הקשר בין מגדר ל"רכישת-דחף": דיווח על ממצאי מחקר מכנס הפסיכולוגיה החיובית בפילדלפיה

הקשר בין מגדר ל"רכישת-דחף": דיווח על ממצאי מחקר מכנס הפסיכולוגיה החיובית בפילדלפיה

פרופ' אורן קפלן

מאמר זה מבוסס על כתבתו של פרופ' אורן קפלן שפורסמה במדור השיווק של דה-מרקר בשיתוף איגוד השיווק הישראלי

האם תהייתם אי פעם על משמעות הביטוי "ברית מילה"? השימוש בפועל נימול משכיח אולי שמדובר בברית, שמשמעותה נאמנות ומחויבות מצפונית למשהו, ושמדובר במילים, שדרכן תנוסח אותה מחויבות מצפונית לכיוונים חיוביים ומעצימים. בתקופתנו החילונית מעדיפים המשווקים לקרוא לזה נאמנות צרכנית, והמילים אותן אנו שומעים למכביר קשורות ל"בריף" הפרסומי (Brief) ולהבטחה הפרסומית, אבל הביטוי ברית מילה מייצג מזה דורות דרישה ברורה מהגבר הצעיר שנימול, עוד מימיו הראשונים, למחויבות במובנה הרחב. מכאן, שמעבר למסורת הדתית המתייחסת לברית הישירה אל מול האל ("ואתה את בריתי תשמור"), חבויים בתוכה היגדים קונקרטיים יותר בין הגבר-אדם לבין עצמו ולבין חברו והחברה בכלל. בתפילת ברית המילה המיועדת לאם נאמר בהתייחס לבנה הצעיר "שֶׁלֹּא יִפְגוֹם בְּרִיתוֹ, שֶׁאַל תְּבִיאֵהוּ לִידֵי ניִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִּזָּיוֹן".

ועכשיו אחרי שיעור קצר בכתבי הדת נשאל את עצמנו את השאלה המתבקשת, האם נשים אינן זקוקות לברית המילים, לא במובן הפיזי כמובן של האקט הכירורגי, אלא במובן המחויבות לנהוג בדרך אחראית ומעצימה?

אנסה להשיב בחילוניות מוחלטת לשאלה המורכבת הזו בעזרת ממצאי מחקר שנערך על ידי תמר איצקסון מאוניברסיטת בן גוריון בנגב ועלי ידי שאותו אנו מציגים היום בכנס הבינלאומי לפסיכולוגיה חיובית בפילדלפיה שממנו אני מנסח מילים אלו כעת. המחקר שלנו עוסק בקשר בין אופטימיות, מצפוניות והצלחה בחיים בהקשר מגדרי. במקרה הנוכחי אנו מדגימים השפעות על מדדי הצלחה בלימודים אקדמיים, אך השלכותיו רלוונטיות להצלחה במשימות חיים רבות באשר הן. "משימה" עשויה להיות הצלחה בלימודים, יצירת קשרים חברתיים טובים, להיות צרכן מושכל, לחסוך כסף לפנסיה, להמליץ ביושר ללקוח שלך על המוצר המתאים לו ביותר וכו'.

חשיבותה של אופטימיות

אופטימיות היא תכונה מולדת, שניתנת גם למתיחה ולשדרוג בכלים שונים במהלך החיים, שמהווה בסיס חשוב ביותר למגוון של מטרות-חיים שונות. במידה רבה, מה שאנו מכנים "אושר" קשור באופן הדוק למידת האופטימיות או הפסימיות שלנו. אופטימיות מתייחסת בעיקר לייחוס סיבתיות לאירועים חיצוניים. אדם אופטימי ייטה לייחס את כישלונותיו למצבים קונקרטיים ולא לתכונות האישיות שלו, למשל, "המוכר בחנות סידר אותי כי לא שמתי לב הפעם, אבל אם אשים לב להבא, אצליח יותר ברכישה". לעומת זאת, הם נוטים לייחס הצלחות לנטייה אישית, כלומר, "רכשתי מוצר במחיר מצוין, זה אומר שאני צרכן חכם שיודע לעמוד על זכויותיו". הפסימי לעומת זאת נושא תכונות ייחוס הפוכות לחלוטין. הכישלון ברכישה מיוחס להיותו כישלון בעצמו ואילו ההצלחה היא מקרית – "סתם היה לי מזל הפעם".

