מאמר זה הוא חלק ממקבץ מאמרים פסיכולוגיים בנושאי הריון, לידה ופוריות
בסיום המאמר למטה מצורף ראיון של פרופ' קפלן בתכנית הבריאות של רפי קרסו בנושא המאמר הנוכחי
הפלה הינה אירוע שכיח יחסית המתרחש בכ-10-25 מההריונות (תלוי בשיטת המדידה ובאוכלוסיית היעד). למרות הידיעה שאירוע כזה יכול להתרחש, נשים אינן מוכנות לו ולכן הוא מעורר תגובות פסיכולוגיות מסוגים שונים, ברוב המקרים תגובות של מתח, חרדה ודיכאון. הדבר נובע הן מהרכיב הטראומטי והפתאומי של ההפלה, והן בשל העובדה שהפלה היא אירוע של אובדן שגורר לפיכך תגובות אופייניות של אבל ושכול. נוסף לכך, כמובן, החשש שעולה אצל נשים שחוו הפלה מפני הישנות האירוע בהריון הבא או אף חשש שלא יוכלו להביא ילדים כלל באמצעות הריון טבעי.
נשים אשר חוו הפלה נמצאות בסיכון משמעותי לפתח סימפטומים של חרדה, מייד לאחר ההפלה ועד חצי שנה לאחר האובדן. מעבר לתקופה זו התוצאות המחקריות אינן עקביות וההנחה היא שהשפעת האירוע הטראומטי הולכת ופוחתת. מחקרים סטטיסטיים מורים שהפלה מגבירה סיכון להפרעות חרדה מסוגים שונים, כולל התקפי חרדה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) וחרדה חברתית.
הפלה כאירוע טראומטי עלולה לגרום תגובה פוסט טראומטית גם לפרקי זמן ארוכים, ובמיוחד בשל כך שהפלה אינה אירוע המנותק ממערך החיים בהמשך, כלומר, נשים שלא מצליחות להביא ילדים תקופות ארוכות לאחר הפלה עלולות לחוות את ההפלה באופן טראומטי גם זמן ארוך מאוד לאחר מכן. לעומת זאת, הריון בריא שמביא בעקבותיו תינוק, עשוי להחליש משמעותית ואף לרפא כליל את השפעתה הפסיכולוגית של ההפלה. כ-50% מהנשים שעוברות הפלה הרות בשנית בתוך שנה לאחר אירוע הפלה. עם זאת, כניסה להריון אחרי הפלה, גם תקופה ממושכת אחרי האירוע, מעוררת חששות וחרדות מוגברים, יחסית למצבי כניסה להריון ללא רקע של הפלה.
ישנם הרבה פחות מחקרים הבוחנים את תגובת הגברים – בני הזוג של נשים שעברו הפלה. באופן כללי נראה שגברים בהחלט מגיבים פסיכולוגית להפלה שעברה בת זוגם, אך אסטרטגיות ההתמודדות שלהם שונות מאלו של הנשים (כפי שעולה למעשה מאפיון כללי של הבדלים פסיכולוגיים בנושא מגדר). לדוגמה, אצל גברים נמצא שיעור גבוה יותר של התנהגויות לא מסתגלות מאשר אצל נשים, כמו למשל הגברת שימוש באלכוהול וסמים. בכל מקרה, גם אצל בני הזוג הגברים ניכרת עליה של רמת החרדה, בעיקר בחודשיים הראשונים שלאחר ההפלה, גם אם תגובות אלו בממוצע אינן מגיעות לעוצמה אותה חוות הנשים.
אירוע אובדן מוגדר בספרות המקצועית כאירוע היוצר חוסר המשכיות בחווייתו של הפרט. רוב הספרות המקצועית התייחסה למצבי אבל על אדם אהוב שאבד. קיימת התייחסות מעטה בהרבה למצבי הפלה, אולי בשל כך שמבחינה חוקית ותפיסתית העובר עדיין לא נחשב לאדם שלם וההיכרות האישית של ההורה עימו מוגבלת למדי. למרות כל זאת, המציאות והמחקר שבוצע בתחום מצביעים על כך שמדובר באובדן הדומה בתגובות הפסיכולוגיות שהוא יוצר לתהליך אבל. לדוגמה, המחקר מצביע על כך שהורים מייחסים לעובר תכונת אנושיות כאילו היה כבר ילד חי, ומוענקת לו לפיכך השקעה רגשית של ההורים. מאחר וילדים מייצגים, בין היתר, המשכיות של דמותם וזהותם של ההורים לאורך זמן, הרי שאובדן של ילד, אשר טרם נולד, עלולה להתפרש כאובדן של חלק מהעצמי וכסימן לכך שהחיים הינם דבר לא יציב ובלתי נשלט.
באותו אופן, העובדה שהריון ונשיות מחוברים באופן אסוציאטיבי זה לזה, עלולה להביא לכך שהפלה תגרום לירידה בערך העצמי של האישה שהפילה, הן מצד תפיסת הנשיות שבה והן מהמקום שמסמן את ההורות כסטטוס של אדם בוגר ובשל.
