרי, כאשר יש דיכאון קשה, או כשניכר מצב פסיכוטי, יש מצבים שבהם ההתערבות צריכה להיות מהירה גם אם מדובר בתקופה קצרה. אבל מהבחינה הזאת, תהליכים של אבל כפי שהם קורים גם בעולם מסביב, יכולים לאפיין את התופעה הזאת. זאת אומרת, אנחנו נגיד, שבחצי השנה הראשונה אנחנו נצפה לתגובות יותר קשות ולאחר מכן לאיזה שהיא הסתגלות.

פרופ' קרסו: וככל שתהיה יותר בעיה להיכנס להריון השני, אז זה יכול להחמיר את המצב?

פרופ' א. קפלן: זה בהחלט מגביר את המצב, כששוב, הנושא של פריון וכניסה להריון הוא מקור למצוקה גם למי שלא עברה הפלה, כך שדבר כזה יכול להעצים את ההתמודדות באופן כללי.

פרופ' קרסו: אתם רואים הרבה שאלות שעולות לגבי הזוגיות או בדיקה מחודשת של איכות הקשר אחרי הפלות?

פרופ' א. קפלן: הנקודה היא שההיריון וההורות המשותפת מייצגים הרבה מאוד דברים. זה לא רק עצם העובדה שזה קרה. הציפיות שהמשפחה תתרחב והעובדה שמדובר גם בתהליכים מאוד ארוכים, זה להיכנס להריון ולחוות היריון, זה תופעה של חודשים מאוד מאוד ארוכים ותהליכים של שנים. לכן לדבר הזה יש משמעות מאוד גדולה, זאת אומרת זה יוצר מתח מאוד גדול בתוך המשפחה. לפעמים יש טיפולים והטיפולים האלה הם תקופה שבה המתח גובר,

פרופ' קרסו: יכול להיות שהפלה שהייתה בתקופה מסוימת, הטראומה של ההפלה תופיע אחרי הרבה שנים, אחרי שנולדו עוד ילדים ודברים אחרים? כאילו תתעורר? איזה רגשי אשמה או תופעות כאלה? אתם רואים את זה לפעמים?

פרופ' א. קפלן: זה פחות קורה במקרים של הפלות על בסיס רפואי. התחושה הזאת של האשמה הרבה פעמים אופיינית דווקא למצבים שבהם הוחלט על הפלה יזומה ואז משפחה, היינו יכולים להיות שלושה ילדים, אנחנו רק שני ילדים. המצבים האלה בהחלט יכולים לקרות.

פרופ' קרסו: מה בעיקר קורה אחרי הפלה? מה חשוב אחרי הפלה לעשות כדי לתת תמיכה, או לטפל באשה שהפילה כדי לנסות למנוע עד כמה שאפשר את התופעות האלה של אבל ושל דיכאון שלאחר הפלה וכן הלאה?

פרופ' א. קפלן: כמעט כמו בכל מקרה של מצוקה נפשית, התמיכה החברתית והמשפחתית היא הדבר הקריטי ביותר ובדרך כלל הוא יספיק. כלומר, נשים שעברו הפלה וירגישו שהן מוכלות ויש סביבה תמיכה בדרך כלל יעברו את זה. מיעוט המקרים יזדקק לטיפול פסיכולוגי או לאיזה שהיא התערבות, שהיא עמוקה יותר וזה משהו שכן צריך לשים עליו עין. שאם יש תופעות של דיכאון, קושי לצאת מהמיטה, קושי בתפקוד של דברים שקודם היו ברורים מאליהם, כדאי אולי לפנות לייעוץ. יותר קל להגיע למפגש או שניים של ייעוץ עם פסיכולוג או עם פסיכיאטר, מאשר אחר כך להתמודד עם קשיים עמוקים יותר.

פרופ' קרסו: תודה רבה לפרופ' קפלן. תמיכה, חברות זוגיות, פותרים הרבה בעיות אחרות.