אופטימיות ופסימיות אינן כה חשובות בפני עצמן, אלא אם הן קשורות בדרך כלשהי לתוצאות. מחקרי הפסיכולוגיה החיובית מייחסים לאופטימיות הילה, בהחלט לא מוגזמת. אנשים אופטימיים מיישמים את מה שנקרא "נבואה שמגשימה את עצמה" (ולהיפך לגבי הפסימיים). לפיכך אנשים אופטימיים מעיזים לנסות ולכן גם מצליחים יותר כמעט בכל נושא ועניין. הם אפילו זוכים בממוצע לבריאות מוגברת ותוחלת חיים גבוהה בכ-7 שנים פחות או יותר. ההסבר העיקרי לכך הוא שאנשים אופטימיים יסבלו פחות מלחץ ודיכאון ולכן מערכת החיסון של הגוף שלהם תהיה חסונה יותר. עד כאן בקצרה התורה, איני מתכוון לעסוק כאן בהרחבה בתיאוריות הקשורות לפסיכולוגיה חיובית באופן ישיר, למתעניינים ניתן לקרוא בקישור הבא מאמר סקירה מקיף של קרן אשתי ושלי בנושא.

וכעת נתמקד בעניין האופטימיות ונקשר אותו למגדר. כידוע שיעור הדיכאון והחרדה בקרב נשים גבוה פי 2 ויותר מאשר בקרב גברים. נשים באופן כללי פסימיות יותר מגברים. עד כאן התיאור נשמע גרוע למדי לרעת הנשים, כמעט סיבה טובה לכנות אותן כ"מין החלש". אך כאן מגיע מפח הנפש שלנו הגברים. למרות היותנו המין "החזק" והאופטימי, אנחנו מתים מוקדם יותר בממוצע, אבל חמור מכך, במאה ה-21 שבו מעמד הנשים מקבל משנה תוקף חוקי וחברתי, מתחילה להתעורר שאלה רצינית סביב הגדרת החולשה והחוזק. להלן כמה עובדות לגבי ההגמוניה הגברית המאושרת. ראשית, נשים מאושרות יותר מגברים. זו עובדה הידועה מזה שנים רבות והיא עשויה לעורר תמיהה לאור העובדה שנשים נוטות לדיכאון וחרדה רבים יותר. מחקרי הפסיכולוגיה החיובית מצאו בעשור האחרון שציר הרגשות החיוביים וציר הרגשות השליליים פשוט בלתי תלויים זה בזה. אנשים יכולים להיות מדוכדכים למדי בתקופה מסוימת, ובאותה תקופה בדיוק לחוות גם רגשות חיוביים מאוד. היותן של נשים מאושרות יותר מגברים בא לביטוי לראשונה גם בנתוני מאקרו. בשנת 2010 קרה מהפך בארה"ב ולראשונה בהיסטוריה עלה שיעור הנשים בכוח העבודה בארה"ב על זה של הגברים. כמו כן לראשונה, רוב ההורים, גברים ונשים כאחד, קיוו שתיוולד להם בת ולא בן. מאחר והורים יודעים מה טוב לילדם, יש להניח שרוב תושבי ארה"ב סבורים שיותר טוב, גם לצאצאיהם וגם לעצמם, שהן תהיינה נשים.

אם נחבר את כל המידע שציינתי עד כה יחדיו ניתן להעלות כמה השערות מעניינות על מהות האנושות במאה ה-21. בניגוד לסמכות ההיררכית-גברית שהיתה שלטת במהלך ההיסטוריה, אנו רואים כיום פופולאריות גוברת לניהול מטריציוני שטוח. הסמכות אינה מגיע דווקא מהכוח אלא מההערכה המקצועית והסמכות האישית. אין ספק שלפחות בסטריאוטיפ המגדרי, ניהולי מטריציוני הוא יותר נשי מגברי.

