על המחזה "מר גרין"

התבוננות פסיכואנליטית על המחזה “מר גרין” מאת קרן קפלן

״ אני זוכר שאלה בספר למוד החשבון,

על רכבת שיצאה ממקום אחד ורכבת אחרת

שיוצאת ממקום אחר. מתי יפגשו?

ואף אחד לא שאל מה יקרה כאשר יפגשו,

אם יעצרו או יעברו אחת על פני השנייה ואולי יתנגשו ,

ולא היתה שאלה על איש שיוצא ממקום אחד

ואשה שיוצאת ממקום אחר. מתי יפגשו

והאם בכלל יפגשו ולכמה זמן יפגשו?״…

יהודה עמיחי , ספר לימוד החשבון

פעם בשבוע בדירה ניו יורקית ישנה ומוזנחת נפגשים מר גרין, זקן ערירי בן 86 ומר רוס, צעיר בן 29 שעובד בחברת אשראי. המחזה של ג׳ ף בארון עוסק במפגש הבלתי צפוי בין שני האנשים הללו שהם כל כך שונים זה מזה. נדמה שאלמלא הנסיבות המיוחדות שהפגישו ביניהם והמציאות שנכפתה עליהם לשהות באותו המקום ובאותו הזמן יחד,הם מעולם לא היו פוגשים זה את זה , כל שכן , מתקרבים ומגלים זה את זה.

מאז מות אשתו מר גרין חי מסוגר ומבוצר בדירתו , הווילונות המוגפים והטלפון המנותק מסמנים את האטימות והסגירות שלו בפני העולם החיצוני ובפני עצמו.  רוס מתקבל כמו היה פולש זר שיש להרחיקו. נדמה שדבר אינו חסר לו, למר גרין, הוא מספק לעצמו את ארוחותיו  שלש פעמים ביום ואינו נזקק לחברתו של איש. אך המעטה הקשוח של גרין נסדק כשמתגלה דבר המוצא היהודי המשותף לשניהם. מר גרין יכול אז להרפות מהעוינות שלו ולהרגיש בטוח יותר בקרבה לרוס . המפגש שנכפה על שניהם הופך בהדרגה למפגש רצוי ואינטימי של כל אחד עם עצמו ועם האחר. המפגש הקבוע פעם בשבוע באותו זמן ובאותו המקום (אולי בדומה לשיחה שבועית עם פסיכולוג ) מאפשר לכל אחד מהם להתבונן על עצמו ,על הדעות הקדומות שלו, ומה שנראה כאבוד ושאינו בר שינוי, נחווה ונפתח מחדש .תחושת הזרות ההדדית של תחילת המחזה משתנה ומתפתחת קרבה ואינטימיות שבה סודות ופצעים יכולים להיפתח ולקבל הד ואמפתיה אצל האחר.

יהודה עמיחי כתב את השיר ״ ספר לימוד החשבון, בערוב ימיו כשהוא מתבונן על עצמו ובמבט לאחור. נדמה שהמחזה מר גרין עוסק בשאלה הזו של מה קורה במפגש של שני אנשים כה שונים זה מזה כשכל אחד יוצא מנקודה אחרת. הדלת הפתוחה בסוף המחזה היא ההיפתחות של כל אחד לעצמו ואל העולם שמתרחשת ומתאפשרת במחזה בזכות המפגש של כל אחד עם עצמו בנוכחות של האחר-הזולת האמפתי לכאבו.