מחקרי שבחנו נשים שעברו הפלה זיהו ריבוי של תחושות אשמה והאשמה-עצמית. אך מעבר לכך ניכרו גם תופעות פסיכולוגיות חזקות יותר, ועיקר תשומת הלב ניתנה לדיכאון, ששיעורו בקרב נשים שהפילו נע בין אחוזים בודדים עד 50% במקרים מסוימים. שיעור הדיכאון הוא תלוי מצב וסוג האוכלוסייה שנבדקה במחקר, ובכל מקרה, שיעורי הדיכאון בקרב נשים לאחר הפלה גבוהים פי 3-4 לעומת נשים ששמרו על הריונן באותה תקופה, או נשים לאחר לידה. ברוב המקרים ניכרת התאוששות משמעותית ממצב הדיכאון תוך כ-3 חודשים לאחר ההפלה (ועד שנה ממועדה).
ההשפעות הפסיכולוגיות של הפלה לא קיבלו התייחסות מחקרית עד השנים האחרונות. נראה שהספרות, כמו בני אדם באופן כללי, התייחסו לאובדן עובר, בעיקר בשלבים ראשונים של ההיריון, כתופעה שולית. הממצאים המחקריים חזקים מאוד בעוצמתם שכן התגובות הפסיכולוגיות שהתגלו מראים על שיעורי חרדה קלינית משמעותיים ביותר בקרב נשים שהפילו, גם בשלבים מוקדמים של ההיריון. כמו כן, השפעת ההפלה יכולה להיות ארוכת טווח במקרים מסויימים, בעיקר כאשר אירוע ההפלה משתלב עם אירועי חיים נוספים המעוררים קושי פסיכולוגי, ובמיוחד אירועי שכול.
כאמור, ההפלה משפיעה גם על חווית ההיריון הבאה שכן מתעורר בקרב נשים שהפילו חשש להפלה נוספת. החרדה מתמקדת בשליש הראשון של ההיריון בו ההסתברות להפלה גבוהה יותר (מבחינה זו מדובר בחשש מציאותי שכן נשים שעברו הפלה מצויות בקבוצת סיכון לעבור הפלה נוספת בהסתברות גבוהה יותר). במקרים מסוימים נצפו תופעות של חרדה גם בשליש השלישי להריון, שם משמעותו הפסיכולוגית של העובר ה"כמעט תינוק" גדולה ומוחשית יותר. עם זאת, רוב הנשים הראו ירידה משמעותית בתחושת החרדה בשליש השלישי והגברה ניכרת של חווית ההתקשרות הנפשית לעובר.
בהתחשב בזה שכ-50% מהנשים אשר חוו הפלה, עשויות להרות בתוך שנה לאחר האובדן, יש לממצא זה חשיבות רבה ופוטנציאל לקשיים בהסתגלות הפסיכולוגית במהלך ההיריון הבא. עם זאת, יש להדגיש שעצם הכניסה להריון בטווח זמן קצר אינה חיסרון לעומת המתנה ארוכה, שכן מחקרים תיעדו תגובות נפשיות קשות, אולי אף יותר, אצל נשים שלא נכנסו להריון בשנה שלאחר ההפלה.
מחקרים מסוימים בחנו את שאלת ההתקשרות (attachment) בין האם לעובר בהקשר של ההפלה. הממצאים בנושא זה אינם חד משמעיים ואולי קשורים למשתנים אינדיבידואליים נוספים. במקרים מסוימים נמצאה תגובת הימנעות מפיתוח רגשות והתקשרות אל העובר שטרם נולד במהלך היריון לאחר הפלה, אך כאמור, אין בנושא זה ממצאים עקביים. קיים דיווח מסויים על נטייה להשהות את ההתקשרות על לשלב מאוחר יותר של ההיריון, יחסית למצבי הריון ללא היסטוריה של הפלה. אופן ההשפעה של תופעות אלה על הקשר עם התינוק לאחר לידתו לא נבדקו לעומק ואין עדויות לכך שהקשר אם-תינוק מושפע ישירות מעצם חווית ההפלה בהריון קודם, למעט תופעות מוגברות של חרדה וחשש מפני אובדן שיכולות להופיע (כפי שאופייני בכל מצב פוסט טראומטי המתקשר למקור הטראומה).המחקר מורה שחוויה של הריונות קודמים תקינים וקיומם של ילדים במשפחה מפחיתים באופן משמעותי מאוד את רמות החרדה לגבי הריון באופן כללי, וכך גם לגבי הריון שמגיע אחרי הפלה. עם זאת, קיימת הגברה של תחושת החרדה לגבי הריון אצל נשים שעברו הפלה, בהשוואה לקבוצת ביקורת זהה באופייה שלא עברה הפלה, ללא קשר למספר הילדים. ממצא זה מצביע על כך שלכל הריון ולכל תינוק יש משמעות ייחודית. מטבע הדברים, נשים שהם כבר אמהות בהווה לא חוות את היבט החרדה המתייחס לעצם האפשרות שתהיינה אמהות בעתיד. עם זאת, ההפלה היא מקור לחרדה ואי וודאות גם לגבי האופן בו אנשים מדמיינים את משפחתם ואת עתידם שפתאום משתנה, וגם מקור לאבל ושכול על התינוק הספציפי שיכול היה להיוולד ואבד.
מאמר זה הוא חלק ממקבץ מאמרים פסיכולוגיים בנושאי הריון, לידה ופוריות
ניתן לצפות בראיון של פרופ' קפלן בתכנית הבריאות של פרופ' רפי קרסו בנושא השפעות פסיכולוגיות של הפלה:
לפניה באמצעות וואטסאפ לחצו כאן