ממצאי המחקר שלנו

את כל ההקדמה שתיארתי עד כה עשיתי כדי להכין את הקרקע לממצאי המחקר שתמר ואני מציגים כאן בכנס בפילדלפיה. מקורו של המחקר בבסיס נתונים שמראה קשר בין תכונות אנושיות שונות לציונים בלימודים באוניברסיטה. לפני כחצי שנה תכננו תמר ואני את נסיעתנו לכנס בו אנו מציגים את מחקרינו. ניתוח הממצאים היה מלהיב מצד אחד, אבל מתאים כנראה לכנס מקצועי אחר. אמנם מצאנו באופן בולט וברור שאופטימיות קשורה ישירות לשיפור ציוניהן של סטודנטיות באוניברסיטה (ממצא קלאסי שתואם למה שתיארתי קודם לכן על כך שאופטימיות מנבאת הצלחה), אך כאן מגיעה ההפתעה המביכה. אצל גברים, לא רק שאופטימיות לא ניבאה הצלחה, אלא להיפך, הסטודנטים האופטימיים הגיעו לתוצאות נמוכות יותר מהסטודנטים הפסימיים בלימודיהם. למען האמת, התוצאה אינה מפתיעה מאוד לאור ממצאים מחקריים מוכרים על כך שגברים נוטים במידה מסוימת ל"אופטימיות נאיבית". דהיינו, גברים רבים נוטים לאימפולסיביות או התנהגות לא רציונלית מתוך אמונה שגויה, כי דרכם סוגה בשושנים, יותר מהממוצע. לכן הסטודנט הנפוץ, בהתאם למחקר שלנו, עלול לחשוב שאין צורך להגיע לשיעורים, ללמוד לבחינות, הוא כל כך מוכשר שפשוט יגיע לבחינה ויצליח. לעומת זאת, נטייתן הפסימית יותר של הסטודנטיות לא מותירה אותן באשליה הגברית, הן לומדות לבחינה, משקיעות, ואכן מגיעות בממוצע להישגים גבוהים יותר. דמיינו את הגבר הצעיר המצוי אשר רוכש בהתקף דחף את הגאדג'ט החדש ביותר שהגיע לשוק, למרות שטיבו המהותי לא בהכרח שונה מזה שקנה אך לא מזמן. אין ספק שיש קנית דחף נשית גם כן, מבחינה סטריאוטיפית הנשים באופנה והקוסמטיקה, הגברים בגאדג'טים והמכוניות, אבל כנראה שבכל זאת, על בסיס המחקרים, נשים רוכשות בתבונה רבה יותר מגברים.

יכולנו לסיים בזה את המחקר, התוצאות היו חותכות וברורות. האופטימיות היא תכונה שמשפרת ביצועים והצלחה אצל נשים, אך פוגעת ביעילותם של גברים, בגין תכונתם האופיינית לאופטימיות נאיבית. אולם כאן נתקלנו בהתלבטות לא פשוטה. לא יכולנו לראות את עצמנו עומדים באולם פרנקלין (שם נציג את ממצאינו מחר) בכנס מדעי על פסיכולוגיה חיובית ומסבירים לעולם שבניגוד לכל התיאוריות, אופטימיות איננה תכונה כה חיובית כפי שסברנו עד כה. למען האמת, חשדנו שמשהו לא בסדר עם הנתונים הפשוטים הללו, וזאת בעיקר מסיבה סטטיסטית שנקראת "שונות". בסיס הנתונים הראה ארבע קבוצות: נשים פסימיות, נשים אופטימיות, גברים פסימיים, גברים אופטימיים (חילקנו את תכונת האופטימיות לפי החציון ל"נמוך" ו"גבוה"). אי אפשר היה לפספס את העובדה שקבוצת הגברים האופטימיים מאוד הטרוגנית לעומת כל שאר הקבוצות. הדבר רמז לנו על כך שיש עוד משתנה שמתערב בסיפור שלנו, שכן ישנם גברים אופטימיים שמאוד מצליחים בלימודיהם, לא כולם סובלים כנראה מאופטימיות נאיבית. חזרנו אם כן לבסיס הנתונים שלנו כדי לאתר את המשתנה שיסביר מתי האופטימיות מקדמת גברים ומתי היא מחלישה אותם. המשתנה שנמצא היה "מצפוניות". מדובר בתת סולם מתוך שאלון נטיות אמין ומוכר שנקרא "חמש הגדולים" אשר מתייחס לחמש נטיות אישיות בולטות וחשובות שאחת מהן היא המצפוניות. זוהי תוצאה מרתקת וחדשנית. שימו לב להגדרה מחדש: אופטימיות היא אנרגיה לפעולה. בעזרת האנרגיה הזו ניתן לשדוד בנק וניתן לחליפין לרוץ אחר שודד בנק ולעצור אותו. האופטימיות נותנת את הכוח לפעול, אבל היא לא מכוונת את הפעולה. לפיכך נדרשת המצפוניות שהיא המצפן. גברים שחוץ מהאופטימיות זכו גם במצפוניות קיבלו ציונים גבוהים בממוצע והצליחו בלימודיהם כי הם זכו בכפל פרס: גם באופטימיות המספקת כוחות להובלת הצלחה, וגם במצפן שיחייב אותם לנתב את האנרגיה להצלחה חיובית – במקרה הנוכחי, להשקיע בלימודים לקראת ההצלחה. לעומת זאת, גברים אופטימיים ללא מצפוניות סבלו מאופטימיות נאיבית ("לי זה לא יקרה"), האנרגיה שלהם הובילה אותה אולי לחגוג בפאב עד אמצע הלילה, אבל לא לשולחן העבודה.