The post פרופ אורן קפלן אצל פרופ' רפי קרסו התמודדות נפשית והשפעות פסיכולוגיות של הפלה appeared first on PSY.

http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

קישור לראיון:

http://www.youtube.com/watch?v=P0fCdxYasXQ&list=UUhj3Su7WQkupo7-_VQYiXkg&index=14&feature=plcp

דובר: רוב בני האדם סובלים מסוג כלשהו של פוביה. אם גם אתם מרגישים חרדה ממפגש שלא באמת מהווה סכנה, כמו חדר סגור, מעלית, שהייה בגובה רב, טיסה, אולי אפילו נהיגה?  כנראה שגם אתם חלק מהסטטיסטיקה הזאת. מאיה איידן יצאה לבדוק מה גורם לנו לפחד ואיך מטפלים בזה.

דוברים: זה שיתוק, זה ממש להחזיק את הכסא,

 שאני במקום בלי אוויר, שאני הולכת למות,ורע לי מאוד מאוד.

מיה: בעבור רובנו  פעולות כמו נסיעה ברכב,ישיבה באולם קולנוע או טיסה, הן דבר שבשיגרה.אבל בעבור חלק מהאנשים פשוט מדובר במשימה בלתי אפשרית. אז מה זה פוביה?

פרופ' א. קפלן: פוביה היא  חרדה או פחד עצום ממשהו ספציפי בדרך כלל. זה יכול להיות מהמשפחה של חיות למיניהן, פחד מכלבים, נחשים, מקקים. הוא יכול להיות ממצבים מסוימים כמו מגובה, מטיסות, ממעליות. הוא יכול להיות ממצבים חברתיים. באופן כללי, והיד נטויה.

מיה: למרות שכביכול הסיבה לפחד אינה הגיונה לצופה מן הצד, מבחינת הסובלים מפוביה, התחושה היא כאילו הם נמצאים בסכנת חיים. תחושה קשה של מצוקה, הנשימה נעתקת, המחשבות משתבשות, הפחד משתק או היסטריה.

פרופ' א. קפלן: האבולוציה בנתה גם אצל החיות וגם אצל בני האדם מנגנון שיגן עליהם. ז"א אם האיילה רואה איזה עלה זז, היא נכנסת לחרדה, אולי יש איזה נמר שטורף אותה בקרוב ולכן כדאי שהיא תברח משם.

 הבעיה הגדולה מגיעה כשאנחנו מתחילים לראות עלים זזים או אנחנו מפרשים את העלים הזזים כנמרים טורפים גם כשאלה לא כאלה.

מיה: דוגמה טובה לכך היא הפחד מטיסות. כמעט כולם חוששים לטוס. ציפור הברזל שממריאה לשמים עדיין נתפסת כפלא לא מובן שמעורר חרדות. אבל יש אנשים שרק המחשבה על טיסה מבעיתה אותם. המראה והנחיתה נחשבות בעבורם סיוט ובכל דקה טיסה ההרגשה היא כמו נצח.

הדס חלפי: זה ממש לשבת ולהחזיק את הכסא, לא שירותים, לא לשתות, לא לאכול, לא לקרוא, לא לדבר, זה נורא נורא נורא נורא. הרבה בכי, הרבה הרבה הרבה בכי.

מיה בדיוק בשביל אנשים כמו הדס, שלא עלתה על מטוס שמונה שנים, פיתח מיקי כץ, קברניט באל על, סדנה שמטרתה להפיג את הפחד, סדנת "טיסה ללא פחד" ולהפוך את חווית הטיסה לנסבלת.

מיקי כץ: האנשים האלה חיים בתחושה חזקה מאוד של חוסר שליטה שנובע בעיקר מחוסר ידיעה. דבר נוסף, המטוס מנוכר להם לגמרי, זו סביבה זרה ומנוכרת להם לחלוטין. זה כלי שהם לא סובלים אותו, הוא רועד, קופץ ומיטלטל. קר בו חם בו, הוא מרעיש, ומשמיע קולות. מבחינתם כל רגע קורה בו משהו וכל רגע קורה בו משהו רע.

The post פוביות- חרדות, ראיון עם פרופ' אורן קפלן בחדשות השבת,ערוץ 10- מה גורם לנו לפתח פוביה ואיך נלחמים בזה? appeared first on PSY.

בחזרה לשאלון

1.      שאלה – איזו קבוצת גיל היא בעלת הסבירות הרבה ביותר ללקות בדיכאון?
התשובה הנכונה היא ב' : 25-44

2.      שאלה – גורם משמעותי לדיכאון הוא חוסר היכולת להביע או להתמודד עם
התשובה הנכונה היא ד' : כעס

3.      שאלה – איזו טכניקה לטיפול עצמי עשויה להקל על דיכאון?
התשובה הנכונה ה' – כל התשובות הנכונות

4.      שאלה – איזו התנהגות מבין הרשומות מטה מאפיינת דיכאון?
התשובה הנכונה ב' – חוסר עניין בפעילויות שבעבר הסבו הנאה

5.      שאלה – בזמן דיכאון, כדאי להימנע מ…
התשובה הנכונה ד' – הכרעות חשובות לחיים

6.      שאלה – אילו מהסימנים הבאים מאותתים כי אתה זקוק לעזרה בנושא דיכאון?
התשובה הנכונה – תשובות ב' וג'

7.      שאלה – מהי הדרך הטובה ביותר לעזור לחבר בדיכאון?
התשובה הנכונה ד' – להקשיב לו

8.      שאלה – מה מהבאים עלול להזיק לחברך המדוכא?
התשובה הנכונה ד' – תשובות א' וב'

9.      שאלה – אילו מהמשפטים הבאים מתאר בצורה הטובה ביותר את הדיכאון?
התשובה הנכונה ג' – מחלה אמיתית שמשפיעה על הגוף והנפש

10. שאלה – דיכאון משפיע בעיקר על
התשובה הנכונה היא ד' – כל התשובות נכונות

11. שאלה – חלק מהסימפטומים של דיכאון הם
התשובה הנכונה ד' – תשובות א' וב'

12. שאלה – מהי דיסטמיה?
התשובה הנכונה ד' – סוג חמור פחות של דיכאון שכולל סימפטומים כרוניים וארוכי טווח.

13. שאלה – מהו המשפט הנכון לגבי הפרעה דו קוטבית או מאניה-דיפרסיה?
התשובה הנכונה ג' – זו הפרעה שמתאפיינת במחזורי דיכאון ומאניה

14. שאלה – טיפול בדיכאון יכול לכלול
התשובה הנכונה ד' – כל התשובות נכונות

15. שאלה – לא צריך להתייחס תמיד ברצינות לדיבורים אובדניים
התשובה הנכונה ב' – לא נכון

16. שאלה – מתבגרים שמדברים על דיכאון רק מחפשים תשומת לב
התשובה הנכונה ב' – לא נכון

17. שאלה – חיתוך עצמי מהווה סימן לדחפים אובדניים
התשובה הנכונה ב' – לא בהכרח,  החיתוך יכול להוות דרך להקלה רגשית בלי בהכרח שאיפה למות  (עם זאת הדבר מצביע על מצוקה וקושי נפשי משמעותי הדורשים טיפול)

18. שאלה – איזו קבוצה היא הפגיעה ביותר ללקות בדיכאון?
התשובה הנכונה ד' – נשים בגילאי 25-44

19. שאלה – מהו הטיפול המומלץ לדיכאון?
התשובה הנכונה ג' – טיפול תרופתי בשילוב פסיכותרפיה

20. שאלה – מהו הגורם העיקרי לדיכאון?
התשובה הנכונה ה' – אין סיבה יחידה. כל אחת מהסיבות לעיל יכולה להוביל לדיכאון.

21. שאלה – אילו מהמשפטים הבאים לגבי התאבדות הוא נכון?
התשובה הנכונה ג' – אנשים בעלי נטיות אובדניות לא באמת רוצים למות. הם רוצים שהכאב יפסק.

22. שאלה – לאיזו קבוצה משתייך הפרוזק?
התשובה הנכונה ד' – SSRI

23. שאלה – מה מהבאים עלול לגרום לדיכאון ריאקטיבי (תגובתי)?
התשובה הנכונה ד' – תשובות ב' וג'

24. שאלה – מהי דיסטמיה?|
התשובה הנכונה א' –  תחושת עצבות שנמשכת לפחות שנה

25. שאלה – מהי השיטה היעילה ביותר לטיפול בדיכאון בקרב מתבגרים?
התשובה הנכונה ד' – שילוב של טיפול יחידני ומשפחתי

26. שאלה – איזו דיאטה מקילה על הדיכאון?
התשובה הנכונה ד' – כל התשובות נכונות

27. שאלה – מהן האלטרנטיבות הלא תרופתיות שעוזרות לטיפול בדיכאון?
התשובה הנכונה ה' – כל התשובות נכונות

28. שאלה – מה מבין המשפטים הבאים לגבי דיכאון נכון?
התשובה הנכונה ב' – יותר בנות מנסות להתאבד, אבל יותר בנים מצליחים כי הם נוטים להשתמש יותר באמצעים קטלניים כמו נשק.

29. שאלה – כיצד מאבחנים דיכאון?
התשובה הנכונה ג' – אבחון שנעשה על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר

30. שאלה – עם מי כדאי להתייעץ לגבי תרופות?
התשובה הנכונה ד' – רופא פסיכיאטר

31. שאלה – היכן ניתן לחפש עזרה בנושא דיכאון?
התשובה הנכונה ו' – כולם מקומות שניתן לקבל בהם עזרה

32. שאלה – מה מהמשפטים הבאים אינו נכון, לגבי דיכאון בגיל הילדות?
התשובה הנכונה ה' – ילדים אינם סובלים מדיכאון

בחזרה לשאלון

The post תשובות: שאלון ידע על דיכאון – עד כמה את/ה יודע/ת על דיכאון? appeared first on PSY.

סמן על דף את התשובות ובסיום השאלון בדוק את בקיאותך

1.      שאלה – איזו קבוצת גיל היא בעלת הסבירות הרבה ביותר ללקות בדיכאון?

                     א.         16-24

                     ב.         25-44

                      ג.          45-49

                     ד.         50 ומעלה

2.      שאלה – גורם משמעותי לדיכאון הוא חוסר היכולת להביע או להתמודד עם

                     א.         שמחה

                     ב.         עצב

                      ג.          קנאה

                     ד.         כעס

3.      שאלה – איזו טכניקה לטיפול עצמי עשויה להקל על דיכאון?

                     א.         עבודה יצירתית, אומנות

                     ב.         התעמלות

                      ג.          שמירה על פעילות יומית סדירה

                     ד.         שמירה על שעות שינה מוגבלות וקבועות

                     ה.         כל התשובות נכונות

4.      שאלה – איזו התנהגות מבין הרשומות מטה מאפיינת דיכאון?

                     א.         היפר אקטיביות

                     ב.         חוסר עניין בפעילויות שבעבר הסבו הנאה

                      ג.          שינויים מהירים במצב הרוח

                     ד.         אגרסיה בלתי מוסברת

5.      שאלה – בזמן דיכאון, כדאי להימנע מ…

                     א.         יחסים רומנטיים

                     ב.         אכילה

                      ג.          עבודה

                     ד.         הכרעות חשובות לחיים

6.      שאלה – אילו מהסימנים הבאים מאותתים כי אתה זקוק לעזרה בנושא דיכאון?

                     א.         תחושת עצבות קלה

                     ב.         עייפות מתמשכת

                      ג.          קושי בריכוז ובזיכרון

                     ד.         תשובות ב' וג'

7.      שאלה – מהי הדרך הטובה ביותר לעזור לחבר בדיכאון?

                     א.         להתעלם ממנו

                     ב.         לעודד אותו לבלות זמן לבד

                      ג.          להיות שמח ועולץ

                     ד.         להקשיב לו

8.      שאלה – מה מהבאים עלול להזיק לחברך המדוכא?

                     א.         לומר לו ש"יצא מזה"

                     ב.         לנתח בפרוטרוט את הבעיה שלו

                      ג.          לקבוע פעילויות מהנות

                     ד.         תשובות א' וב'

9.      שאלה – אילו מהמשפטים הבאים מתאר בצורה הטובה ביותר את הדיכאון?

                     א.         התפרצות רגשית פתאומית

                     ב.         הכול בראש שלך

                      ג.          מחלה אמיתית שמשפיעה על הגוף והנפש

                     ד.         סיבה טובה להתחבא בחדר

10. שאלה – דיכאון משפיע בעיקר על

                     א.         מתבגרים

                     ב.         מבוגרים

                      ג.          קשישים

                     ד.         כל התשובות נכונות

11. שאלה – חלק מהסימפטומים של דיכאון הם

                     א.         עצבות, בעיות בשינה, חוסר הנאה, שימוש מוגבר בסמים ואלכוהול, עייפות

                     ב.         מחשבות אובדניות, קושי בריכוז, חוסר מנוחה, תחושות אשם

                      ג.          אנרגיה רבה, בזבזנות ומיניות גוברת

                     ד.         תשובות א' וב'

12. שאלה – מהי דיסטמיה?

                     א.         צורה חמורה של דיכאון שדורשת טיפול חשמלי

                     ב.         צורה של דיכאון שבה הסימפטומים מופיעים מדי חורף

                      ג.          שם נוסף להפרעה דו קוטבית או מאניה-דיפרסיה

                     ד.         סוג חמור פחות של דיכאון שכולל סימפטומים כרוניים וארוכי טווח

13. שאלה – מהו המשפט הנכון לגבי הפרעה דו קוטבית או מאניה-דיפרסיה?

                     א.         היא לא יכולה להופיע אצל ילדים

                     ב.         זו הפרעה שמתאפיינת בהתקפי דיכאון

                      ג.          זו הפרעה שמתאפיינת במחזורי דיכאון ומאניה

                     ד.         זו הפרעה שמתאפיינת בדיכאון שמופיע בחודשי החורף

14. שאלה – טיפול בדיכאון יכול לכלול

                     א.         תרופות

                     ב.         פסיכותרפיה

                      ג.          קבוצות תמיכה

                     ד.         כל התשובות נכונות

15. שאלה – לא צריך להתייחס תמיד ברצינות לדיבורים אובדניים

                     א.         נכון

                     ב.         לא נכון

16. שאלה – מתבגרים שמדברים על דיכאון רק מחפשים תשומת לב

                     א.         נכון

                     ב.         לא נכון

17. שאלה – חיתוך עצמי מהווה סימן לדחפים אובדניים

                     א.         נכון, חיתוך ופציעה עצמית הוא אימון לקראת ניסיון אובדני

                     ב.         לא בהכרח,  החיתוך יכול להוות דרך להקלה רגשית בלי בהכרח שאיפה למות

18. שאלה – איזו קבוצה היא הפגיעה ביותר ללקות בדיכאון?

                     א.         נשים אשכנזיות

                     ב.         נשים עירוניות

                      ג.          נשים בגיל הבלות

                     ד.         נשים בגילאי 25-44

19. שאלה – מהו הטיפול המומלץ לדיכאון?

                     א.         טיפול תרופתי

                     ב.         פסיכותרפיה

                      ג.          טיפול תרופתי בשילוב פסיכותרפיה

                     ד.         ECT

20. שאלה – מהו הגורם העיקרי לדיכאון?

                     א.         חוסר איזון בנוירוטרנסמיטורים

                     ב.         כעס מודחק

                      ג.          חוסר אונים נרכש

                     ד.         אבל

                     ה.         אין סיבה יחידה. כל אחת מהסיבות לעיל יכולה להוביל לדיכאון.

21. שאלה – אילו מהמשפטים הבאים לגבי התאבדות הוא נכון?

                     א.         שיחה על התאבדות עם אדם דיכאוני עלולה לתת לו רעיונות

                     ב.         ניסיון אובדני שנכשל אומר שהאדם יצא מכלל סכנה

                      ג.          אנשים בעלי נטיות אובדניות לא באמת רוצים למות. הם רוצים שהכאב יפסק.

                     ד.         אנשים שמדברים על התאבדות לעולם לא יתאבדו.

                     ה.         כל אחד שרוצה להרוג את עצמו הוא משוגע.

22. שאלה – לאיזו קבוצה משתייך הפרוזק?

                     א.         MAOI

                     ב.         TRICYCLIC

                      ג.          SNRI

                     ד.         SSRI

23. שאלה – מה מהבאים עלול לגרום לדיכאון ריאקטיבי (תגובתי)?

                     א.         חוסר איזון כימי

                     ב.         אובדן של אדם יקר

                      ג.          גירושין

                     ד.         תשובות ב' וג'

24. שאלה – מהי דיסטמיה?

                     א.         תחושת עצבות שנמשכת לפחות שנה

                     ב.         תנודות חדות במצבי הרוח

                      ג.          דיכאון שמופיע בחורף

                     ד.         שינוי דרמטי במצב הרוח, ההתנהגות והתפקוד שנמשך מרבית היום למשך שבועיים לפחות

25. שאלה – מהי השיטה היעילה ביותר לטיפול בדיכאון בקרב מתבגרים?

                     א.         להניח להם עד שהם יוצאים מהדיכאון

                     ב.         לדבר עם חבר

                      ג.          לדבר עם יועץ

                     ד.         שילוב של טיפול יחידני ומשפחתי

26. שאלה – איזו דיאטה מקילה על הדיכאון?

                     א.         הימנעות מסוכר

                     ב.         הימנעות מקפאין

                      ג.          הימנעות ממשקאות אלכוהוליים

                     ד.         כל התשובות נכונות

27. שאלה – מהן האלטרנטיבות הלא תרופתיות שעוזרות לטיפול בדיכאון?

                     א.         התעמלות ודיאטה מתאימה

                     ב.         שינה טובה

                      ג.          ניחומים אצל חברים

                     ד.         שחרור הרגשות על ידי בכי

                     ה.         כל התשובות נכונות

28. שאלה – מה מבין המשפטים הבאים לגבי דיכאון נכון?

                     א.         יותר בנים מבנות מנסים להתאבד

                     ב.         יותר בנות מנסות להתאבד, אבל יותר בנים מצליחים כי הם נוטים להשתמש יותר באמצעים קטלניים כמו נשק.

                      ג.          דיכאון מופיע יותר בקרב בנים

                     ד.         בנות בוחרות באמצעים קטלניים ככלי נשק, יותר מבנים.

29. שאלה – כיצד מאבחנים דיכאון?

                     א.         סריקה מוחית

                     ב.         בדיקת דם

                      ג.          אבחון שנעשה על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר

                     ד.         פונים לאישפוז בבית חולים פסיכיאטרי

30. שאלה – עם מי כדאי להתייעץ לגבי תרופות?

                     א.         המטפל שלך

                     ב.         תוכנית רדיו

                      ג.          חברים

                     ד.         רופא פסיכיאטר

31. שאלה – היכן ניתן לחפש עזרה בנושא דיכאון?

                     א.         אצל רופא המשפחה

                     ב.         מומחים כמו פסיכולוג או פסיכיאטר

                      ג.          קו חם

                     ד.         יועץ במקום העבודה

                     ה.         חדר מיון בבית חולים

                      ו.          כולם מקומות שניתן לקבל בהם עזרה

32. שאלה – מה מהמשפטים הבאים אינו נכון, לגבי דיכאון בגיל הילדות?

                     א.         אבחון מוקדם יכול לעזור לילד בהתפתחותו הרגשית, החברתית וההתנהגותית

                     ב.         הרופאים עלולים להדביק על הילד תווית של חולה

                      ג.          2.5% מהילדים סובלים מדיכאון

                     ד.         בשנת 1997, התאבדות הייתה הסיבה העיקרית למוות בקרב בני 10-24

                     ה.         ילדים אינם סובלים מדיכאון

סימנת על דף את כל התשובות?

כעת בדוק את בקיאותך: לחץ כאן לראות את התשובות לשאלות

The post שאלון ידע על דיכאון – עד כמה את יודע על דיכאון? appeared first on PSY.

(הניקוד בכל שאלה הוא הוא 0,1,2,3). אם ציונך הנצבר בשאלון כולו הוא 15 ומעלה, כדאי לפנות לייעוץ בנושא דיכאון.
נדגיש שוב ששאלון זה אינו מהווה תחליף לביקור אצל מומחה לבריאות הנפש. רק מומחה יכול לאבחן דיכאון.
הערה: לעתים, אנשים מקבלים ציון נורמאלי במבחן אך בפועל הם סובלים מדיכאון ויכולים להיעזר בייעוץ מתאים.

בחזרה לשאלון

The post תשובה: האם כדאי לפנות לייעוץ? בחן את עצמך – שאלון סימפטומים לדיכאון 3 appeared first on PSY.