וכאן נותרה השאלה האחרונה, מדוע דפוס זה אינו נחוץ לנשים? ראשית, כנראה שהוא נחוץ גם לנשים. הגרף המצורף מדגים כיצד אופטימיות גבוהה ומצפוניות גבוהה היא מרכיב חשוב לגברים ולנשים באשר הם לצורך הצלחה, ובכך יש בשורה חיובית לאנושות – צדיק וטוב לו. עם זאת, ברור שהמצפוניות עוזרת בעיקר לגברים ופחות לנשים.

אמנם לכך אין לנו תשובה מדעית, אבל אספק להלן השערה קצת פרובוקטיבית אך שיכולה להסתדר עם הגיון אבולוציוני – הנשים פשוט נולדו עם המצפוניות, לכן הן לא זקוקות לה. הן זקוקות יותר לאנרגיה שמספקת האופטימיות, וכשזו קיימת, המצפן הפנימי הגנטי, שהועיד אותן להוליד ילדים ולשמור עליהם, מקפיד על כך שהן תפנינה לכיוון הנכון. הגבר, לעומת זאת, שאבולוציונית תוכנת לצאת לצייד ולהתעלם מסכנות הג'ונגל, כנראה זקוק במאה ה-21 למצפן כדי לנתב את האופטימיות לכיוונים הנכונים. והינה חזרנו לטקס ברית המילה שעימה התחילה הכתבה – הגברים זקוקים לתזכורת תמידית על המחויבות, על הברית, כדי שתשונן שוב ושוב במילים. המצפוניות אינה בהכרח טבועה אצל הגברים מבחינה אבולוציונית כפי שהיא קיימת אצל נשים.

למנהל השיווק המניפולטיבי מומלץ לפיכך, בניסוח סטריאוטיפי כמובן, שיצליח לנהל משא ומתן למכירת מכונית חדשה ואטרקטיבית (למוכר) ללא נוכחות אשתו – לא בגלל היעדר אהדתה למכוניות, אלא שקבלת ההחלטות שלה תהייה פחות אימפולסיבית ויותר רציונאלית באופן כללי. לגבר הרציונאלי מומלץ, לפיכך, לצרף את אשתו בכל זאת לאולם, או פשוט לוותר מראש על נוכחותו באולם מתוך הבנה שהחלטותיה עשויות להיות רציונאליות יותר, מה שישכנע את איש המכירות להציע מחיר יותר אטרקטיבי עבור העיסקה.

אז בפעם הבאה שתראו במהלך הקניות בסופרמרקט גבר נבוך עומד כשבידו האחת רשימת קניות ובידו השניה טלפון סלולארי צמוד לאוזן תוך שיחת הסברים מאשתו מה ואיך לקנות, תוכלו לנחש שמדובר באדם שתכונת המצפוניות שבו הובילה אותו לעשות את הדבר הנכון ובזמן הנכון.

ולבסוף, התנצלותי על הגישה ההומוריסטית-מגדרית, ראשית אלו באמת התוצאות שקיבלנו (אם כי האינטרפרטציה היתה סובייקטיבית בחלקה), ושנית, תמיד אפשר להאשים את הג'ט-לג.

מראה מקום למחקר שפרסמנו:

Icekson, T. and Kaplan, O. (2011). Is optimism always beneficial? The role of conscientiousness and gender on academic performance. A poster presented at the 2nd World Congress on Positive Psychology. Philadelphia, USA, July, 23-26, 2011.

המחקר פורסם על ידי תמר איצקסון, הפקולטה לניהול, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, ואורן קפלן, בית הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל.